שטחי פרגודים אינם מחייבים תקן חניה

תוכנית חפ/1888 (שפורסמה למתן תוקף בשנת 1988) מסדירה הקמתם של פרגודים לבתי קפה ומסעדות בחיפה. במשך שנים לא הוצאו היתרים מכוח תוכנית זו, ועיריית חיפה (כמו רשויות אחרות) אישרה הצבת פרגודים בהליך של רישיון עסק, מבלי שהוועדה המקומית סברה כי מדובר בבנייה ולא דרשה מבעלי העסקים לקבל היתרים לצורך זה.

גם פסק דין שהתקבל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בשנת 2000 (עת"מ (ת"א) 2082/99 פוקס נ' עיריית בת ים), לפיו הקמת פרגוד היא בנייה המחייבת היתר בנייה כדין, לא גרם לוועדה המקומית חיפה לשנות ממנהגה. רק בשל פנייה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, נאלצה הוועדה המקומית להכיר בחובתה לדרוש היתרי בנייה לפרגודים, כשנזכרה בקיומה של התוכנית והחלה להוציא היתרים מכוחה.

בוועדת הערר טענו המערערים, כי התוכנית נגועה באי-חוקיות עקב התייחסותה להיתר קצוב בזמן (מכיוון שמדובר בסגירת חורף בלבד), וההיתרים שהוצאו הוצאו שלא כדין מכיוון שהוועדה המקומית לא דרשה מהמבקשים לפרסם הקלה, אף שהגדלת השטח על-ידי פרגוד מחייבת תוספת מקומות חניה שאינם בנמצא.

ועדת הערר החליטה לדחות את הערר על הסף וקבעה, כי בעניין של היתרים סמכותה של ועדת הערר לפסול אותם היא מצומצמת, וכאשר מדובר בהיתר בנייה תואם תוכנית, שאינו כולל הקלה או שימוש חורג, אין לוועדת הערר כל סמכות לדון בו.

לעניין הטענה בדבר אי-חוקיות התוכנית, קבעה ועדת הערר כי אין אפשרות לתקוף תוכנית שאושרה לפני 18 שנה בדרך עקיפה של תקיפת היתר בפני ועדת הערר (מה גם שוועדת הערר קבעה שגם לגופה דין הטענה להידחות).

לעניין החניה קבעה ועדת הערר, כי יש לפרש את התוכנית באופן כזה שכוונתה היתה לאפשר תוספת פרגודים ללא תוספת של מקומות חניה. סוף דבר: הערר נדחה.

כתוצאה מכך התבקשו היתרים, והוצאו היתרי בנייה לפרגודים לבתי קפה ומסעדות הפועלים על ציר הרכס בחיפה ברחובות מוריה והנשיא.

ולא רפתה ידם של המתנגדים, ולאחר שכפו על הוועדה המקומית הר כגיגית ואילצו אותה לדון בבקשה להיתרים לפרגודים, החליטו לפנות לוועדת הערר לתכנון ולבנייה כדי "לתקוף" את חוקיות ההיתר.