הקמח מאיים על המילקי

תוכניתו של עוואד להקים את טחנת הקמח אושרה בכל הוועדות, שדחו את התנגדות שטראוס. למרות זאת, גייסה שטראוס לאחרונה את תושבי מושב אחיהוד ואת תושבי קיבוץ יסעור הסמוכים, כדי שאלה ילחצו על דעת הקהל כדי למנוע את הקמת הטחנה. את אלה גיבתה בחוות דעת של שורת מומחים, ששרטטו תרחיש אימים על הסכנות הצפויות לאזור כולו מהקמת טחנת הקמח, כשבראש, כמובן, החשש לפיו הקמח מהטחנה יתעופף באוויר, יגיע למפעל שטראוס, יחדור למוצרים ויזהם אותם בגלוטן, האסור איסור חמור למאכל חולי הצליאק. את חוות הדעת שלחה שטראוס לשרי הממשלה ולראש המועצה האזורית מטה אשר, יהודה שביט.

לטענת שטראוס, כדי להתגונן מפני איום הקמח היא תאלץ להשקיע סכומי כסף עצומים במיגון המפעל, ואולי אפילו לסגור אותו ולהעבירו למקום אחר, דבר שיפגע לא רק בשטראוס עצמה אלא גם בפרנסתם של רבים מתושבי האזור.

לטענת עוואד, מדובר בטענות מגוחכות, שכן הוא מתכנן להקים מפעל מודרני ואטום, לפחות כמו מפעל היי-טק, אם לא למעלה מכך, וכי את הסיבות להתנגדות יש לחפש במקום אחר לחלוטין. לדבריו, הוא אינו מתכוון לוותר ובקרוב יתחיל בהקמת טחנת הקמח שלו, בשטח כולל של 2,500 מ"ר.

ראשיתה של הפרשה לפני כארבע שנים. עוואד, יחד עם שותפים, פנה למשרד התמ"ת כדי לקבל קרקע בתמרה. לאחר חודשים ארוכים הודיעה לו הוועדה המקומית, שלא יוכל להקים את התחנה באזור בשל בעיות גובה. בתמ"ת הציעו לו קרקע חלופית בפארק התעשייה בר לב, בסמוך לצומת אחיהוד. "לא ידעתי ששטראוס יושבים כ-700 מ' מהמגרש שהוצע לי", אומר עוואד.

להפתעתו, כאשר הגיש את הבקשה לוועדה המקומית הוא נתקל בהתנגדות שטראוס, שנדחתה. כשהגיש את המסמכים לוועדה המחוזית, גם שם נתקל בהתנגדות של שטראוס, שאף פנתה לוועדת הערר המחוזית, שאף היא דחתה את ההתנגדות. בית המשפט המחוזי אליו הוגשה עתירה כנגד הקמת תחנת הקמח דחה אף הוא את טענות שטראוס. בבית המשפט ניסתה שטראוס לטעון גם טענות סביבתיות, אך גם אלה נדחו על-ידי בית המשפט. לאחר פסק הדין קיבל עוואד את ההיתר.

אך בכך לא תמה הפרשה. הנהלת פארק התעסוקה פנתה לעוואד לפני מספר חודשים בבקשה לשנות את התוכניות ולהזיז את המבנה ב-200 מ', כדי להגדיל את השטח המיועד למפעל היי-טק סמוך. עוואד נענה לבקשה. "מאחר ולא הוגשו התנגדויות לתוכנית, יקבל עוואד היתר בקרוב", אומר מנכ"ל מינהלת פארק בר-לב, אבי טילר.

עתה נשאלת השאלה: מדוע מתנגדת שטראוס בצורה כה נחרצת לטחנת הקמח של עוואד, ומדוע היא משקיעה כל כך הרבה כסף ואנרגיה בפרשה? התשובה לכך טמונה במילה אחת - גלוטן. במארס 2006 הגישו ארבע משפחות לילדים חולי צליאק תביעה ייצוגית לבית המשפט כנגד שטראוס-עלית, בטענה שלא הודיעה מראש על כך שמוצרי החברה הכשרים לפסח עלולים להכיל גלוטן. לטענתם, הם נוהגים לרכוש בכל שנה כמות גדולה של חטיפים ושוקולד כשרים לפסח, מתוך ידיעה שאין בהם חיטה, בה מצוי חלבון הגלוטן, שגורם לשלשולים קשים בקרב חולי צליאק. לטענת המשפחות, שטראוס-עלית הודיעה באיחור לעמותת חולי הצליאק שהמוצרים עלולים להכיל גלוטן, רק אחרי שבדיקות מעבדה בחו"ל גילו זאת. לטענתם, בשל כך נגרם להם נזק רב. תביעה זו נדונה בבית המשפט.

במקביל פנתה שורה של עורכי דין, ביניהם פרופ' רון שפירא, למכון התקנים בדרישה לשקול לשלול משטראוס-עלית את תקן ה-ISO מאחר ולטענתם החברה מסמנת באופן גורף את כל מוצריה כמי שאינם מותרים לרגישים לגלוטן. לטענתם, חולי הצליאק מתמודדים עם קשיים יום יומיים הקשורים במחלתם, כאשר מדיניות שטראוס עלולה לגרום להיווצרותו של כדור שלג שיגרור חברות נוספות לנהוג במדיניות מתגוננת שתפגע בציבור החולים, הזכאים להגנה צרכנית.

מעכברים ועד יונים

עיון בחוות הדעת של המומחים מבהירה את חששה של שטראוס. כך למשל, לדעת המומחים טחנת הקמח היא בעלת פוטנציאל עצום לזיהום סביבתי ולנזק כלכלי. הטחנה עלולה להפיץ אבק, עבשים, נבגי פטריות, חיידקים ושאריות חומרי הדברה. בעקבות הטחנה יבואו מכרסמים, יונים ועוד.

חוות הדעת מקדישה תשומת לב רבה לעניין הגלוטן. כך למשל, קיים חשש שהקמח יתעופף באוויר, יגיע למפעל שטראוס ויחדור למוצרים. עובדה זו תחייב את שטראוס לסמן את מוצריה כעלולים להכיל גלוטן, דבר שיצמצם את נתח השוק שלה ויסב לה נזק כלכלי. מאידך גריעת מוצרי החלב מרשימת המוצרים המצומצמת של חולי הצליאק תכביד עליהם: החולים יאלצו לרכוש מוצרים שאינם מכילים גלוטן מתוצרת חוץ, שעלותם גבוהה לעיתים עד פי 10 מעלות מוצרים מקבילים המכילים גלוטן.

אך לא רק זאת, העכברים שיתרבו בשל טחנת הקמח יפגעו בציוד המחלבות. פגיעה זו עלולה להביא להפסקת העבודה במחלבה ואף לשריפות. עלויות הטיפול במכרסמים יגיעו לעשרות אלפי שקלים בשנה: עשרות שעות עבודה ומאות קילוגרמים של פיתיונות רעילים.

עוד קבעו המומחים, שלתושבי אחיהוד צפוי נזק עצום, שכן התחנה תביא להתרבות יונים, שיגיעו לרפתות, יוכלו את המזון המיועד לפרות ובכך יגרמו לירידה בכמות ובאיכות החלב. להערכתם, להקה של 1,000 יונים אוכלת 150 ק"ג גרעינים ליום. המומחים אף כינו את היונים כ"עכברושים מעופפים", שכן הלשלשת שלהם היא נשאית של חיידקים מסוגים שונים. קרציות היונים יטרידו את הפרות והעגלים.

שטראוס והמומחים גם דוחים גם את טענות היזמים לפיהן הטחנה תהיה אטומה. לדבריהם, אין דבר כזה טחנת קמח סגורה הרמטית, שכן גם במדינות הקפדניות בעולם תמיד נפלט אבק מטחנת קמח. לטענתם, לפי המדריך של הסוכנות של ארה"ב להגנת הסביבה, טחנת קמח היא מפעל בעייתי מאוד. רק מפריקת החיטה בטחנה יפלטו לאוויר 18 ק"ג חלקיקי אבק ביום. בנוסף לכך, קיימת סבירות רבה שייגרמו תקלות במהלך הפעילות של טחנת הקמח. פליטות אלה עלולות להיות הרסנית לסביבה.

טילר דוחה טענות אלה מכל וכל. לדבריו, המועצה האזורית משגב ידועה בקפדנותה הרבה בכל הקשור לענייני איכות סביבה, ולכן לטענות שטראוס אין על מה להסתמך. יתר על כן, כל טענות שטראוס נבדקו על-ידי בתי המשפט ונדחו, ולכן פתוחה הדרך בפני היזם להקים את טחנת הקמח שלו.

גלובס: עוואד, מה יש לך לומר לתושבי אחיהוד?

עוואד: "אני רוצה שיגידו לי האם הם באמת מאמינים שטחנת קמח מזהמת יותר מאשר רפת פתוחה, שבה ממילא יש יונים ומכרסמים. בנוסף לכך, מה בדיוק אוכלות הפרות אם לא גרעינים?"

דובר מחלבת שטראוס מסר בתגובה: "שטראוס דוחה את הטענה המרומזת בשאת נפש. מיכאל שטראוס עשה ועושה רבות לקירוב היחסים בין יהודים לערבים, למעלה מ-50 שנה. שטראוס מאמץ באופן אישי את העיר עכו, שחיים בה יהודים וערבים, ודואג לחיזוק מעמדה. שטראוס הציעה ליזם לעבור לעכו בתנאים מיוחדים ומועדפים. למרבה הצער, ובשל סיבות שלא מקובלות בעולם העסקים, דחה אותן היזם, ועל כך שטראוס מצרה". "

daliat@globes.co.il