רבים מניחים בטעות, כי מכירת דירת מגורים, הנכנסת במסגרת חלופות הפטור ממס שבח למכירת "דירת מגורים מזכה", פטורה, בהכרח, ממס. אם התקבלה הדירה במתנה, ואף אם 50% מהאמצעים לרכישתה (בכסף או בשווה כסף) התקבלו במתנה, עלולה מכירת הדירה להתחייב במס שבח. ה"עונש" בגין הטעות (בין אם הטעות היא חלק מתכנון מס ובין אם היא חלק ממכירה על ידי מי שנאלץ, למשל, למכור את דירתו בגין מעבר הנובע מחילופי מקום עבודה) הוא כבד, והניסיון לזכות ב"פרס" (הפטור ממס שבח) דורש תכנון והיערכות מראש. ברשימה זו נסקור כמה מ"מלכודות המס" בהקשר זה, כמו גם מספר מהתכנונים הרלוונטיים להם.
רכישת הדירה הראשונה על ידי זוג צעיר בישראל דורשת מאמצים כלכליים רבים. פיתרון לחלק ממאמצים אלו נמצא בסיוע מימוני רחב של קרובי המשפחה. סיוע זה מבורך, אך כאשר יבקשו בני הזוג למכור את דירתם וליהנות מפטור ממס שבח במכירה, עלול הסיוע לעמוד להם לרועץ ולמנוע את הפטור.
הכלל המונע את הפטור נקוב בסעיף 49ו לחוק מסוי מקרקעין, אשר דורש ממוכר דירה, שקיבל אותה במתנה (או שלפחות 50% ממחירה מומנו בדרך של מתנה), להתאזר פרק זמן מסויים בסבלנות לפני שימכור אותה, אם אכן הוא מבקש ליהנות מפטור ממס שבח בגין מכירת "דירת מגורים מזכה".
כפי שניתן לנחש, הסעיף לא נועד "לפגוע" בכל הזוגות הצעירים, אלא למנוע תכנוני מס שינצלו פטורים ממס שבח על ידי קרובי משפחה (שאינם בני זוג או ילדים קטינים) הזכאים להם. למשל, בעל מקרקעין שאינו זכאי לפטור ממס שבח, המעביר לקרובו את המקרקעין ללא תמורה בפטור מס שבח, על מנת שהאחרון (הזכאי לפטור) ימכור את דירת (או דירות) המגורים (הקיימות או אלו שתיבנינה בעתיד) בפטור. אך, בפועל, נוסח הסעיף עלול לפגוע גם בכל מוכרי הדירות תמי הלב.
רבים מתמודדים עם סוגיה זו בחיי היומיום, לעתים בידיעה מראש (בין שלהם ובין של נותני המתנה), כי הם עלולים להיתקל בקשיים מול רשות המסים, שתבקש לחייבם במס שבח על מכירת דירת מגוריהם, אך לעתים - במקרים החמורים יותר - נודעת להם אפשרות החיוב במס בדיעבד.
מרכיבי סעיף 49ו
שלילת הפטור לדירת מגורים " חוק מיסוי מקרקעין קובע, כידוע, חלופות שונות, שבהן יהיה זכאי מוכר דירת מגורים מזכה לפטור ממס שבח. לחלופות אלו מגבלות ותנאים שונים, חלקם מובלעים במסגרת ההגדרות הרלוונטיות (כגון, הגדרת "דירת מגורים מזכה") וחלקם מפורשים במסגרת התנאים להתקיימותן של החלופות השונות. אך, גם אם הצליח המוכר לחלוף על פני ה"משוכות" השונות, העומדות בדרכה של אחת החלופות לפטור, על כל הגדרותיה ותנאיה, אין משמעות הדבר שהגיע בהכרח ל"קו הסיום". הזכיה ב"מדליה" - הפטור ממס - דורשת דילוג על פני מהמורות שונות, חלקן כלולות בתוך חוק מיסוי מקרקעין וחלקן מחוצה לו. אחת ממהמורות אלו פורטה ספציפית במסגרת סעיף 49ו.
תקופות הצינון " סעיף 49ו קובע, כי אדם המבקש למכור דירת מגורים שקיבל במתנה לא יהיה זכאי לפטור ממס שבח, אלא אם כן חיכה פרק זמן מסויים מאז קבלת הדירה ועד למכירתה.
אם הדירה לא שימשה דרך קבע למגורי המוכר - תקופת הצינון לה הוא נדרש עומדת על ארבע שנים, אלא אם קיבל את המתנה מהורה, שאז תתקצר תקופת הצינון לשלוש שנים.
אם הדירה שימשה דרך קבע למגורי המוכר - תקופת הצינון לה הוא נדרש עומדת על שלוש שנים מיום שהחל לגור בה דרך קבע. תקופת הצינון תתקצר במקרה שקיבל את המתנה מהורהו: אם המוכר לא נשוי - תתקצר התקופה לשנתיים, אם המוכר נשוי או שהוא "הורה יחיד" - תתקצר התקופה לשנה.
מקרים מיוחדים לתקופות צינון (קטין ובני זוג) " כאשר מוכר הדירה, מבקש הפטור, קיבל את הדירה במתנה לפני שמלאו לו 18, מניין השנים בתקופת הצינון יחל רק ביום בו מלאו לו 18.
כאשר הבעלות בדירה הנמכרת משותפת לבני זוג, בחישוב תקופות הצינון יובא בחשבון גילו של המבוגר בין בני הזוג. כלומר, אם צריך למנות את תקופת הצינון לבני זוג שהתחתנו לפני גיל 18, נעשה כן במועד המוקדם יותר - לפי גילו של בן הזוג המבוגר.
מימון דירה במתנה " מרכיב חשוב אחרון בסעיף 49ו קובע שקבלת 50% לפחות ממחיר הדירה במתנה, בתוך שלוש השנים שקדמו לרכישתה, כמוה כקבלת הדירה במתנה.
תכלית שלילת הפטור
מטרתו של הסעיף היא למנוע ניצול לרעה של הוראות הפטור ממס שבח במכירת דירת מגורים על ידי העברת (או מימון) הדירה במתנה לקרובים, שטרם "זכו" לנצל את הפטורים המוקנים להם ושיוכלו למכור את הדירה בפטור. הוראה זו פועלת, למעשה, במקביל להוראת סעיף 49(ב) לחוק, אשר גם היא מנסה למנוע שימוש בקרובים - ובמקרה זה התא המשפחתי המצומצם - לצורך ניצול הוראות הפטור.
יחד עם זאת, בפסקי דין שונים הביע בית המשפט העליון מחאה מסוימת כנגד חקיקתו של לפחות אחד ממרכיבי הסעיף, החלק הקובע, כי מימון 50% לפחות מהדירה במתנה כמוהו כקבלת הדירה במתנה. כך, משום שסיוע של בני משפחה במימון רכישת הדירה נחשב לתופעה תדירה ורצויה.
הסעיף הוא, למעשה, סעיף אנטי תכנוני ספציפי, סעיף שנועד למנוע את שורת תכנוני המס לעניין העברת (או מימון) דירות במתנה לקרובים וניצול הפטורים של הקרובים. אולם, מנהל מיסוי מקרקעין יכול לנסות ולטעון, כי גם אם העסקה לא "נפלה" בגדר הסעיף יש להתעלם ממנה מכוח סעיף 84, טענה שהנישום יכול לנסות ולהתנגד לה לאור הוראתו הרחבה של סעיף 49ו. המנהל יכול להתמודד עם העסקה גם באמצעות טענות ל"סיווג שונה" של העסקה, כלומר - דרך סיווג השונה מזו שדווחה על ידי הנישום. פקיד השומה עלול לטעון כי המכירה נכנסת בגדר ההכנסות הפרותיות. הפועל היוצא הוא, כי בתכנון מראש על הנישום להיות מוכן להתמודדות מול הכלים האנטי תכנוניים האחרים שעומדים לרשות המנהל, אך בדיעבד כדאי לנישום לנסות ולהתנגד לטענות מסוג זה.
דירה במתנה וביטולה
יציאה מהגדרת מתנה " אחת מנקודות המוצא לתחולת סעיף 49ו היא קבלת דירת המגורים ב"מתנה". נישום שהצליח למנוע את הגדרת העברת הדירה אליו כמתנה, לא יידרש, כמובן, לתקופות הצינון.
חוק המתנה קובע, כי "מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה", כי "דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות" וכי "מתנה יכול שתהיה בוויתורו של הנותן על זכות כלפי המקבל או במחילתו של הנותן על חיוב המקבל כלפיו". אולם פרשנותו של המונח בהקשר של סעיף 49ו לחוק מיסוי מקרקעין צריכה להביא בחשבון את מטרת המחוקק, שנועדה למנוע את ניצולן לרעה של הוראות הפטור ממס שבח במכירת דירת מגורים מזכה.
ראשית נשאל את עצמנו, האם העסקה המדוברת אכן מהווה העברה ללא תמורה. כך, למשל, על אף שניתן לבצע החלפת מקרקעין ואיחוד וחלוקה של מקרקעין ללא תשלום בכסף או בשווה כסף, עדיין ניתן לטעון שהן בגדר עסקאות חליפין. בעסקאות חליפין התמורה גלומה במכירה ולכן ניתן לטעון כי אינן מהוות העברה ללא תמורה.
שנית, גם אם אין חולק על כך שמדובר בהעברה ללא תמורה, על פי ההוראות המקצועיות של מיסוי מקרקעין (הכלולות באוגדן חבק מס שבח) אם ההעברה האמורה חויבה במס שבח ובמס רכישה, המכירה לא חייבת בתקופות הצינון. הטעם לפרשנות שנבחרה ברור: מטרתו של סעיף 49ו היא למנוע התחמקות מתשלום מס, ואם שולם כבר המס - אין מקום ליישם את הסעיף.
החבק, אמנם, מתייחס לתשלום מס שבח, אך הגיון זה עשוי לחול, למשל, במצב של תשלום מס הכנסה בגין מכירת הדירה, שכן גם אז לא היה ניסיון לנצל הוראות פטור. ואכן, החבק מוסיף ואומר, כי סעיף 49ו לא יחול על כל דירת מגורים שהמוכר קיבל במתנה, אלא רק על מתנה שהיתה פטורה ממס.
בהתאמה נאמר בחבק, כי העברת דירת מגורים ללא תמורה מבן משפחה אחד לאחר בתוך אותו תא משפחתי, כהגדרתו בסעיף 49(ב), לא תיחשב כנתינה במתנה לעניין סעיף 49ו. הטעם לכך ברור, שהרי העברה זו אינה מוסיפה ל"כמות הפטורים" במשפחה, משום שבין כה וכה מתייחסים לנותן המתנה ולמקבל המתנה כאל מוכר אחד. ואם עולה החשש שמא הכוונה היא לנצל את הפטור של הקטין (מקבל המתנה) לאחר הגיעו לגיל 18, הרי שלאחר גיל 18 יחולו על הקטין מגבלות סעיף 49ו.
שאלה נוספת שעלתה בעבר הייתה, האם העברה ללא תמורה, שבמסגרתה נוצל כבר פטור ממס לפי סעיף 49ב ע"י המעביר, מהווה מתנה הדורשת ממקבל הפטור להמתין את "תקופות הצינון". אם אכן מטרת החקיקה היא למנוע ניצול פטורים של מקבל המתנה, ברור שבמקרה זה אין חשש, כיוון שלמעביר המתנה היה פטור שיכול היה לנצל ושאכן ניצל אותו בפועל. אבל, בפסק דין של ועדת הערר בעניין וייס, אשר ניתן לפני כ-16 שנים, נדחתה גישה זו בהתבסס על לשון החוק, שאיננה מייחדת את "תקופות הצינון" רק למתנות מסוג מסוים (קרי - רק למתנות בהן מנוצל ס' 62). פסק דין זה מלמד על חלק מן הבעיות המובנות בסעיף 49ו.
ראשית, על אף שככלל קשה יותר למצוא כיום הצדקה לניצול הפטור לפי סעיף 49ב, כל עוד ניתן לנצל את הפטור לפי סעיף 62 (העברה ללא תמורה מיחיד לקרובו), לא ברור ההיגיון בפגיעה הפיסקאלית במקבל המתנה, כאשר לנותן המתנה היו פטורים ממס שבח לניצול והוא, אכן, ניצלם בפועל.
שנית, פסק הדין מלמד על הקושי החקיקתי המובנה בסעיף בשל לשונו (קושי מובנה, שמסביר מדוע היה, בעבר, תזכיר חוק לשינויו) ושעלול ליצור קושי בדיונים מול רשות המסים בשלב ראשון ומול הערכאות המשפטיות בשלב שני. על אף שבחבק נאמר, כי מטרתו של סעיף 49ו היא למנוע התחמקות מתשלום מס בניצול הפטור לפי סעיף 62, הרי שמנגד מופנה הקורא לפסק הדין בעניין וייס.
נסיונות לביטול המתנה " עד עתה בדקנו ניסיונות להימנע מתחולת סעיף 49ו דרך אי כניסה להגדרת "מתנה". אולם, מש"כשל" הנישום ב"משימה" זו עשויה לעלות השאלה, מה תהיינה תוצאות המס, כאשר יבקש להשתחרר מהמתנה בדרך של ביטולה.
המבחן המרכזי בהכרה לצורך מס בביטול מכירה נעוץ בשאלה אם מתנת הזכויות שלחה שורשים ונקלטה בקרקע המציאות והאם היה לה ביטוי בעובדות בשטח. אם המתנה לא התממשה בעולם המעשה ניתן לקבל את הטענה לביטול המתנה.
סוגיית ביטול המתנות זוכה לביטוי רחב יותר, כאשר המדובר בנותן מתנה שהלך לעולמו אחר מתן המתנה. הטעם לכך הוא, כמובן, שכאשר הדירה הועברה בדרך של צוואה ולא בדרך של מתנה עשוי מקבל הדירה ליהנות מ"פטור מוריש" לפי סעיף 49ב(5), או לפחות להימנע מ"תקופות הצינון".
במקרים לא מעטים נדחתה טענת נישומים לביטול המתנה אחר הפטירה מטעמים שונים: חלוף הזמן, אי חזרת נותן המתנה מן המתנה בעודו בחייו, אי הוכחת הפרה לפי דיני החוזים, העלאת הטענות לביטול המתנה רק על ידי חלק ממקבלי המתנה ועוד. אך באחד המקרים, כאשר דירת המגורים הועברה במתנה חודשיים לפני פטירת המוריש, המנוח לא חתם על שטרי מכר וייפוי כוח נוטריוני והדירה טרם נרשמה בטאבו על שם מקבלי המתנה, נקבע, כי עסקת המתנה לא נקלטה בקרקע המציאות ולמעשה לא התממשה. בפסק דין אחר ניתן חיזוק לעמדה, כי כאשר עסקת המתנה אמורה הייתה להסתיים ברישום בלשכת רשם המקרקעין (וטרם הסתיימה), ניתן לטעון לביטול המתנה לאחר פטירת המנוח.
כמו כן, כאשר יורשי המנוח דאגו להוציא פסק דין הצהרתי מבית המשפט המחוזי, כי ההתחייבות לתת את המתנה, שנתן המנוח בעודו בחייו, בטלה, קבעה ועדת הערר שהיא אינה יושבת כערכאת ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי וחזקה על בית המשפט המחוזי שהוא יודע ומבין איזה פסקי דין הוא מוסמך להוציא תחת ידו. בפסק הדין האחרון שניתן בסוגיה הבהירה ועדת הערר, כי תביעה לביטול מתנה צריכה להיות מוגשת במישור האזרחי, כאשר נתבע או משיב פורמלי הוא מנהל מיסוי מקרקעין, כיוון שיש לתביעה מסוג כזה השפעה על חיוב ו/או פטור ממס שבח.
השלכות פרשניות ותכנוניות " גישתה הליברלית, ככלל, של רשות המסים, לשאלת תחולתו של סעיף 49ו כסעיף אנטי תכנוני, ראויה לשבח. אך טוב יעשה נישום זהיר, אם יפנה לקבלת החלטה מקדמית ("פרה רולינג") בעניינו, קודם מכירת הדירה, הן משום שגם בהוראות המקצועיות בחבק מתגלעים קשיים והן משום שהסתמכות הנישום על החלטה מקדמית משמעותית הרבה יותר מהסתמכות על ההוראות המקצועיות (הוראות אשר לפחות בחלק מן המקרים, מזכירות לנו הערכאות המשפטיות, אינן מחייבות את בתי המשפט).
במידה שהגישה הליברלית, המשתקפת בחלק מפסקי הדין, תתפוס אחיזה, ייתכן כי גם לאחר פטירת נותן מתנה תימצא אפשרות ריאלית לביטול המתנה, ובייחוד כאשר המדובר במתנה שאמורה להסתיים ברישום בלשכת רישום המקרקעין. מובן מאליו, עם זאת, שגם בנסיבות בהן המתנה הייתה אמורה להסתיים ברישום, מלאכתו של הטוען לביטול מתנה לאחר פטירת נותן המתנה תהיה קשה, ולעתים בלתי אפשרית, ודאי ככל שחולף הזמן מאז מתן המתנה.
ההפנייה שנעשתה בחלק מפסקי הדין לבתי המשפט האזרחיים לעניין הצהרה על ביטול המתנה (בהנחה שאכן תמשיך להיות מיושמת) מחייבת אותנו לבחון פניה כזו בכל מקרה של טענה לביטול המתנה, ולא להסתפק בהבאת הדברים, אך ורק, בפני ערכאות המיסוי.
מימון חלק מהדירה
דרישת הסף " לא רק קבלת הדירה בפועל תדרוש את התקיימותן של "תקופות הצינון", אלא די במתנה בשווי של, לפחות, 50% ממחיר הדירה, בתוך שלוש השנים שקדמו לרכישת הדירה, כדי להוביל להחלת הוראותיו של סעיף 49ו.
נוסח זה זכה, כאמור, לביקורת בפסיקה, וביקורת שקיבלה ביטוי מעשי כאשר נקבע, כי כבר בעת מתן המתנה צריך להתקיים קשר בינה לבין רכישת הדירה, כדי שזו תיחשב למתנה במובן סעיף 49ו. לפיכך, במקרה בו המתנה ניתנה ללא קשר לרכישת הדירה, במועד שרכישת הדירה כלל לא עמדה על הפרק וכשברור שהמתנה לא ניתנה לצורך רכישת הדירה (למשל, במסגרת מתנות חתונה) - מתנה זו לא תיכלל במסגרת הסעיף.
שאלה המתעוררת בהקשר זה היא, אם הלוואה לרכישת דירה עשויה (או עלולה) להיראות כ"מתנה". מובן, כי מתנה אותה מנסים הצדדים להסוות כ"הלוואה" תיחשב למתנה, אך מתיחת "קו הגבול" בהעברות כספים בין בני משפחה היא, מאז ומעולם, בעייתית. הנסיבות העובדתיות יכולות להשתנות - למשל, הלוואה מקרוב משפחה שתוחזר רק לאחר מכירת הדירה ומתמורת המכירה; קרוב משפחה כ"לווה נוסף" בהלוואה הנלקחת מבנק למשכנתאות, אשר פורע בפועל (בשלב זה או אחר) את ההלוואה; הלוואה מקרוב משפחה ההופכת למתנה מספר ימים לאחר רכישת הדירה ועוד. נסיבות עובדתיות אלו עלולות להיתקל בקשיים הנובעים מהוראות סעיף 49ו, כמו גם מיכולתו של מנהל מיסוי מקרקעין לפעול ל"סיווג שונה" של העסקה או במסגרת טענות ל"עסקה מלאכותית".
אם, לעומת זאת, חלק מדירת המגורים הוקנה בפועל, הרי שגם אם חלק זה קטן מ-50% מן הדירה, בעת מכירתו תחול הדרישה ל"תקופות צינון", שכן אותו חלק מהווה, כהגדרתו בחוק, "דירת מגורים". הפועל היוצא הוא עיוות כלכלי ברור בין מתן מימון חלקי לדירה לבין מתן חלק מדירה בפועל: בחירת אחת האלטרנטיבות מהווה "מלכודת מס" ברורה והשניה עשויה להוות "תכנון מס".
מועד הרכישה ופרק הזמן למימון " תקופת הזמן הרלוונטית בה אנו אמורים לבחון את קבלת הכספים במתנה לצורך רכישת הדירה היא שלוש השנים שקדמו לרכישתה.
מועד הרכישה ממנו נמדוד את תקופת שלוש השנים יהיה, ככלל, המועד בו הסתיימה בניית הדירה, בין אם הדירה נרכשה מקבלן ובין אם המוכר בנה אותה בעצמו.
במהלך תקופת הזמן של שלוש השנים עלינו לבדוק את סך המתנות שהתקבלו, אם הן מסתכמות ל-50% ממחיר הדירה. אם המתנה בה מדובר היא הקרקע עליה נבנתה הדירה, קרקע ששווייה עולה על 50% ממחיר הדירה ושנתקבלה לפני תקופת שלוש השנים, הרי שלפי חוות דעת הרוב באחד מפסקי הדין (בעניין עזורי) - סעיף 49ו לא יכול לעמוד למכשול בפני המוכרת, שהרי תקופת שלוש השנים חלפה זה מזמן. לעומת זאת, לגישת חוות דעת המיעוט באותה פרשה - אם רוב רובה של הדירה מומן בדרך של מתנה - ורק בשוליים (בסכומים פעוטים ולא מהותיים) מומנה הדירה על ידי מקבל המתנות - תקופת שלוש השנים לא תהווה מחסום בפני מנהל מיסוי מקרקעין.
השלכות פרשניות ותכנוניות " סוגיית מימון חלק מהדירה במתנה היא אחת הסוגיות היותר בעייתיות במסגרת סעיף בעייתי כשלעצמו. בחינת מימון הכספים המועברים בתוך המשפחה היא סוגיה "לא נעימה" בלשון המעטה - ודאי בהתחשב בצורך התדיר בסיוע משפחתי לרכישת דירת מגורים בארץ - ואין פלא שבית המשפט העליון ביקש מן המחוקק להסירה מעל סדר היום. ייתכן שבעתיד ימצא לנכון בית המשפט העליון להתערב בעניין באופן יצירתי, למשל - בדרך של פרשנות הקובעת, כי החזקות המפורטות בסעיף 49ו אינן חזקות חלוטות, אלא חזקות הניתנות לסתירה. תקדים מעין זה, גם אם ייצור אי ודאות, יקדם את תכלית החקיקה שנועדה למנוע תכנוני מס בלתי לגיטימיים ולא למנוע סיוע הכרחי ברכישת דירה.
אלו המגישים דיווחים שנתיים לרשות המסים, ובעיקר במועד הגשת הצהרת ההון, נדרשים לעתים להתייחס לשאלת העברת תשלומים מקרובי משפחה. מובן מאליו, כי הדיווח על העברות אלו (דיווח הנתפס, ככלל, כחשוד) לפקיד השומה חייב להיעשות בהתאם להעברות כפי שהיו בפועל ולהתיישב עם הדיווחים על מימון רכישת הדירה למנהל מיסוי מקרקעין.
ניסיונות להימנע מתחולתו של סעיף 49ו(ג) יכולים להתבצע בדרכים שונות המתבססות על תנאיו. למשל, הקפדה על כך ששיעור המתנה נמוך מ-50% ממחיר הדירה, הקפדה על כך שמתנות החורגות משיעור של 50% יינתנו בתקופה הקודמת לתקופת שלוש השנים או בתקופה המאוחרת לה משמעותית, הקפדה על כך שהעברת התשלומים תתבצע במסגרת של הלוואה (הלוואה שתינתן, ככל האפשר, בתנאי שוק) ולא במסגרת של מתנה.
אולם, יש לשים לב, כי ניסיונות אלו עשויים להיתקל הן בקשיים פרשניים במסגרת סעיף 49ו(ג) והן בכלים האנטי תכנוניים האחרים העומדים לרשות מנהל מיסוי מקרקעין. במקרים חריגים אף עשוי מוכר הדירה "לערוך היכרות" (אולי "היכרות מחודשת") עם פקיד השומה, במידה שהמכירה תיכנס למסגרת ההכנסות הפירותיות החייבות במס הכנסה.
נראה, כי הפתרון התכנוני - לפחות כל עוד המחוקק או בית המשפט לא ישנו את תחולת סעיף 49 לחוק - הוא לפעול באופן מסחרי שקול ומתון. כך, למשל, יש להיזהר מהפיכת הלוואות למתנות לאחר רכישת הדירה (ודאי בסמוך לאחר רכישת הדירה), כמו גם ממתן מתנות העולות על שיעור ה-50% זמן קצר לפני תחילת תקופת 3 השנים, ועוד. אך יש להביא בחשבון, כי דווקא במסגרת הקניית מתנות בין בני משפחה, השיקול התכנוני מהווה, פעמים רבות, שיקול משני, אשר נסוג מפני שיקולים אחרים.
מבנה החוק והפרשנות שניתנה לו בפסיקה יוצרים אסימטריה כלכלית ברורה בין הענקת חלק מדירה במתנה לבין הענקת אותו חלק (או אף גדול ממנו - במקרה בו חולפות יותר משלוש שנים ממועד הענקתו ועד מועד סיום בניית הדירה) בכסף או בשווה כסף אחר (לרבות, קרקע המשמשת לבניית אותה דירת מגורים).
הפתרון צריך להיות בדרך של שינוי חקיקה או בדרך של שינוי הגישה הפרשנית באופן התואם לתכלית החקיקה (בין על ידי קביעת הוראות הסעיף כחזקה הניתנת לסתירה ובין בכל דרך אחרת). הפתרון בהווה הוא, כמובן, תכנון העסקה באופן שמתחשב בחלקו החיובי (מבחינת הנישום) של העיוות הכלכלי, אך תוך שימת לב ליתר הכלים האנטי תכנוניים שעומדים לרשות המנהל.
הכותב הוא ממשרד עוה"ד ד. פוטשבוצקי
כתבות
ני"ע
