"לראשי הרשויות נוח לא להתמודד עם עברייני בנייה"

השאלה הנשאלת עתה היא, האם יהיה מי שיאכוף החלטות אלה, או שגם הן יצטרפו לעוד אלפי פסקי דין והחלטות של רשויות התכנון והמינהל שאינם נאכפים וגורמים לנזקים קשים לסביבה, לתכנון, לאוצר המדינה ולחברה כולה.

מנהל היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים, אבי דותן, שנלחם כמעט יחיד במערכה, מסרב להישמע פסימי, למרות שיש לו את כל הסיבות לכך.

"במדינת ישראל יש 118 ועדות מקומיות לתכנון ולבנייה, שתפקידן לבצע אכיפה בתחום שיפוטן. לצערי רק 90% מהן עושות זאת, וגם מי שאוכפות את החוק מבצעות רק 20% מעבודתן. אין ספק שלא קל להתמודד עם עברייני בנייה, ולראשי רשויות נוח מאוד לא להתמודד איתם. אך זה לא הכל. יש בארץ שש ועדות מחוזיות, שבהן גרעין מצומצם של מפקחים שנועדו לפקח על שטחים גליליים בלבד (שטחים שאינם שיכים לרשות מוניציפלית, ד.ט). בפועל פקחים אלה מוצאים עצמם לא אחת עושים את עבודת הוועדות המקומיות. רק לשם השוואה, לוועדות המקומיות יש 400 פקחים, ולמחוזיות 40 מפקחים".

גלובס: אם כן, מה עושים 400 הפקחים שאינם עושים את עבודתם?

דותן: "תשאלי אותם. זו עובדה שהיום אני מגלגל 1,200 תיקים כנגד עבריני בנייה, 70% מהם בתחום הרשויות המקומיות. רק כדוגמא, אזור הכנרת שייך לחמש רשויות מקומיות, שאף אחת מהן לא פעלה במשך שנים בתחום האכיפה. מי לדעתך פועל כנגד גני האירועים? לא חלילה הוועדות המקומיות. עד שאנחנו לא נכנסו לתמונה, שום דבר לא זז".

- מה זה עושה למדינה?

"התוצאה של כל אלה היא שבניינים נבנים בניגוד לתוכניות מתאר מקומיות, מחוזיות וארציות. ומה שיותר חשוב, הרבה אנשים גורפים כסף על חשבון הכלל".

- היועצת המשפטית של המינהל, עו"ד רחל זכאי, אמרה בכנס שמאי המקרקעין שטיפש מי שלא פולש. האם אתה מסכים עם טענה זו?

"טיפש מי שלא פולש, וטיפש גם מי שלא בונה אם אין לו היתר. הסיבה לכך היא שמי שבונה ללא היתר לא נדרש לשלם אגרות ולא נדרש לשלם דמי חכירה. בדואי שבונה בפזורה לא צריך לשלם ארנונה".

- מה יש לך לומר על הבנייה ללא היתר והשימושים החורגים במקומות מרכזיים כמו צומת ירקונים, געש, שפיים ועוד?

"מתוך 70 המבנים בצומת ירקונים, 40% מטופלים על-ידי המחוזית, כי הוועדה המקומית פ"ת לא מטפלת בהם. לגבי השאר אני לא יכול להרחיב. מה שבטוח הוא, שהוועדה המקומית חוף השרון צריכה לטפל בהם".

- ואם היא לא מטפלת?

"לא יודע מה להגיד. יש הרבה דברים שצריך לטפל. אנחנו מטפלים רק אם זה בסדר העדיפויות שלנו. לצערי אני נאלץ לעשות את עבודתן של הוועדות המקומיות".

- מי קובע סדר עדיפות?

"השר ומנכ"ל המשרד".

- לאחרונה התחלתם להתלבש על גני האירועים. מדוע רק עכשיו?

"במחוז המרכז יש למעלה מ-80 גני אירועים הבנויים בניגוד לחוק. כנגד חלק הגשנו כתבי אישום שהולידו צווי הריסה. אני מקווה שאנחנו בדרך הנכונה. התחלנו בכך לפני כשש שנים, ומאותו יום הם רק מפרים צווים".

- אתה נשמע מיואש.

"אני בטוח שאם יתנו לנו קצת יותר מפקחים וקצת יותר התייחסות מצד המשטרה, נצליח לעשות את הדברים. אתן לך דוגמא. אני לא מבצע למעלה מ-1,000 צווי הריסה בכל הארץ, כי המשטרה לא מסוגלת לתת מספיק כוח אדם. פעם ההסבר הוא האינתיפאדה, אחר כך מצעד הגאווה, כיום ההסבר הוא בני סלע. כדי לבצע הריסה צריך לבוא עם 500 שוטרים, שלא תמיד ניתן לגייס למשימה".

- איך אתם עומדים מול פלישות הבדואים לקרקע המדינה?

"הם בונים ללא הפסקה, ואנחנו הורסים ללא הפסקה. המלחמה נמשכת.

המגזר הערבי לא פחות גרוע מהמגזר היהודי".

- איפה יש יותר עבירות בנייה, במגזר הכפרי או בקרב הבדואים?

"הבדואים בונים אוהל, צריף או בית קטן. במגזר החקלאי מדובר בשימושים חורגים בסככות ענק של אלפי מ"ר. אצל הבדואים זה יותר פשוט".

- אולי משרד הפנים צריך להטיל סנקציות על ראשי הערים?

"משרד הפנים עושה הכל, וזה לא פשוט. מנכ"ל המשרד, רם בלינקוב, רואה בכך עדיפות עליונה. על ראשי הערים לאכוף את החוק".