הדירה של הבת אינה "מוסד סיעודי"

חוק הדיור הציבורי מאפשר את העברת זכות הדייר לקרובו בהתקיים מספר תנאים, וביניהם הוכחת מגורים משותפים במשך 3 שנים בטרם פטירת הדייר או בטרם עבר למוסד סיעודי. ביהמ"ש קיבל תביעת פינוי שהגישה עמידר נגד דיירים, ודחה את טענת הנתבעים כי התגוררו עם הדיירת למעלה מ-3 שנים עד שעברה לגור אצל ביתה, וכי יש לראות במעבר לבית ביתה כאילו עברה להתגורר במוסד סיעודי

חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי הוא לכל הדעות אחד מהחוקים החברתיים החשובים שחוקקו בשנים האחרונות. החוק מעניק סיוע לאוכלוסיה מעוטת היכולת המצויה בתחתית המדרג הסוציו אקונומי, ומאפשר לה קורת גג בטוחה וודאית.

החוק קובע, כי לאחר שהדייר המקורי נפטר או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יוכל בן זוגו (או הידוע בציבור), ילדו, נכדו או הורהו להמשיך להתגורר בדירה (כ"דייר ממשיך"), וזאת אם התקיימו שני תנאים:

האחד: הדייר הממשיך התגורר עם הדייר המקורי בדירה במשך 3 שנים לפחות בסמוך לפטירת הדייר המקורי או למועד בו עבר להתגורר במוסד הסיעודי.

השני: לא היו בבעלות הדייר הממשיך דירה או מקרקעין אחרים במשך חמש השנים שקדמו למועד פטירת הדייר המקורי, או למועד שבו עבר להתגורר במוסד סיעודי.

בית משפט השלום בירושלים דן לאחרונה בעניין נשוא רשימה זו (ת.א 8823/03 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל נ' דהן, פ"ד מיום 28.11.06, השופט ברקלי). עניינו של פסק הדין בתביעה שהגישה חברת עמידר (מטעם המדינה) כנגד דיירים ממשיכים בדירה ברחוב בר-יוחאי 7/46 בירושלים, בה התבקש פינוי הדיירים מהדירה.

הנתבעים טענו מנגד, כי הנתבע התגורר בדירה עם אימו, מאוחר יותר הצטרפה גם אשתו, ומאז הם גרים בדירה עם ילדיהם. אלא מאי? בשלב מסוים עזבה האם את הדירה ועברה לגור עם בתה (אחות הנתבע) בשכונה אחרת בירושלים, עד לפטירתה ב-2005.

הנתבעים טענו, כי יש לראות את מעבר האם לבית ביתה כמעבר ל"מוסד סיעודי" ומכיוון שהם התגוררו עם האם במשך 3 שנים בטרם מעברה לבית ביתה, הרי שהם מוגדרים כ"דיירים ממשיכים".

לאחר שמיעת הראיות בתיק וניתוח הוראות החוק, קבע בית המשפט כי התנאי הראשון אינו מתקיים. בית המשפט דחה את טענת הנתבעים כי יש לראות במעבר האם לביתה של ביתה (אחות הנתבע) כמעבר ל"מוסד סיעודי". נקבע, כי ביתה של הבת איננו "מוסד ציבורי" כהגדרתו בחוק, שכן המונח "מוסד" כוונתו ל"מכון גוף או מפעל או ארגון הנותנים שרות בעל אופי ציבורי".

נקבע, כי מהגדרה לשונית זו ברור שמי שמספק תמיכה פרטית במסגרת בלתי פורמאלית לאדם סיעודי, כגון תמיכה משפחתית, אינו יכול להוות "מוסד" בהיותו חסר את המימד הציבורי. לכן, העובדה שהנתבעים לא גרו בפועל עם האם בדירה בשלוש השנים הסמוכות לפטירתה מוציאה אותם מגדר הגדרת "דייר ממשיך". במקרה דנן האם גרה מחוץ לדירה בנפרד מהנתבעים לפחות שמונה שנים. בימ"ש קיבל את תביעת עמידר והורה לנתבעים לפנות את הדירה ולשלם לעמידר דמי שכירות ראויים.

לדידי שומה על הגורמים הרלוונטיים המנהלים את הדירות הציבוריות כי יבחנו את זכאותם של "הדיירים הממשיכים" הטוענים לזכויות בדירה באופן דווקני, במיוחד לאור העובדה שמלאי הדירות הציבוריות הינו משאב ציבורי יקר מפז אך מוגבל בהיקפו.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי דין מרום, הלפרט, המתמחה במקרקעין.