מועד קבלת השגה בדואר רשום

במקרה שנדון בפסק הדין, הוציא פקיד שומה חדרה למערערת שומה שלא בהסכמה. ב-12.9.2002 שלחה המערערת השגה בדואר רשום. השומה לא נתקבלה במשרדי המשיב, עקב עיצומים של עובדי מס הכנסה. עם סיום העיצומים ב-19.11.2002 הוצאה ההשגה מהדואר ע"י עובדי הרשות, והוחתמה בחותמת "נתקבל".

בספטמבר 2003 (לאחר חלוף שנה ושבוע מיום משלוח ההשגה בדואר רשום), הודיע המייצג לרכזת על התיישנות השומה. הרכזת דחתה את טענות המערער, שכן לטענתה נתקבלה ההשגה במועד קבלתה בפועל, היינו 19.11.2002. בית המשפט קבע, כי לפי סעיף 152 לפקודת מס הכנסה, אם תוך שנה מיום שהוגשה ההשגה לא נערך הסכם ולא עשה פקיד השומה שימוש בסמכותו להוציא שומה, יראו את ההשגה כאילו נתקבלה.

מתי תיחשב ההשגה כאילו הגיעה למשיב? האם בהתאם למועד בו נשלחה בדואר רשום (ספטמבר 2002), או בהתאם למועד קבלתה בפועל לאחר העיצומים (נובמבר 2002)? בית המשפט קבע, כי יש להחיל את סעיף 238 לפקודה, הקובע כי כאשר נשלחת הודעה בדואר רשום רואים אותה כאילו הומצאה ביום השישי שלאחר יום המשלוח. בית המשפט קבע, כי אמנם הוראה זו מתייחסת להמצאת דברי דואר הנשלחים לנישומים, אולם על בסיס "עיקרון ההדדיות", יש ליישמה גם על דברי דואר המוגשים על-ידי הנישומים לרשות המסים. לפיכך, יש לראות את ההשגה כאילו הוגשה עד ליום 18.9.2002.

בית המשפט דחה את טענת המשיב, לפיה העיצומים בהם נקטו עובדי הרשות מאפשרים שלא לכלול את תקופת העיצומים בתקופת ההתיישנות. בית המשפט קבע, כי במקום בו ישנה הוראה חוקית הקוצבת מועדים או זמנים, יש למנות את התקופה ברצף, זולת אם נקבעו לכך חריגים מפורשים בחוק או בתקנות. במקרה הנדון, אין חריג המאפשר לכלול תקופת עיצומים של עובדי הרשות כתקופה המאריכה את המועד למתן תשובה בהשגה.

התוצאה המתבקשת מן האמור, שבהעדר הוראה מפורשת אחרת, לא ניתן להאריך את תקופת ההתיישנות לצורך מתן החלטה בהשגה. משנשלחה ההשגה בדואר רשום, רשאים היו המערערים למנות את תקופת ההתיישנות החל מששה ימים שלאחר מועד המשלוח, ועל המשיב היה להוציא את השומה בתוך שנה מאותו מועד.

בית המשפט דחה טענה נוספת של המשיב, ולפיה המערערים מושתקים מלהעלות טענת התיישנות כיוון שהופיעו לדיון גם לאחר ההתיישנות הנטענת, וניסו להגיע להסדר. בית המשפט קבע, כי קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה אם בדיון אליו הופיעו המערערים הם נמענו מלהעלות את טענת ההתיישנות, ולפיכך לא עמד המשיב בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת טענת ההשתק. עוד קבע בית המשפט, כי העובדה שהמייצג הופיע לדיון וניסה להגיע להסדר, לכשעצמה, אינה מונעת ממנו להעלות את טענת ההתיישנות למקרה שהסדר לא יושג.