המהנדס הפורש של חיפה: העיר בנסיגה חדה בגלל מדיניות העירייה

רוט, ששירת תחת ארבעה ראשי עיר, פרש שנתיים לפני מועד הפרישה הרשמי, ומסביר את החלטתו לפרוש בכך ש"לא רצה להיזכר כמהנדס עיר שסגר מרפסות".

כידוע, בחודש יוני 2004 כבשה מפלגה מאוחדת, שהתבססה על סיעות שינוי והירוקים, ובראשה עמד יונה יהב, את ראשות עיריית חיפה. אחרי הבחירות מונה מס' 2 ברשימה, אדריכל שמואל גלבהרט, לתפקיד סגן ראש העיר ויו"ר ועדת המשנה לתכנון ובנייה.

"לדעתי, וכך גם היה בעבר, ראש עיר שרוצה לקדם את העיר ולהשפיע צריך להחזיק בשני תפקידים: יו"ר ועדת הכספים ויו"ר ועדת תכנון ובנייה. אני מניח שהמינוי של גלבהרט לתפקיד נעשה בהתחשב בהכשרתו כאדריכל, ואני מכבד זאת".

מאז חילופי השלטון, כך לטענת רוט, קטן משמעותית מספר הפרויקטים שהובאו להמלצת הוועדה המקומית, וגם אלה שנידונו עוכבו לאחר הדיון, עוד בשלבים המוקדמים. רוט מייחס את הצמצום בתוכניות בכלל, ובהתחלות בנייה בפרט, למדיניות העירייה הנוכחית.

"לא צריך להיות מומחה כדי לראות שהוועדה המקומית דנה בשנתיים האחרונות בעיקר באישור פרגולות, סגירת מרפסות ולגליזציות של חריגות בנייה פרטיות. אני מייחס את זה למדיניות של הנהלת העירייה, שהכריזה על עצמה כעל "עירייה עם הפנים לציבור". מניסיוני המקצועי אני יכול להגיד שההשלכות של התנהלות כזו לא בהכרח מועילות לפיתוח העיר. אני בהחלט לא נגד התחשבות בציבור, אך מה שקרה בפועל יצר מצב בו רוב תוכניות הפיתוח והבנייה של העיר, שהיו בשלבים כאלה או אחרים של תכנון, נעצרו ועוכבו כדי להיבדק מחדש. בטווח המיידי אין לכך השלכה, אבל מהר מאוד זה יבוא לידי ביטוי".

רוט טוען, כי בחיפה חל שיבוש של המושג "ציבור". "מה שמוגדר היום "ציבור" או "גורמים ירוקים" הוא בפועל ועדי שכונות וגופים אחרים, שפעילותם בחיפה מאוד דומיננטית, ואלה מתנגדים כמעט לכל פרויקט מוצע. הגופים האלה לא משקפים להערכתי את עמדת הציבור כולו, אלא עמדה מצומצמת של אנשים שפועלים מאינטרסים צרים. לפעמים הנימוקים ראויים להתייחסות, אולם לרוב הם לא מציעים חלופות ריאליות, אלא רק פוסלים.

"אריאל שרון כבר טבע את המטבע, 'דברים שרואים משם לא רואים מכאן', וזה תקף גם במקרה הזה. נבחרי הציבור קיבלו את המנדט ואת האחריות לא רק לגבי הציבור שבחר בהם, אלא לכלל אוכלוסיית העיר המשוועת להתפתחות, והם חייבים לראות את התמונה הכוללת ולהבין שעיר שצועדת במקום תיסוג במוקדם או במאוחר לאחור", אמר רוט.

לדבריו, בחיפה נשמרה תמיד מדיניות ירוקה. "הקפדנו על שמירת שטחים ירוקים ולא אישרנו תוכניות לבנייה בוואדיות, אבל חשוב לזכור שלא כל מה שנראה ירוק באמת ירוק. אם למישהו יש זכויות בנייה היסטוריות על שטח שהיום הוא ירוק, אף אחד לא יכול למנוע ממנו את הזכות הזאת. צריך לתכנן את הבנייה בצורה מושכלת לטובת הפיתוח. הקבלנים כבר הבינו את המדיניות, והם לא באים לבנות כאן. איזה קבלן יכניס את הראש שלו לשיתוף הציבור עוד לפני שהתוכנית בכלל עברה ועדה? כך בדיוק נוצר הקיבעון".

רוט מדגיש שגם בעבר, בתקופת ראשי עיר קודמים, התנהלו שימועים ציבוריים לפרויקטים גדולים, ואלה גם הוכיחו את עצמם. כדוגמא הוא מביא את פרויקט הכרמליטים המתוכנן להיבנות בכרמל הצרפתי. "השימוע הזה היה פתוח לכלל הציבור, והובל על-ידי אנשי מקצוע מומחים לנושא. ההוכחה להצלחה היתה כשלפני מספר שבועות אושר הפרויקט, ומספר המתנגדים לו במתכונתו אחרי השימוע היה קטן ביותר. צריך לשתף את הציבור, אבל במועד הנכון, בלי לעשות עליהום על היזמים".

כחלק מהביקורת שהוא מעלה נגד מדיניות העירייה הנוכחית טוען רוט שהעירייה נמנעת מלאשר פרויקטים נקודתיים בטענה שהם מחייבים הכנת תוכנית כוללת. "המשמעות של מדיניות זו היא עצירת תהליכים וקיפאון. צריך לתכנן תוכניות מדיניות, אולם תכנון כזה אורך זמן רב ודורש משאבים רבים, ובינתיים יש קיפאון. תכנון תוכניות אב לא יכולה להיות פלטפורמה לעיכוב פרויקטים נקודתיים. כל ראש עיר משאיר לזה שבא אחריו חזון פיתוח של העיר, וכמו שזה נראה כרגע, אחרי הקדנציה הזו לא יישאר חזון כזה".

לטענתו, על מנת שהעיר תתפתח, העירייה צריכה להתעשת במהירות ולקבל החלטות. "לעיר יש היום חלון הזדמנויות: נמל חיפה קיבל מעמד של פרויקט לאומי, רכבת העמק מתחדשת מזרחה, וחיפה יכולה להיות בירת האגן המזרחי של הים התיכון, כפי שראו כבר הבריטים בחזונם. אבל בשביל זה צריך לעבוד ולהיות אסרטיביים. התושבים יבינו מהר מאוד שפיתוח העיר נעשה לטובתם, ומישהו צריך להתעשת לפני שיהיה מאוחר מידי".