מה שתל-אביב צריכה זה תוכנית סינגפור

כאשר שואלים אותי הכיצד אין לי רכב, אני נותן כמה תשובות. למדתי שהמוחצת שבהן היא: אני גר בצפון הישן של תל-אביב, אז איפה אשים את המכונית - על הגג? נראה שעיריית תל-אביב, באדיבותה כי רבה, רק רוצה לחזק את הטיעון הזה. בסוף השבוע שעבר קראתי על כוונה לבנות מגדל בן 36 קומות ובו 100 דירות יוקרה במרחק יריקה מביתי, בפינת ארלוזורוב-רמז. מהצד השני מתקדם סוף סוף פרויקט בארי-נהרדעא. זה אומר, שכאשר שני המגדלים הללו ייבנו ויאוכלסו, יהיו סביב ביתנו עוד מאות מכוניות שירצו להיכנס, ובעיקר לצאת, באותה שעה.

המצב הולך להיות חמור עוד יותר באיזור אלנבי-רוטשילד. ארקדי גאידמק וניקולס ברגרויאן רכשו בשבוע שעבר שני מגרשים כמעט שכנים, ומתכננים להקים עליהם עשרות קומות של משרדים ו/או מגורים. בצמוד הולך ונבנה המגדל החדש של הבנק הבינלאומי. כמה מאות מטרים משם הושלם המגדל של בנק דיסקונט. ומה כולם שכחו? שהתשתית התחבורתית באזור הוותיק ביותר של תל-אביב לא תוכל לשאת עוד מאות ואולי אלפי כלי רכב ביום.

הבעיה היא, שזה לא איכפת לאיש. עיריית תל-אביב מרוויחה מכל הכיוונים: יותר ארנונה (דירות יוקרה או משרדי יוקרה במקום מגרשים ריקים), יותר תווי חניה ויותר דו"חות. היזמים בונים על כך שהישראלים יאמרו כמו תמיד "יהיה בסדר". בעלי העסקים באזור מקווים לקבל תוספת של לקוחות בעלי יכולת. ורק מאות אלפי אזרחים אחרים יסבלו. אז מה, הם עוד לא התרגלו?

בעיית התחבורה בתל-אביב היא בעיה מתמטית פשוטה. לפי נתוני העירייה, בסוף 2004 (משום מה אין נתונים מעודכנים יותר) היו רשומים בעיר 221 אלף כלי רכב. 750 אלף כלי רכב עוברים מידי יום בנתיבי איילון, וסביר להניח שרובם נכנסים לתל-אביב. זה אומר: לא רחוק ממיליון כלי רכב ביום. אבל בעיר יש רק 275 אלף מקומות חניה, כולל בחניונים פרטיים ובמקומות השמורים לנכים. זו אפילו לא משוואה בנעלם אחד.

יש רק פיתרון אמיתי אחד: תוכנית סינגפור - מתן אישור כניסה לעיר רק לכלי רכב של תושביה. כל האחרים - או שיבואו כל הדרך בתחבורה ציבורית (שתהיה הרבה יותר יעילה כאשר התעבורה תצטמצם ב-75%), או שיחנו בכניסות לעיר וימשיכו פנימה בתחבורה ציבורית. האוויר יהיה נקי יותר, המדרכות יהיו פנויות להולכי רגל, מספר התאונות והנפגעים יפחת. אז למה זה לא קורה? אולי דווקא משום שזה כל כך פשוט והגיוני.