הדחפורים מחכים לפקודה

בכתב אישום שהוגש ב-99' נגד הבעלים של הגן, מלכיאל אהרן, נאמר כי באותה שנה הוא החל לעשות שימוש ללא היתר בקרקע החקלאית, והקים על כ-20 דונם גן אירועים, אותו החל להפעיל כשנה לאחר מכן, בניגוד לחוק. באותה שנה הוצא לאהרן צו הפסקה מינהלי, אך הוא "הפר אותו בצורה בוטה ביותר". הוא גם ציפצף על שני צווי הפסקה שיפוטיים שהוצאו נגדו, והמשיך לבצע עבודות בניה שלא כדין.

בסוף 2001 הוא הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות האמורות, והוסכם שיוצא צו הריסה למבנים שנבנו ללא היתר, ושהוא יבצע אותו עד מאי 2003. אלא שגם את הצו הזה הוא הפר. לאחר מתן גזר הדין הוא המשיך להשתמש בגן האירועים והגיש בקשות שונות להארכת מועד עיכוב ביצועו של צו ההריסה. ההארכה האחרונה ניתנה לו עד ספטמבר 2004. ואולם, צו ההריסה לא בוצע והוא ממשיך להפעיל את גן האירועים שהקים. באתר האינטרנט של הגן, אגב, נאמר כי "הפארק עובד עם כל האישורים והרישיונות".

רווחים כלכליים

באוקטובר 2004 הוגש נגדו ונגד החברה שמפעילה את הגן כתב אישום נוסף, כשהפרקליטות מבקשת עוד צו הפסקה שיפוטי. בעדותו, אישר אהרן שהוא ממשיך להפעיל את גן האירועים, ובלי להתבלבל אף הודיע, כי חרף קיומו של צו ההריסה, אין בכוונתו להפסיק ולהפעיל את המקום. בית המשפט הוציא את הצו, וטענותיו של אהרן נגדו נדחו במחוזי ובעליון. השופטים במחוזי ציינו, שלמרות שהטלת הוצאות בהליך מעין זה היא נושא עדין, כאשר מדובר בהפרת כה בוטה של חוקי התכנון והבניה והמרוויח הרוויח מהפרה זו ופעל ללא היתר במשך תקופה כה ארוכה, אזי ראוי לעשות כן. מאחר שהוא סירב לבצע את הצו, הגישה הפרקליטות בקשה להטיל את המדינה את ביצועו.

אהרן הגיש שוב בקשה לעיכוב ביצוע הצו, אך זו נדחתה ע"י השופט איל באומגרט. אהרן עירער למחוזי, אך גם משם לא הגיעה ישועתו. הנשיא יהושע פלפל והשופטים רויטל יפה-כ"ץ ויוסף אלון קבעו, שאהרן לא הצביע על "טעם טוב", המצדיק את עיכוב ביצוע צו ההריסה, מעבר לעיכובים שקיבל במשך חמש שנים. עוד ציינו, שרישיון הבנייה לא נמצא בהישג יד, אלא בתחילתו של הליך ארוך ומורכב עדיין הדרך ארוכה עד לקבלת היתר הבנייה המיוחל. "בינתיים, לא יעלה על הדעת, שהמשיב יעשה ככל העולה על רוחו ויפר הוראות וצווים של ביהמ"ש בראש חוצות, תוך עשיית רווחים כלכליים ממעשיו הבלתי חוקיים".

חוטא נשכר

אהרן ביקש רשות לערער לעליון. הפרקליטות טענה, באמצעות עו"ד בת-אור כהנוביץ, כי "מדובר בפעילות לא חוקית, שלבד מהיותה בלתי חוקית כשלעצמה, היא מהווה סכנה לשלום הציבור ומטרד לשכנים. לא נסתכן יתר על המידה אם נאמר, כי התופעה בדבר פעילותם הבלתי חוקית של גני אירועים רבים ברחבי המדינה, הפכה לחלק מהידיעה השיפוטית. מדובר בתופעה חמורה שיש להתמודד עימה בכלים ראויים ונחושים. זאת, בעיקר נוכח הפיתוי הכלכלי הרב הטמון בבסיס פעילותם והנזקים הרבים שהיא גורמת".

לפני כשלושה שבועות דחה השופט סלים ג'ובראן את בקשתו. "אהרן המשיך להפעיל את גן האירועים, למרות שלא ניתן לו היתר כדין ותוך שהוא עושה דין לעצמו ושם ללעג ולקלס את הוראות בית המשפט", ציין. "בצדק ציינו הערכאות הקודמות, כי אין זה ראוי ליתן למבקש ארכה נוספת, שעה שהאחרון עושה את הוראות בית המשפט פלסתר, תוך שהוא מפגין זלזול כלפי חוקי התכנון והבניה ומפר בריש גלי את הצווים השיפוטיים להריסת המבנים. בית המשפט אינו רשאי להשלים עם התנהגות פסולה זו, לבל ייצא חוטא נשכר".

דברים אלו ודאי נכונים, הוסיף ג'ובראן, "נוכח העובדה שהתופעה של בנייה בלתי חוקית הפכה לרעה חולה במחוזותינו. מימדיה הרחבים של תופעה פסולה זו, שיש לעוקרה מן השורש, מגבירים את הצורך באכיפה יעילה של דיני התכנון והבנייה ובפיקוח הדוק על בנייה ללא היתר. בהקשר זה, נודעת חשיבות רבה לביצועם של צווי הריסה במועד שנקבע לכך, זאת בכדי למנוע קביעת עובדות בשטח". כמה ימים אחר כך, קבע ג'ובראן שעל אהרן להרוס את הגן עד ל-17 באוגוסט, ואם לא יעשה כן, תוכל המדינה לעשות זאת בעצמה ולהטיל עליו את הוצאותיה.

מכת מדינה

"אחוזת אסתר" הוא רק מקרה אחד מבין רבים. הרשימה ארוכה, והנה רק מדגם: גן האירועים "גני כנען" בקיבוץ נען, שאושר ב-1998 כחממה, הפך עד מהרה לגן אירועים. "אופרה בכפר", שבקיבוץ משמר איילון, פועל בתוך מטע פקאן במרחק של ק"מ אחד מהמשק. "מקום בים" שעל חוף ימה של חדרה, החל כשיפוץ בהיתר של מבנה מנדטורי והסתיים בגן אירועים בשטח שייעודו חוף רחצה, ושנגדו הוצא צו הפסקה שיפוטי. נגד "גני ביגוניה" בבני ציון ובצרה, וגן האירועים "גן השקמים" בבני ציון, הוגשו בעבר כתבי אישום וצווי הפסקה שיפוטיים. ל"גלובס" נודע, כי מתוך כ-80 גני האירועים שבאזור המרכז, רק 5 פועלים לפי דיני התכנון והבנייה.

מי שנתנה את הטון בשלביו הסופיים של ההליך היא המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה, שהוקמה כמעט בחשאי לפני מספר חודשים. היה זה לאחר שהממשלה החליטה לשדרג את המערך הקיים של אכיפה בעבירות מקרקעין. היתה אז תמימות דעים על כך שהמערך הקיים אינו נותן מענה לעבירות אלה, שהעליון הגדיר אותן כ"מכת מדינה". ועדת זיילר, שחקרה את אסון ורסאי, המליצה להוציא את הפיקוח מידי הוועדות המקומיות, ולהעביר את הטיפול בחקירת עבירות אלה למשטרה ואת התביעה לידי הפרקליטות. המלצתה לא התקבלה, והוחלט להקים יחידה בפרקליטות שתכווין את הפיקוח על התובעים.

להבדיל מהליכים פליליים רגילים, בהם המדינה היא התובעת, בעבירות אלה הוועדה המקומית היא התובעת. מדובר בשריד מימי המנדט. המחלקה החדשה מפקחת על כ-250 התובעים בוועדות המקומיות (שהוסמכו ע"י היועץ המשפטי לממשלה), וכן על עורכי הדין הפרטיים המשמשים כתובעים של הוועדות המחוזיות.

המחלקה החדשה בפרקליטות, בראשה עומד עו"ד חובב ארצי, מונה שישה פרקליטים ושני מתמחים. במשרד המשפטים, אגב, כולם מתקנאים בהם, משום שהמחלקה ממוקמת במגדלי עזריאלי בת"א. המחלקה עוסקת בעיקר בהיבטים הפליליים, המינהליים והאזרחיים של אכיפת דיני מקרקעין, בדגש על עבירות תכנון ובנייה.

גורמים במשרד המשפטים אומרים, ש"היה ברור שצריך לחזק את מעמד התובעים ברשויות המקומיות וביחידה הארצית לפיקוח על הבנייה. חלק מהתובעים הם עורכי דין ריטיינרים וחלקם עובדי רשויות מקומיות. הקירבה בינם לבין מי שמעסיק אותם, מביאה ללחצים אישיים גדולים. יש גם קירבה בין יו"ר הוועדה (שהוא ראש הרשות המקומיות) לבין בעלי ההון, שהוא מבקש לרצות אותם".

לפני כשבוע, הוציא עו"ד ארצי הנחיה למפקחים, לפיה כל תיק חקירה חייב להגיע להחלטה של תובע. במשרד תולים זאת ברצון "למנוע מצב שפקח יקבל שוחד כדי לסגור תיק, ואיש אפילו לא יידע על קיום התיק. זה כמו שבמשטרה גורם פוליטי ימיין תיקים לפני שהם עוברים לפרקליטות". בנוסף, המחלקה מלווה חקירות משטרתיות בחשדות לשוחד בהליכי התכנון. המחלקה בראשות ארצי אף פועלת להטיל סנקציות כספיות משמעותיות על העבריינים, כדי להפחית את הכדאיות שבהפרת החוק.

בנוסף לאלה, מטפלת המחלקה בנושאים מוגדרים כמו תופעת גני האירועים. "זו תופעה חמורה בעינינו", אומר ארצי, "בכמה מישורים. ראשית, בהיבט של פגיעה בתכנון, שכל אחד מציב עובדות בשטח ומונע אפשרות של תכנון מבוקר. שנית, הפגיעה בשלטון החוק. בכל ערב, מאות ואלפי אנשים נחשפים לעבירה קשה ובעלת חזות נוראה של השלטון".

מעבר לזה, הוא אומר, "יש לכך גם השלכות סביבתיות עצומות. רוב הגנים לא מחוברים למערכות ביוב. חלקם נמצאים ליד מקורות מים, הגנים ומגרשי החנייה שלהם זוללים שטחים פתוחים. יש גם היבטים תעבורתיים קשים: ההתחברויות שלהם לכבישים ראשיים לא חוקיות. היו אנשים שנתקעו על פסי רכבת באמצע הלילה בגלל מעברים פרטיזניים". *