ריבית פיגורים בערעור על היטל השבחה

אם תושב פנה לעירייה בזמן, או הגיש ערעור על שומת היטל ההשבחה שניתנה בעירייה בהתאם למועדים הקבועים בחוק, ושילם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת מיד עם היוודעם, העירייה לא יכולה לגבות ממנו ריבית פיגורים בגין התקופה שבה התברר הנושא

בית משפט השלום בראשון לציון קבע, כי אם תושב פנה לעירייה בזמן, או הגיש ערעור על שומת היטל ההשבחה שניתנה בעירייה בהתאם למועדים הקבועים בחוק, ושילם את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת מיד עם היוודעם, העירייה לא יכולה לגבות ממנו ריבית פיגורים בגין התקופה שבה התברר הנושא.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגישו אנשים שמכרו דירה, נגד הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה. המערערים טענו, באמצעות עו"ד שמואל שוב, שיש לפרש את סעיפי החוק הרלוונטיים כך שלא יטילו על הנישום חבות בריבית הקבועה בחוק ההצמדה, שהיא לטענתם ריבית עונשית מובהקת, אלא רק לגבי התקופה שמיום בו ידעו את סכום ההיטל שהם נדרשים לשלם ונמנעו מלעשות כן. עד אז, לטענתם, אין לדבר על "פיגורים" ולהטיל עליהם ריבית ששיעורה גבוה ביותר (9% לשנה).

בית המשפט ציין, כי לפי החוקים הרלוונטיים, מועד התשלום של היטל השבחה הוא מועד "המימוש", ובמקרה זה הכוונה למועד חתימת חוזה המכר של המקרקעין. הוא קיבל באופן חלקי את טענת המערערים וקבע, שיש להגיע לתוצאת ביניים המבוססת על הבחנה בין תקופות שונות ויישום כללי שערוך שונים על כל תקופה.

בית המשפט קבע, כי התקופה הראשונה היא זו שחלפה מיום המימוש ועד ליום בו פונה לראשונה החייב בהיטל לוועדה, ומודיע לה על מימוש. אם תקופה זו נמשכה יותר מ-30 יום, יש להטיל על ההיטל "תשלומי פיגורים", כלומר ריבית צמודה של 9% לשנה, בנוסף להפרשי הצמדה על ההיטל. זאת, כדי ליצור תמריץ לחייב להודיע לוועדה על המימוש.

על אורך התקופה השנייה, מיום פניית החייב ועד שקיבל דרישה לתשלום ההיטל, אין לו בדרך כלל שליטה, ואין צידוק לגבות ממנו בגינה ריבית בכלל. בגין תקופה זו יש לערוך רק חישוב של הפרשי הצמדה. בית המשפט ציין, כי כך ייווצר תמריץ לוועדה להזדרז בעריכת השומה ובמשלוח הדרישה לחייב. במקרים בהם החייב אינו חולק על השומה ועל החבות, עליו לשלם את סכום הדרישה תוך 30 ימים מקבלתה, אחרת ישא בתשלומי פיגורים מיום קבלת הדרישה עד לתשלום.

במקרים בהם החייב חולק על גובה ההיטל, הוא יערוך שומה נגדית ויגיש אותה תוך פרק הזמן הקבוע בחוק. כל עוד עומד החייב בהיטל הנדרש ממנו ואינו נוהג בדרך הגורמת לעיכובים, אין לחייבו בריבית בגין התקופה שמיום קבלת דרישת התשלום ועד לקבלת השומה בגין ההפרש שבין ההיטל המתחייב מהשומה מטעמו לבין סכום ההיטל הסופי. זאת, משום שגם בתקופה זו אין לו שליטה על מהלך הדברים.

ואולם, ביום שהגיש את השומה מטעמו ידוע לו מה הסכום שלשיטתו הוא חייב לשלם, ועליו לשלם סכום זה כסכום שאינו שנוי במחלוקת, תוך 30 ימים. אחרת, עליו לשאת בתשלומי פיגורים. יתרת ההיטל תישא הפרשי הצמדה בלבד עד ליום שהחייב קיבל את דרישת התשלום המבוססת על השומה המכרעת או המוסכמת, ובלבד ששולמה תוך 30 יום. אם שולמה מאוחר יותר, תישא יתרת ההיטל תשלומי פיגורים.

בית המשפט ציין, כי ההסדר יוצר תמריץ חיובי לכל צד לפעול במהירות בכל התלוי בו בתהליך בירור וקביעת החבות בהיטל, וכנגדו תמריץ שלילי למי שאינו פועל בדרך זו. כך, הוועדה, אם תשתהה, לא תקבל ריבית, אלא הפרשי הצמדה בלבד בגין התקופה בה לא פעלה בזריזות; הנישום ישלם ריבית גבוהה אם לא יפעל בזריזות ואם לא ישלם סכומים שאינם במחלוקת עם היוודע גובהם.

שיטה זו גם מונעת מצב בו כדאי לוועדות לפעול באיטיות להוצאת שומה ודרישת תשלום. בית המשפט הסביר שיישום גישת הוועדה כיום גורם למצב שבו כל נישום החולק על גובה ההיטל הנדרש מפסיד אוטומטית חלק לא מבוטל מכל סכום של היטל שיצליח להפחית, משום שישלם ריבית ריאלית גבוהה בגין התקופה בה יימשך בירור סכום ההיטל הנכון. (ע.א 154/06).