מתקן שריפת הבוצה בשפד"ן בשלבים מתקדמים; כך גם המתנגדים

על רקע הליכי התכנון המתקדמים גוברים קולותיהם של המתנגדים, ובראשם עמותות צלול ואדם טבע ודין, הטוענים שעוד לא מאוחר מדי לשנות את התוכנית ובמקום להקים מתקן שריפה, להקים מתקן לייצור דשן לשימוש חקלאי.

לפני שבוע פנה מנכ"ל צלול, עו"ד יריב אברמוביץ', לחברות המתמודדות במכרז להקמת מתקן השריפה, והזהיר אותן מפני השתתפות בו. לטענתו, מתכננת צלול לפתוח במאבק נגד הקמת המתקן, עובדה שמסכנת את עצם קיום הפרויקט, שעלותו 100 מיליון אירו.

מתקן השפד"ן לטיהור שפכי גוש דן, המונה 1.5 מיליון נפש, הוקם בסוף שנות ה-70 והביא להפסקת הזרמת השפכים לים. כיום מטוהרים קולחי השפד"ן, 120 מיליון מטר מעוקב (מ"ק) בשנה, לדרגת טיהור שלישונית ומשמשים להשקיית הנגב.

בעת הקמת השפד"ן הוחלט להרחיק את הבוצה - תוצר לוואי של תהליך טיהור השפכים, בכמות של 15 אלף מ"ק ביום, ישירות לים באמצעות צינור באורך 11 ק"מ ובעומק של 38 מטר. פתח הצינור נקבע בשטח צבאי האסור לשייט או לדייג.

לפני מספר שנים גבר קולם של ארגוני הסביבה שדרשו להפסיק את הזרמת הבוצה לים. ב-1988 חוקק החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים, שהפך את ההזרמה לפתרון לא רצוי. מאז, ומזה 18 שנה ממשיך איגוד ערים דן להזרים את הבוצה לים באמצעות היתר מיוחד המתחדש כל שנה.

כדי למצוא את הפתרון המיטבי לבעיית הבוצה, מינה איגוד ערים דן, בשיתוף משרדי הממשלה, וחברות ייעוץ, ועדת מומחים שבחנה את החלופות היבשתיות השונות.

בין החלופות שהוצעו, תהליך VIRO N, ההופך את הבוצה לדשן אורגני. פתרון נוסף שנבחן היה ייבוש הבוצה בחום, שמטרתו להפחית את כמות המים שבבוצה. התוצר היבש משמש כדלק בתחנות כוח פחמיות.

בסופו של דבר בחרה הוועדה בחלופת הטיפול התרמי, שלדעתה משלבת מספר יתרונות, שהחשוב שבהם הוא חוסר תלות בגורמים חיצוניים. כלומר, השיטה מונעת יצירת ערמות של חומר, שקיים חשש שאיש לא ירצה בו.

לדעת הוועדה, לחלופת השריפה יש גם יתרון כלכלי. אמנם לפי שעה מדובר בחלופה יקרה, אך לדעתה, ייעול השימוש באנרגיה יגרום לירידת מחירים של הפעלת המשרפה.

הוועדה קבעה שהחלופה החקלאית לטיפול בבוצה כוללת בעיות רבות, היא יוצרת מפגעי ריח, עלולה לגרום לזיהום מי תהום ולפסילתם למאכל של גידולים חקלאיים.

במאי 2006 החליט השר לאיכות הסביבה, גדעון עזרא, שהוא תומך ברעיון מתקן השריפה. חיזוק לעמדתו זו קיבל גם מראש עיריית ראשון לציון, מאיר ניצן, שמתנגד בכל תוקף לכל רעיון שמרכזו הפיכת הבוצה לדשן.

טיעונים אלה לא שכנעו את המתנגדים. כך למשל, אדם טבע ודין, שהייתה בין הלוחמות העקשניות ביותר להחלטה להוציא את הבוצה מהים, דוחה מכל וכל את פתרון השריפה. במאמר שפרסם גלעד אוסטרובסקי מהמחלקה המדעית של אט"ד, בירחון מים והשקיה של ארגון עובדי המים, הוא טוען, שההחלטה לאשר את מתקן השריפה מתעלמת מעבודות וממחקרים שונים שנעשו בארץ ובעולם. לדעתו, שאלות רבות לא קבלו מענה, ואילו אחרות זכו להתייחסות חלקית בלבד.

כך למשל, טוען אוסטרובסקי, שפתרון השריפה סותר את התפיסה לפיה יש לחתור לתהליכים מעגליים בשלבי הייצור והטיפול בפסולת, ולחדול מתהליכים חד-כיווניים ובזבזניים.

לדעתו, החומר האורגני הנוצר בבוצה, צריך לחזור בתנועה מעגלית אל הסביבה ולהחליף בכך את הדשן הכימי המיוצר לשימושים חקלאיים. לדבריו, במקום להחזיר את הפחמן והחנקן לקרקע, המתקן מגדיל את הפליטה ויוצר בעיה סביבתית קשה.

לדבריו, עבודות שנעשו באירופה מוכיחות שבשריפה רמת המזהמים גבוהה ב-100%-850% מאשר ביתר החלופות.

"תוצאת הפעילות של ארגונים כמו צלול ואדם טבע ודין עלולה לגרום לכך שהבוצה תישאר בים", אומרים באיגוד ערים דן, "זאת בשעה שהמטרה שלנו היא לגרום להפסקת ההזרמה. אנחנו לא מתנגדים לפתרון להפיכת הבוצה לדשן כל עוד מוכנים להבטיח לנו שהיא לא תיערם בסופו של דבר על חוף ראשון לציון. עד שהבטחה כזו לא תינתן נמשיך לקדם את הקמת מתקן השריפה".

עוד נמסר מהנהלת איגוד ערים דן, שלנוכח דרישות החקלאים לדשן, יתחיל השפד"ן באוקטובר בניסוי לבדיקת שיטת ה-N VIRO. אם השיטה תתברר כישימה יוקם מתקן ליצור דשן מ-15% מבוצת השפד"ן.