זיהום הים במקום חיסכון במים

חקלאי אגודת מי קולחי אשקלון יזמו לפני יותר משנה הקמת מפעל מי קולחין על 230 דונם השייכים לקיבוץ נגבה, לשם השקיית אלפי דונמים בעשרה קיבוצים ומושבים בצפון הנגב. בכל שנה מגדילה אשקלון את ייצור מי הקולחין ב-300 אלף מ"ק. המפעל צפוי היה לקלוט בשיא פעולתו 4 מיליון מ"ק ממי הקולחין של אשקלון בכל שנה, ולהפוך אותם לשמישים לחקלאות. המפעל זכה לאישור נציבות המים בדצמבר 2005, שאף התחייבה לממן 60% מעלותו, שמגיעה ל-29 מיליון שקל.

החקלאים פנו למינהל מקרקעי ישראל באוגוסט האחרון, שייתן להם אישור סופי לבנות את המאגר, ותוך כך שכרו קבלן לביצוע הפרויקט. המינהל סירב לחתום על האישורים. "הקרקע עליה מתוכנן המאגר הושכרה לקיבוץ נגבה לטווח קצר למטרת גידולי בעל", כך תגובת המינהל. "הקצאה לטווח קצר אינה מתיישבת עם הקמת מאגר שמטבעו הינו לטווח ארוך, וחוק חובת המכרזים אינו מאפשר להקצות לקולחי אשקלון את הקרקע לטווח ארוך ללא מכרז. בשל חשיבות העניין בודק המינהל דרכים חלופיות שיאפשרו בכל זאת את הקמת המאגר". כך משתהה המינהל מאז אוגוסט האחרון.

"קיבוץ נגבה מעבד את הקרקע באישור ממ"י מאז 1948. זה לא טווח קצר", אומר בתגובה דוד צביאלי, יו"ר אגודת קולחי אשקלון וחבר קיבוץ, "תקנה 25(1) בתקנות חובת המכרזיםבדבר התקשרות ממ"י לביצוע עיסקה במקרקעין פוטרת מחובת המכרז מי שמחזיק בקרקע במשך 10 שנים ברציפות בהסכמת המינהל. ממ"י אמורה להקצות קרקע למאגר ללא סייגים. אני לא מבין מה מעכב אותם".

למרכז תחום המים בהתאחדות חקלאי ישראל, יורם תמרי, יש הסבר פשוט: "עד אמצע 2005, כל אגודת מים או משק שתכנן להקים על שטחיו מאגר שיקלוט מי קולחין של היישוב או של העיר הקרובה, הקצה שטח חקלאי לעניין, ועליו נבנה מאגר חקלאי בלי שינוי ייעוד. באמצע השנה שעברה החליט המינהל שהקמת מאגר של מי קולחין הוא שינוי ייעוד של הקרקע, ולכן, בעת הקמת המאגר, תוחזר הקרקע למינהל, והמינהל יחכיר מחדש את השטח לאגודה. זה בלתי נסבל. אנחנו לא יודעים כמה הם יגבו, אבל ברור שזה יהיה במחיר גבוה יותר ממה שמשלם היום בעל הקרקע, ובניגוד לאינטרס משק המים. פקידי המינהל פועלים באופן שיטתי בניגוד ליעד הלאומי של מעבר למי קולחין. ניתן לחסוך בקלות מיליוני קוב מים שפירים, שיכולים להיות מועברים לצריכה הביתית, ובה בעת לצמצם את הזיהום".

הבעיה נמצאת כנראה בעובדה שהאגודה היא זו שתפעיל את המקום, ולא הקיבוץ. והנה, השבוע פורסם החוזר הבא: "החלטת מועצת מקרקעי ישראל 1082 המתייחסת להקצאת קרקע למאגרי מים לא נתנה עד כה פתרון מעשי לתאגיד מי קולחין, מאחר וזכויות הקיבוץ/מושב המעביר קרקע לתאגיד מי הקולחין האזורי בו הוא חבר נמוכות תמיד מ-26% - שעור הזכויות המינימלי הנדרש בהחלטה 949 (סעיף 2.4). סעיף 5.2 להחלטה 959 מאשר במקרים חריגים ואישור מראש של ועדת המשנה של מועצת מקרקעי ישראל לאשר ליישוב חקלאי כי חלקו בתאגיד יפחת מ-26%.

המינהל קובע, כי מחירה של החכרת דונם יהיה 40 שקל, ונראה כי פתרון הפרשה קרוב. אך מדוע לא יכלו פקידי המנהל למצוא פתרון מוקדם יותר? במהלך הזמן שעבר, המשיכו החקלאים לרכוש מים שפירים יקרים, בזמן שיכלו להשתמש במי הקולחין של אשקלון, ובמקביל - 2 מיליון מ"ק של מי קולחין של אשקלון, שיכלו להיות מנוצלים לחקלאות, הוזרמו לים התיכון תוך זיהום חוף ניצנים.