בעל מניות וחוב ארנונה: מגבלות החיוב

הזדרז יהודה צפרי ועתר כנגד החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

החוק החדש: בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים למשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992, נקבע, כי כאשר מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 119 א(א) לפקודת מס הכנסה, ניתן לחייב את הבעלים של חברה בע"מ לשאת בחובות הארנונה של החברה. במקרה זה התקיימו התנאים הנ"ל.

אלא שבכך לא די. צפרי טען, כי סעיף 8(ג) הנ"ל נכנס לתוקף ביום 18.1.2004, כלומר מספר שנים לאחר שנוצר חוב הארנונה, ואין לתת להוראות סעיף זה תוקף רטרוספקטיבי.

העירייה טענה מנגד, כי הוראת סעיף 8(ג) לחוק הנ"ל לא שינתה את המצב המשפטי שהיה קיים לפני החקיקה, לפיו ניתן היה להרים את מסך ההתאגדות בנסיבות מסוימות, וסעיף 8(ג) לא יצר חיוב חדש.

פסיקת בית המשפט: השופט נסים ישעיה פסק, כי מדובר בהחלה רטרוספקטיבית של הוראת סעיף 8(ג) הנ"ל, ובכך יש פגיעה בעקרונות היסוד של צדק והגינות ובאמון הציבור במוסדות השלטון. החלה אקטיבית של חוק חדש מותרת, בתנאי שביום חקיקתו או בעת הטלת החיוב החדש על בעל השליטה, התקיים אירוע מס שבגינו חבה החברה בארנונה.

במקרה זה, אירוע המס הסתיים בעת שהחברה החזיקה בנכס מספר שנים לפני הטלת החיוב החדש על בעל השליטה, ולכן, זו החלה רטרוספקטיבית מובהקת של הוראת חוק חדשה ולא החלה אקטיבית של הוראת דין חדשה.

סעיף 8(ג) אינו מטיל או יוצר חיוב חדש של ארנונה, אלא מוסיף "אמצעי גביה" חדש, שיקל על הרשות המקומית לגבות חוב קיים. אולם, מבחינתו של בעל השליטה, מדובר בחיוב חדש, שלא חל עליו קודם לחקיקת סעיף 8(ג).

העתירה התקבלה. חיובו של צפרי בוטל, והעירייה חויבה בתשלום הוצאות ושכ"ט של 5,000 שקל ומע"מ.

כיצד נולד החוק החדש?בשנת 2003 יזמה עיריית תל אביב תיקון חקיקה בדיני הארנונה. מטרת התיקון הייתה לחייב את בעלי הנכסים המשכירים את נכסיהם בחובות הארנונה של הדיירים שלהם, ש"נעלמו" מבלי לפרוע את חובות הארנונה שהושתו כדין על אותם דיירים.

נזעקו והתקבצו כל בעלי החברות הגדולות, העוסקות בהשכרת מיליוני מטרים רבועים בכל רחבי ישראל, והופיעו בפני ועדת הכספים של הכנסת, כשהם מצוידים ביועצים שונים, והחתום מעלה ביניהם. טענו "בעלי הבתים", כי התיקון המבוקש בחוק נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועוד טענות מטענות שונות.

שר הפנים דאז, אברהם פורז, הטה אוזן קשבת לטענות אלה, התייעץ במי שהתייעץ, והחליט לגנוז את הרעיון.

בעיה קשה אחרת בגביית חובות ארנונה מחברות בע"מ היא, כי חברות רבות צומחות חדשות לבקרים כפטריות אחר הגשם, וחדלות לפעול עם בוא הקיץ. אין להן רכוש, ואין ממי וממה לגבות את חובות הארנונה.

לאחר שנגנז הרעיון לחייב את בעלי הנכסים בחובות של הדיירים, חיפשה עיריית תל אביב רעיון חדש במקום זה שנגנז. עלתה הצעה להטיל חיוב אישי על הדירקטורים של חברה, אשר לא פרעה את חובות הארנונה. גם הצעה זו נגנזה, ובמקומה הוחלט להטיל את החיוב האישי על בעלי המניות של החברה, וכך היה.

עיריית תל אביב חככה את כפיה בנחת, משום שתיקון החקיקה פתר במידת מה את בעיית חברות "הפטרייה", ותמיד ניתן לנסות ולהחיות את הרעיון הקודם שנגנז.

לאחר שנחקק החוק החדש, שלחה עיריית תל אביב חיובים אישיים לבעלים של חברות רבות, וברוב המקרים הגיעו הצדדים לפשרה כזו או אחרת. אדון צפרי לא הסכים להתפשר ולשלם 6,824 ש"ח, ובזכותו התברכנו בפסק דין ליברלי ומוצדק.

מעתה ואילך, אסור לעיריית תל אביב ולשום רשות מקומית אחרת, להטיל חיוב אישי על בעלי מניות בחברה בגין חובות ארנונה שנצברו עד לשנת 2003.

עתמ 1439/06, יהודה צפרי נגד עיריית תל-אביב-יפו. בית משפט מחוזי תל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, השופט נ. ישעיה, ניתן ביום 6.11.06.