שנת המבחן של הוועדות המקומיות

אחת הדרכים היעילות והפשוטות ביותר לזירוז ההליכים התכנוניים הינה העברת סמכויות מהוועדה המחוזית הפקוקה והעמוסה, לוועדות המקומיות, אשר כמות התוכניות הנדונות בהן נמוך בהרבה.

ואכן, תיקון 43 לחוק התכנון והבנייה הלך בדרך זו והעניק סמכויות לוועדה המקומית, וזאת רק לגבי שורה של פרמטרים תכנוניים. לגבי כל פרמטר שלא נכלל במסגרת זו, המוסמכת לאשר את התוכנית הינה הוועדה המחוזית. המגמה ברורה: העברת סמכויות לוועדה המקומית.

ההיגיון שעמד מאחורי האצלת הסמכות לוועדה המקומית הינו ברור. המחוקק סבר (ובצדק), כי בתוכניות קטנות, אשר אין להן השפעה ברמה מחוזית או אף ברמה כלל עירונית, אין כל צורך באישור הוועדה המחוזית, ודי באישור הוועדה המקומית.

אלא שהרעיון היפה והנכון של העברת סמכויות לוועדה המקומית כשל משתי סיבות עיקריות: האחת, סמכויות הוועדה המקומית כפי שהוגדרו בחוק היו מאוד מצומצמות. השנייה, החוק פורש על-ידי משרד הפנים, בחוזר מנכ"ל מיוחד, בצורה דווקנית ומצמצמת.

דוגמא בולטת לגדר הסמכויות המצומצם שניתן לוועדה המקומית היתה האיסור המוחלט להוסיף שטחי בנייה (או אחוזי בנייה) במסגרת התוכנית. נציין, כי החשש של המחוקק ושל משרד הפנים להעניק סמכויות לוועדה המקומית נבע, בין היתר, מההרכב הפוליטי של הוועדות המקומיות, שכן חבריה הם חברי מועצת העיר.

למרות חשש זה, המחוקק, בשיתוף עם מינהל התכנון, אשר היו ערים לכך שלמעשה סמכויות הוועדה המקומית מצומצמות אינן נותנות מענה ראוי, יזמו ואישרו תיקון של החוק במסגרת חוק ההסדרים, תיקון שנכנס לתוקף ב-1.1.07.

בתיקון זה אכן הוספו סמכויות נוספות לוועדה המקומית, אך אף הוא מושפע מהחשש להעברת סמכויות יתר. הסמכות הראשונה שנוספה הינה הזכות להוספת שימושים נוספים (מסחר, משרדים, מלונאות) במגרש המיועד למגורים, וששטחו אינו עולה על 2.5 דונם. במסגרת סמכות חדשה זו יכולה הוועדה המקומית, למשל, להוסיף חזית מסחרית למגרש מגורים.

סמכות נוספת שהתווספה - הרלוונטית יותר לאזרח הרגיל, הינה הסמכות להוסיף שטחים עיקריים לדירת מגורים, עד לשטח של 120 מ"ר לדירה (ובתנאי שהדירה בת 10 שנים). כאן מדובר בהוספת סמכות דרמטית: אם עד היום היינו רואים אזרחים מטלטלים במסדרונות הוועדה המחוזית בניסיון לאשר תוכנית להוספת 10 מ"ר לדירתם, הרי כעת הם יכולים לעשות זאת בזמן קצר יותר ובהליך יעיל יותר במסגרת הוועדה המקומית.

בנוסף להוספת הסמכויות הנקודתית המפורטת לעיל, העניק התיקון לחוק גם סמכות כללית לאשר תוכנית מתאר כלשהי, ובלבד שתוכנית זו תואמת תוכנית מתאר מקומית שאושרה לגבי שטח משמעותי משטח היישוב. לאור החשש מניצול לרעה של סעיף זה, סמכות נרחבת שכזו תחול רק לגבי ועדות מקומיות שלגביהן ייקבע שר הפנים שהינן מקיימות מערכת תכנון ואכיפה יעילה.

מכאן נוצרה למעשה "תקופת מבחן" לוועדות המקומיות, כאשר היה והשימוש בסמכויות החדשות שניתנו להם יהיה מושכל ונכון, יורחבו סמכויותיהן. היה ויכשלו במעשיהן והשיקולים הפוליטיים יגברו על שיקולי התכנון, אנו צפויים לכרסום של סמכויות אלו.