6 שנים אחרי אסון ורסאי, ארבעת המהנדסים שהיו מעורבים בבניית אולמי ורסאי בירושלים נשלחים לכלא: המהנדס אלי רון - ממציא שיטת הבנייה "פל-קל" - נידון לארבע שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע אותו בגרימת מותם ברשלנות של 23 בני אדם באסון קריסת רצפת אולמי ורסאי במאי 2001.
על המהנדס אורי פסח, עוזרו של רון שליווה את בניית הבניין, והיה אחראי על שיווק, מכירה ופיקוח של שיטת הפל-קל באזור ירושלים, נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל, שיומרו כנראה בעבודות שירות, ו-6 חודשי מאסר על תנאי; שני המהנדסים שתכננו את הבניין שקרס, דן שפר ושמעון קאופמן, נידונו ל-22 חודשי מאסר בפועל ו-8 חודשי מאסר על-תנאי.
ביהמ"ש המחוזי דחה את ביצוע העונשים ב-45 יום על מנת לאפשר לנאשמים להגיש ערעור על גזר הדין. רון הודיע שיערער על ההחלטה. לדבריו, "האסון לא קרה בגלל שיטת הפל-קל". פרקליטות המדינה טרם החליטה אם תערער גם היא.
תוצאה "קשה מנשוא"
השופט, משה גל, מציין, כי רון כיהן בעבר כמהנדס ראשי לבנייה במע"צ ובמשרד השיכון, ובפרק זמן מסוים גם הירצה בטכניון. הוא המציא ופיתח את שיטת הפל-קל, והפך לבעל שליטה בחברה ששיווקה אותה, על פיה נבנה בניין ורסאי.
לדברי גל, באופן פורמלי, ניתן להטיל על הנאשמים עונש הנגזר מכל קורבן וקורבן כעבירה נפרדת. עם זאת, התייחס גל בגזר הדין לשיקולים האישיים של כל נאשם, ולפיהם החליט על העונשים האמורים.
לדבריו, תוצאת האסון "קשה מנשוא. אסון אזרחי רשלני, מהכבדים והחמורים שידעה המדינה בכל שנות קיומה. ההרג והפגיעות ההמוניות בגוף החוגגים פגעו וקרעו משפחות שלמות, שעולמן חרב עליהן באחת". עם זאת, ציין גל, הנאשמים הם אנשים נורמטיביים, בעלי משפחות ומעילית החברה הישראלית.
גל מבקר בחריפות את המהנדס רון, ומציין כי הוא הציג מצגי שווא, והסתיר מידע מהלקוחות ומיתר הנאשמים. זאת למרות היותו בעל מקצוע מצוין, ואף שבמשך השנים הוא השקיע בעריכת ניסויים בשיטה.
לדבריו, האינטרס הכספי קדם אצל רון לפני כל הסיכונים. הוא היה מודע לכך ששיטת הפל-קל אינה מאושרת ואינה עומדת בדרישות. מודעות זו, אומר גל, מעמידה אותו ברף הרשלנות הגבוה מעבר לנאשמים האחרים. עוד נקבע, כי במשך שנים רון לא שעה להזהרות של בעלי מקצוע מובילים ושל אנשי הטכניון, התעלם מנורות ההזהרה, והחליט לדחות כל טענה המועלית נגד השיטה.
לדבריו, אלי רון הוא אבי החטא הקדמון, שטרם הפנים את הסיכון בשיטה, ועדיין משוכנע באיכותה. נקבע כי רון סחף את הנאשמים האחרים ואת הציבור לסיכון שהתממש, ועשה כל שלאל ידו כדי להחדיר את השיטה, ולהפיק רווחים בלתי מבוטלים.
לגבי פסח צויין, כי טענת התביעה לגביו שלפיה הוא היה פעיל ביציקת הבנייה בבניין ורסאי לא התקבלה וכי רון הסתיר ממנו מידע חשוב אודות הבעיות בשיטת הבנייה. אורי פסח הוא בעל עבר נקי הוא הפנים את מידת אחריותו לתוצאה הקשה ובכך הוא שונה למעשה מכל יתר הנאשמים. על פי תזכיר שירות המבחן לאורי פסח ערכים אישיים ואמות מידה מוסריות גבוהות מאוד והוא מכיר באחריותו לכשל אשר הוביל את התרחשות האירועים הנוראיים. זאת בידיעה כי התנהלותו חפה מכל כוונת זדון.
לגבי דן שפר אומר השופט, כי שירת כרב-סרן בצנחנים והוא בן 56 והוא מתקשה לקבל על עצמו את האחריות למיוחס לו.
לגבי הנאשם האחרון שמעון קאופמן, בן 56, קובע השופט, כי לדעת שירות המבחן הוא משתמש במנגנון ההגנה של הפחתת האחריות כדי לא להיכנס למשבר נפשי עמוק אך עם זאת אין ספק שהאסון גרם לשינוי דרמטי בחייו. השופט בגזר הדין התחשב לגבי שני הנאשמים האחרונים נסיבות האישיות הקשות של כל אחד מהם תוך שהוא מציין כי שניהם שירתו כקצינים ביחידות קרביות בצבא.
יצויין, כי באוקטובר 2004 הורשעו 3 מבעלי אולמי ורסאי עדי אברהם אפרים אדיב ואור ניסים בגרימת מוות ברשלנות. על אברהם ועדי נגזרו 2.5 שנים מאסר בפועל ו-4 חודשים מאסר על תנאי ועל ניסים נגזרו 4 חודשי עבודות שירות ו-4 חודשים של מאסר על-תנאי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
