תמריץ מדומה באזור פיתוח א'

זה לא מכבר התקיים דיון (מבלי שנערכה הצבעה), בוועדת הכספים של הכנסת, בהצעת חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) (תיקון מס' 58 - הוראת שעה), התשס"ז-2006. הצעת החוק עוסקת בפטור ממס שבח מקרקעין (בהתקיים כל התנאים המפורטים), במכירת זכות במקרקעין שהינה "מפעל תעשייתי" (לרבות מרכז לסיוע לוגיסטי או מוקד מענה טלפוני), באזור שאינו אזור מוטב, לשם העתקת המפעל לאזור מוטב.

אזור מוטב, לעניין זה, הינו כל אזור בתחומי אזור פיתוח א', צפונית לקו רוחב 210 או דרומית לקו רוחב 100, כפי שייקבע ע"י שר האוצר, בהתייעצות עם שר התמ"ת ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, שיש לעודד את התעסוקה בו.

בהנחה שממשלת ישראל מעוניינת לעודד הקמת מפעלים באזורים מועדפים (תוך כדי העסקת עובדים שהינם תושבי האזור), מומלץ ליעד למטרה זו תמריץ כספי ישיר ומוגדר, במקום לתת ליזם תמריץ עקיף (בדרך מפותלת ומתוחכמת במיוחד) שסכומו נגזר באופן אקראי מסכום החיסכון במס שבח, הגלום במכירת המפעל הקיים.

קיימים כיום כמה וכמה שיעורים של מס שבח (לרבות מס בשיעור מוגבל בשל מכירת נכסים "ותיקים"), שלא לדבר על כך שמרכיב השבח, מתוך שווי המכירה של המפעל הקיים, משתנה ממקרה למקרה.

בנוסף לכך, במקרים רבים אדיש היזם לפטור המוצע בהצעה, בלאו הכי, אם מחמת הפסדים ואם מחמת אפשרות לדחיית מס, בתוקף הוראות פרק חמישי3 לחוק (דחיית מס בחילוף זכויות במקרקעין), שלפי כל הסימנים תוקפו יוארך בדיעבד בימים אלה.

עולה מכך, כי משקלו האפקטיבי של התמריץ המוצע, הינו אקראי ומשתנה בכל מקרה.

בנוסף, ההצעה אינה עוסקת בהיבטים משלימים ומתבקשים של המהלך (אין פטור ממס מכירה, בשל המפעל הנמכר, אין פטור ממס רכישה, בשל המפעל החלופי).

רבים מהתנאים המפורטים בסעיף 49לג. לחוק, כפי שהינם כלולים בעמוד 152 להצעה, הם בלתי סבירים (הפעלה מהותית - בדרך כלל - במשך תקופה של 10 שנים רצופות לפחות, שטחו המינימאלי של המפעל החלופי יהיה 75% משטחו של המפעל הנמכר, בשלוש שנות המס האחרונות בתקופת ההפעלה המהותית יועסקו במפעל החלופי, בחישוב ממוצע, 60 עובדים לפחות). בנוסף, לא ברור מדוע מכירת המפעל החלופי, בתקופת ההטבה, פוסלת את הפטור מניה וביה, גם אם הרוכש ממשיך להפעילו וגם אם המכירה נעשתה במסגרת של מיזוג, ארגון מחדש וכיוצ"ב.

ראוי היה לקבוע כי שכירות ארוכת טווח, למפעל החלופי, תחשב כרכישה לכל דבר ועניין (כל שכן אם לוותה באופציה להארכת תקופת השכירות). לא ברור מדוע תקום הזכאות לפטור, לפי ההצעה, רק כאשר המפעל הנמכר "שימש ביצור הכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה במשך תקופה שלא פחתה מ-5 השנים האחרונות שבסמוך למכירתו".

לפי ההצעה, אמור רואה החשבון להמציא אישור בדבר מספר העובדים הממוצע בכל אחת משלוש השנים האחרונות של תקופת ההפעלה המהותית, לרבות אישור תושבותם של 80% מהעובדים בכל שנה, כתושבי רשות מקומית מוטבת. מדובר במשימה שלא ניתן לעמוד בה (גם אם יוצמד בלש פרטי לכל עובד).

הפטור ממס, ייגזר מסכום הרכישה, הבניה וההעתקה במפעל החלופי (לרבות הוצאות להכשרת עובדים) או מהסכום המתקבל מהכפלת מספר העובדים הממוצע במפעל החלופי, בכל אחת משלוש השנים האחרונות של תקופת ההטבות, בסכום של 337,500 שקל, כנמוך שבהם. מדובר "בנוסחה" מעורפלת במיוחד, ונעדרים ממנה מנגנוני ההצמדה המתחייבים מפרקי הזמן הממושכים.

אי הוודאות הרבה שבה ייאלץ לפעול כל מי שבוחר בהוראות פרק חמישי (כמוצע בהוראת השעה), נוכח התנאים הרבים (שמרביתם צופה פני עתיד) שעליו לעמוד בהם, מחייבים מתן סמכות לשר האוצר, לקבוע - באישור ועדת הכספים של הכנסת - תנאים אשר בהתקיימם יראו את בעל המפעל כאילו עמד בדרישות החוק (וזאת בנוסף למקרים שצוינו בהצעה).

מדובר לכן בהצעה "מושלמת" בחסרונותיה, ויש לקוות כי הממשלה תמשוך אותה בחזרה, ותחליפנה במהלך עידוד אלטרנטיבי (כגון מענק הון מותנה), שיהיה יעיל, שוויוני וידידותי ליזמים.

הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות'