"התשתיות לא יהיו החסם בין מרכז לפריפריה"

הדברים נאמרים על רקע הבטחות הממשלה, לפיהן היא מתכוונת להשקיע במהלך חמש השנים הקרובות כ-100 מיליארד שקל בנושאי תשתית. בין השאר, כבישים, רכבות, מתקני אנרגיה, מתקנים להתפלת מים ועוד. במשך שנים הפנו משרדי הממשלה השונים והיזמים אצבע מאשימה לכיוון מוסדות התכנון, בטענה שאלה מסקלים כל תוכנית לפיתוח. מינהל התכנון החליט להרים את הכובע, ולהוכיח שלא הוא הבעיה.

"המטרה שלנו היא להביא לכך שנושא התשתיות לא יהווה חסם להתפתחות הקשר בין המרכז לפריפריה. שלא יחסום את הרפורמה במשק האנרגיה בתחום אנרגיות חלופיות. אנחנו עובדים על תוכנית להקמת תחנת כוח סולארית באשלים, כמו גם על תוכניות להקמת מתקנים להפקת אנרגיית רוח ברמת סירין. במקביל אנחנו עובדים על התוכניות לגז הטבעי. בחודשים האחרונים אישרנו שורה של תוכניות המאפשרות חיבור של מפעלים פרטיים לרשת הגז הטבעי, בין השאר, מפעלי נייר חדרה, דורעד וסולבר באשדוד.

"בנושא תחבורה, השלמנו את אישור כל מערך הרכבות, כולל את הכפלת מסילת החוף, את קו עכו-כרמיאל, מסילת העמק בקו חיפה-בית שאן ואת המסילה בין באר-שבע, אופקים, נתיבות, שדרות ואשקלון.

"במקביל, אנחנו עובדים כיום על קו הרכבת A1 נתב"ג -ירושלים, שחלקו מתבצע בפועל. תוכניות נוספות נוגעות לדרכי העפר. כל זאת, כדי שמערכת התכנון לא תהיה החסם בפני פיתוח התשתיות, ובאותה עת גם תגן על הסביבה. במקביל פועלת הות"ל בנחישות להשלמת כ-50 תוכניות להפרדות מפלסיות, כדי להגביר את בטיחות הרכבות, מתוך מטרה למנוע עוד תאונות כפי שהתרחשו במהלך השנים האחרונות במפגשים שבין כביש ומסילות ברזל".

גלובס: לראשונה עוד עלול להיווצר מצב שהתכנון מקדים את הכסף לפרויקט?

אסיף: "אנחנו מקווים מאוד שהתוכניות יתבצעו בסופו של דבר, ולא ימתינו עוד שנים ארוכות על המדפים, שכן אז לא נצליח להשיג את המטרות התכנוניות של קירוב הפריפריה למרכז ושיפור באיכות הסביבה. החשש שלנו הוא, שאם תוכנית מחכה על המדף זמן ארוך מדי, היא מתחילה להיות לא רלוונטית ומצריכה הליך תכנוני מחודש שמבזבז זמן יקר וכסף רב, שאינו מגשים בסופו של דבר את המטרות לשמן נועד".

- מאז חקיקת חוק הסביבה החופית, תשומת לב ציבורית רבה מוקדשת לחופים. מה אתם עושים בעניין זה?

"גם תוכנית זו מקודמת ברצינות. התוכנית קובעת את תחום הפארק החופי ואת האזורים שבהם יש איסורי בנייה ומגבלות בנייה לאורך החוף. התוכנית גם יוצרת מפגש נכון בין הערים לבין חוף הים".

- חלק גדול של חופי צפון תל-אביב הרי תפוס על-ידי הצבא וחברת חשמל.

"התוכנית כוללת מעבר חופשי של טיילת החוף, ויצירת מסדרון פתוח לכל אורכו. בתוכנית רידינג אנחנו מקדמים את פתיחת המעבר הפתוח לכל אורך החוף. במקביל, התוכנית עושה סדר בכל הסתירות בין התוכניות המפורטות לבין תמ"א 13, שהיא ישנה מאוד ומחייבת ריביזיה ויצירת פארק חופי ומקומות מסודרים לבתי קפה ומסעדות לאורך החוף".

- מה באשר לתוכנית המתאר של חיפה, שעמדה במוקד סערה ציבורית במהלך 2006?

"המועצה הארצית סיכמה, לאחר שמיעת הערות הוועדות המחוזיות, את תוכנית המתאר לחופי חיפה. התוכנית קובעת עד היכן יגיעו הערים, ומאיפה יתחיל הפארק החופי, שמורות הטבע וחופי הרחצה. עוד קבעה, שהמרינה תוכל להיות רק בקטע הצפוני של בת גלים ולא בראש כרמל, כפי שקבעו התוכניות הקודמת. התוכנית הולכת לאישור סופי בשבועות הקרובים, ובכך, אני מקווה, יסתיים הוויכוח".

- ב-2006 פרץ ויכוח ציבורי עז בין ארגוני הסביבה לכימיקלים לישראל בעניין חצבה מערב. לא הגיע הזמן להסדיר גם את הנושאים האלה?

"בנושא קרקע יוצאות לדרך עם שתי תוכניות חשובות: תוכנית לכריית חומרי גלם לבנייה וסלילה - תמ"א 14 החדשה, ותוכנית מתאר ארצית לכרייה וחציבה של מינרלים. מטרת התוכניות היא לברר צרכים לאור תוכניות הבנייה השונות, כדי שלא ייווצר מצב שבעוד מספר שנים נגלה שאין לנו מספיק עתודות של חומרים כדי לבצע עבודות חיוניות. העבודה על התוכניות מתחילה כבר עכשיו, בעיקר כי אישורן אורך זמן רב, בעיקר על רקע התנגדויות צפויות מצד גורמי סביבה שינסו למזער עד כמה שאפשר את הפגיעה בטבע.

"התוכנית תבדוק, בין השאר, את הצרכים ואת הפוטנציאל הקיים. האם ניתן לייבא חלק מהחומרים או שניתן לכרות כרייה מקומית, האם הצרכים ילכו ויתפתחו כפי שצופים חלק מהמומחים. אין זה סוד, שבנייה זקוקה להרבה חומרי חציבה. אנחנו חוששים שבעוד 10 שנים נעמוד במצב שאין עתודות מספיקות לחומרי גלים לבנייה ולסלילה.

"במקביל, ובהתאם להנחיית המועצה הארצית, אנחנו מתחילים לתכנן תוכנית לכרייה וחציבה של מינרלים תעשייתיים, נושא שהוא משמעותי בנגב ויוצר קונפליקטים רבים עם הנוף, שרק אחד מהם הוא חציבה מערב. לצערי, עד כה אף תוכנית מתאר ארצית לא התייחסה לנושא זה, שכן כל התוכניות היו מחוזיות או נקודתיות. הכוונה היא לצאת לראשונה לדרך עם תוכנית שתבדוק את נושא המינרלים התעשייתיים - צרכים לאורך זמן, מפגעים שהכרייה עלולה לגרום והשיקום הנדרש אחר כך. בין החומרים שנבדוק: פוספטים, אשלג, פצלי שמן ועוד".

- איך אתה מסביר את ההתנגדויות הרבות בהן נתקלת כל תוכנית? אולי הגיע הזמן להודות שיש בעיות בנושא התכנון?

"אנחנו חיים במדינה שמצטופפת והולכת. יחד עם הציפוף מגיעה גם מודעות גוברת של הציבור הכללי, באמצעות עמותות וגופים, אך גם מודעות אישית פרטית. התרגום המיידי הוא יותר ויותר שיתוף הציבור, שקוראים לו התנגדויות. אין ספק שאישור תוכניות נעשה קשה מיום ליום, והוא מחייב התמודדות קשה עם גורמים שונים והוצאה יומיומית של הרבה ערמונים מהאש. המשימה המוטלת על מוסדות התכנון היא ליצור מצב שיאפשר בסופו של דבר לייצר תוכניות גם במצב של קונפליקט תמידי".

- יש תחושה לפיה בשנים האחרונות ארגוני הסביבה נוחלים ניצחונות רבים. אולי זה משום שהתכנון מראש היה פוגעני וגרוע?

"אני לא חושב ששיש פה מישהו שמנצח ומישהו שמפסיד. אני רואה כאן התכנסות לאיזשהו איזון, שהוא המהות של פיתוח בר קיימא. פיתוח ובנייה, אך גם השארת רזרבות קרקעיות לא מופרות לדורות הבאים. מדינת ישראל כמעט מכפילה את עצמה בכל 20 שנה.

"אנחנו רואים איך המדינה מתרשתת במערכות תשתית, שחלקן בשטחים הפתוחים. זו עובדה, שאישרנו סבב עצום של תוכניות. לפעמים דווקא בעניין הזה יש קונפליקט ענק בשאלה מהי הדרך הנכונה ליצור ערך מוסף. גם הירוקים יודעים שאת הפיתוח אי אפשר לעצור, שעדיף לעשותו בצורה טובה, אך אי אפשר לעצור אותו לחלוטין.

"כך למשל, הירוקים יודעים שרק תחבורה ציבורית יכולה לעצור סלילה של עוד ועוד כבישים. לכן הם לא יתנגדו לתוכניות רכבת, למשל. החוכמה כיום היא למצוא את הדרך לפעול יחד. זהו, לדעתי, תפקידם של מוסדות התכנון. זו נקודת המפתח שמטרתה לקדם החלטות כל הזמן. זה המסר שאני מנסה להעביר - לנסות להגיע להחלטות.

"אין ספק שלא כל תוכנית שמגיעה ראויה, אך ברגע שמשתפים ציבור, יש סיכוי רב יותר לכך שהתוכניות יאושרו. יחד עם זאת, אין ספק שלפחות חלק מהתוכניות משתנות או שאינן יוצאות כלל לדרך".

- איזה חלק מהתוכניות מתאשר בסופו של דבר?

"למעלה מ-90% מהתוכניות מתאשרות. מה שמגיע לידיעת הציבור הם המקרים יוצאי הדופן".

- היישוב מיכל, מרינה בראש כרמל, פארק איילון, מערב ירושלים, מרינה הרצליה, פארק הרצליה, בנייה לאורך החופים. לא ניתן לכנות זאת כמקרים יוצאי דופן.

"ברוב המקרים מדובר בדוגמאות של יזמים פרטיים שביקשו לממש זכויות בקרקע. מערכת התכנון חשבה אחרת והלכה עם ההחלטה לאורך כל הדרך.

"באשר ליישוב מיכל, אני חושב שאם מלכתחילה הדברים היו נעשים בתיאום, היה נמנע הצורך לבלות שנתיים בהתכתשויות עם מוסדות התכנון, במהלכן מישהו השלה קבוצת אנשים טובים שהסתמכו על החלטות ללא כיסוי. מיכל הוא דוגמא שניתן היה לחסוך את דרך החתחתים".

- איך אתה רואה את תוכנית ספדיה, שנמצאת כיום בעיצומו של קונפליקט?

"אנחנו נמצאים בשלב מאין שיפוטי, שיגיע בקרוב מאוד למועצה הארצית".

- הנה דוגמא לקונפליקט הבא. הבדואים וארגונים חברתיים מאוד לא מרוצים מתוכנית המתאר החדשה של באר-שבע. לא היה מקום ללכת לקראתם יותר, ולאשר להם יותר משני יישובים חדשים נוספים?

"התוכנית תאפשר הקמת יישובים נוספים ברגע שתושג הסכמה בין הבדואים למדינה. אחרי הסכמה זו, ניתן יהיה לקדם עוד יישובים ולהסדיר את כל נושא הפזורה. אין ספק שזו מכת מדינה נוראית".