ללכת על המים

המים הם ההיי-טק הבא - כך משוכנעים לא-מעט אנשי עסקים, הסבורים כי בתוך שנים אחדות ישראל תהפוך ממדינה קטנה ויבשה למעצמה עולמית שתייצר אקזיטים מרגשים בתחום המים. היום עומד חלקה של ישראל בשוק המים על כמיליארד דולר בלבד, אבל זה לא צריך להרתיע. עם הטכנולוגיה והידע שנצברו כאן, ההצלחה כמעט בטוחה.

"לא לחינם המים מוגדרים בעולם כזהב השקוף", אומר מאיר הורנשטיין, מנכ"ל קרנות הנאמנות אקסלנס נשואה, שנכנסה לאחרונה לתחום. "מדובר במשאב שנמצא במחסור בהרבה מקומות בעולם, ובתחום שמתאפיין בצמיחה של 6%-15% בשנה. לכן זיהינו אותו כמי שיכול להביא תשואה עודפת למשקיעים".

הביקוש למים נקיים קשיח וההיצע מוגבל, מסביר הורנשטיין, ולכן "זהו תחום אידיאלי להיכנס אליו דווקא עכשיו". בכלל, הוא אומר, בישראל קמים מתקני ההתפלה הגדולים בעולם, וקיים מחקר רחב בתחום, כך שזה מגדיל את הסיכויים שלה להפוך למעצמה טכנולוגית. אומנם לפי שעה רוב החברות אינן מונפקות, אך להערכתו של הורנשטיין בתוך כשנתיים ניתן יהיה להתחיל להנפיק אותן "בשווי גבוה למדי".

גם בקרן מרקסטון זיהו את המים כתחום צומח, ובסוף 2005 רכשו כ-20% מנטפים, הנחשבת לאחת החברות הגדולות בעולם בתחום מערכות ההשקיה, ולמובילת תחום פתרונות ההשקיה בלחץ נמוך. לדעת מרקסטון, נטפים היא מהחברות הבודדות שהן מובילות עולמיות, ושיש להן מוצר מוביל בשוק שניתן למכור אותו בעוד ועוד שווקים. בקרן אומרים שהעובדה שנטפים מצליחה בעולם פותחת את הדלת בפני חברות ישראליות נוספות, אם כי אין ספק שצריך להשקיע עוד הרבה יותר, בין השאר גם בחינוך ובהשכלה בתחום המים והטכנולוגיה.

"לא בטוח שתהיה פה נוקיה, אבל ייתכן שיהיו כמה חברות של מיליארד דולר, דבר שהוא מרשים מאוד לממדים של ישראל", מסכים אורי יוגב, יו"ר ווטרפרונט, איחוד המים הישראלי. "יחד עם זאת", הוא מוסיף, "ייתכן שבעוד עשור תתפתח פה ה'טבע' של תחום המים".

בוקי אורן, יו"ר מקורות, הפורש בקרוב מתפקידו, משרטט יעדים ברורים: "ב-2007 אנחנו מתכננים מכירות של מיליארד דולר, ואת חנוכת מרכז עתיד לטכנולוגיות מים. ב-2010 תעשיית המים תעסיק כעשרת-אלפים עובדים, והמכירות יגיעו ל-2 מיליארד דולר. ב-2020 התעשייה תעסיק 50 אלף איש, והמכירות יגיעו ל-10 מיליארד דולר".

את התחזיות שלו מבסס אורן על העובדה ש"אין כמעט נושא בתחום המים שאנחנו לא מתמחים בו - קידוחים, ניהול משאבי-מים, השבת קולחים, התפלה, טיפול במים מושבים ועוד. מדובר בייחוד עולמי, ומכאן היכולת להיות פלטפורמה לפיתוח טכנולוגיות מים חדשניות. לא ייתכן שסימנס וג'נרל אלקטריק ייכנסו לתחום המים ולא יספרו אותנו".

וזו בדיוק הבעיה: בלי השקעה ממשלתית בכסף ובערבויות, ישראל עלולה להחמיץ את הרגע. תוכנית אגמים שהזמין משרד התמ"ת מחברת הייעוץ טריגר פורסייט קבעה שהמדינה צריכה להשקיע לפחות 730 מיליון שקל בשלוש שנים, על-מנת לתקוע יתד של ממש בתחום. עד כה אישרה הממשלה 150 מיליון בלבד.

"הממשלה צריכה לתת גיבוי"

הצורך בהשקעה ממשלתית הוא עניין שזוכה לקונצנזוס רחב בקרב הגורמים הפועלים בתחום, ורובם ממליצים ללמוד מהמתרחש במדינות המובילות בשוק המים. "מה שמאפשר לחברות להתחרות על מגה פרויקטים זו הערבות שמעניקות ממשלות באמצעות מימון פרויקטלי וביטוח קווי-מימון", מסביר מנכ"ל נטפים, ארז מלצר, שבקרוב יכהן כמנכ"ל אפריקה-ישראל. "כך, למשל, ממשלת ספרד מעניקה מימון לפרויקטים בדרום אמריקה, וממשלת הולנד מעניקה סיוע לחברות הולנדיות בתחום איכות הסביבה".

"כשחברות כמו ואוליה או סואץ הצרפתיות יוצאות לפרויקט בינלאומי", מוסיף יו"ר מכון גרנד בטכניון, פרופ' רפי סמיט, "הן זוכות לתמיכה ממשלתית לכל אורך הדרך. כשתהל יוצאת לפרויקט כזה, אף אחד לא תומך בה".

כמה מיליונים של תמיכה היא צריכה?

"התמיכה לא צריכה להיות בכסף, כי אם בערבות ממשלתית. אם הממשלה תיתן קצת גיבוי, יהיה קצת יותר קל לחברות".

מה כולל הגיבוי?

"הצהרה של ממשלת ישראל שהיא עומדת מאחורי החברה. ממשלת צרפת, למשל, רק שמעה על פרויקט רד דד לחפירת תעלה מים סוף לים המלח, שלאורכה יוקמו מתקני התפלה לטובת הירדנים, וכבר תרמה 3 מיליון דולר למחקר. היא עושה זאת מפני שהיא רואה בכך פוטנציאל לשיתוף של חברות צרפתיות בפרויקט, ששוויו כ-5 מיליארד דולר, ולקידום אינטרסים צרפתיים".

יוגב, שהוא גם יו"ר פלסטרו מערכות השקיה, מציע שהתמיכה בחברות הגדולות תיעשה באמצעות ביטוח סיכוני סחר חוץ, כדי שאלה יוכלו להשתתף בפרויקטים גדולים שלגביהם יש חשיבות להסכמים בין-מדינתיים. "משרד החשב הכללי כבר חתם על פרוטוקולים פיננסיים עם סין והודו בתחום התקשורת", הוא מספר, "ולאחרונה התחילו הצדדים במשא-ומתן גם בתחום המים".

מה צריך לעשות כדי שלא להחמיץ את ההזדמנות?

"בעיקר צריך לשמור על המומנטום. את כל היתר יעשה המגזר הפרטי. אני נוהג לומר שישבתי שנים באוצר, ואפילו התעסקתי בהתפלה. לצערי, אף אחד לא אמר לי שיש כאן פוטנציאל אדיר לייצוא. כולם התעסקו כל הזמן באיך שואבים עוד מים מהכינרת, כשזה בכלל לא הסיפור. אם היינו מבינים אז, בוודאי היינו מתחילים יותר מוקדם. יחד עם זאת, אנחנו עדיין בטווח הזמן שמאפשר לנו להיות מדינה מובילה בתחום".

אילון אדר, פרופ' להידרולוגיה במכון צוקרברג לחקר המים באוניברסיטת בן-גוריון, סבור כי הפתרון הוא אימוץ מודל סינגפור, כלומר "לשכנע את המדינה או את החברות הפרטיות להשקיע במחקרים הקיימים כבר כיום על מדפי מוסדות מחקר, ולעבור לשלב המעשה".

מדוע זה לא קורה כיום?

"המדינה עדיין לא הפנימה את הפוטנציאל, ואילו מרבית החברות בארץ עדיין לא ברמה עסקית וכלכלית שמאפשרת להן להקים מעבדות לבדיקות היתכנות. לצערי, מי שיכול לעשות זאת כיום הן חברות גדולות כמו ואוליה, סימנס, בריטיש ווטר ואחרות. החשש שלי הוא שאם המדינה לא תעשה זאת, הרבה מהידע שנוצר בארץ יזלוג החוצה בסופו של דבר, ובמקום שישראל תרוויח מכל הידע הזה, מי שירוויח יהיו חברות זרות".

יש לך דוגמה לידע ספציפי?

"אנחנו מפתחים מיזם בתחום ביטחון המים, אשר למרות שיש לו פוטנציאל של מיליונים ומיליארדים, אנחנו מתקשים למצוא משקיע מקומי שיהיה מוכן להרים את הפרויקט. מה שיקרה הוא שלמדענים לא תהיה סבלנות לחכות לבוא המשיח עם הפרויקט הזה, והם ימכרו אותו בנזיד עדשים לחברה זרה.

"אני חושב שאפילו אם 5% מהמחקרים ייצאו לפועל, זה המון. הבעיה היא שזה לא קורה. יש כאן פוטנציאל אדיר שילך לאיבוד אם לא נתעורר בזמן".

"הקרנות יבעירו את התעשייה"

במהלך שנות קיומה הצליחה ישראל לפתח מערכת מרשימה של הולכת מים מצפון המדינה לדרומה, ובמקביל מערכת מרשימה לטיהור קולחים, ש-60% מהם משמשים להשקיה. מתקן התפלת המים הגדול והמצליח בעולם, המייצר 100 מיליון מ"ק מים בשנה, ניצב על חוף אשקלון ומספק מים איכותיים וצלולים לדרום הארץ. החברות הקיבוציות, ובראשן נטפים, הביאו לעולם את בשורת ההשקיה בטפטוף, שנחשבת עד היום, כ-40 שנה לאחר לידתה, להמצאה המהפכנית ביותר בתחום.

"ההתעניינות מצד קרנות הון-סיכון וקרנות השקעה ייעודיות לטכנולוגיות מים היא דבר שלא היה קיים בעבר", אומר נעם גונן מטריגר פורסייט. "זו עובדה חשובה מאוד, שכן לקרנות האלה יש פוטנציאל להפוך למנוע-בעירה שמניע את התעשייה כולה. גם אצלנו מתחילים לראות ניצנים לכך, באמצעות קרן פקן וקרן אקווה שהוקמה להשקעות מים".

היכן יכולים להיות לישראל יתרונות?

"בניהול הצריכה וייעול הצריכה, למשל, נושא שהתפתח כאן באופן טבעי בשל המחסור במים. התעשייה מובילה את תחום הטפטוף ואת תחום האביזרים, למשל מגופים, שסתומים ושאר מערכות שעוזרות לנהל את הצריכה בצורה מתוחכמת. יש כאן טכנולוגיות ומוצרים שההומלנד סקיוריטי יקנה בכמויות. נפתח לנו חלון-הזדמנויות לחמש עד שמונה שנים, שאנחנו צריכים לנצל במהירות לפני שהגדולים ייכנסו ואנחנו נאבד את היתרון".

היכן כדאי להשקיע? סמיט ממליץ על הובלת צנרת. "בחלק מהמדינות לא יודעים לעשות צנרת, ואילו תהל עושה את זה נהדר. יש לנו הרבה ידע בהידרולוגיה, הרבה ידע בטיפול בשפכים והרבה ידע בהשקיה. במקומות שבהם החקלאים משקים בדליים, זו לא חוכמה לתת להם מים מותפלים בחצי דולר למטר רבוע. צריך ללמד אותם איך להשקות בצורה חסכונית. יש לנו גם הרבה מה להציע בתחום בטיחות מים. עם גישה שונה, אולי זה ייתכן".

"אחת הבעיות של תעשיית המים העולמית היא הולכת מים, ולכן אני מציע לחברות ישראליות להתמחות בתחום הזה", אומר מלצר. "תחום נוסף הוא ההשקיה, במובן הרחב שלה. שלוש מתוך חמש החברות הגדולות בעולם בתחום ההשקיה במתח נמוך הן ישראליות, ואותן חברות נושאות על-גבן יכולות שיווק לא מעטות, המאפשרות לחברות ישראליות נוספות לממש את הפוטנציאל שלהן בתחום הסינון, הברזים ועוד. במקביל, ניתן לייצא מומחיות בתחום ניהול משק המים לאוסטרליה, לדרום אמריקה ולחלק ממדינות אסיה.

"בכל מקרה, אין ספק שהכסף הגדול לא נמצא בננוטכנולוגיה. המאסה הקריטית היא ביכולת לשכפל את היכולות ואת הידע לפעילות בהיקפים גדולים. מה שאנחנו צריכים זה חברות של 2 מיליארד דולר, ולא כמה חברות של עשרות-מיליונים". "