עצמאות יש, היכל בקושי

ב יתם של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, ושל רעייתו צינה, אחד מבתיה הראשונים של העיר שהוקם ב-1910, הוא המקום בו הכריז דוד בן-גוריון ב-14.5.48 על הקמתה של מדינת ישראל. אתר חשוב זה, שמאוחר יותר שימש כמוזיאון תל אביב הראשון (בטרם עבר המוזיאון למשכנו הנוכחי), ושכיום מאכלס גם את המכון לחקר התנ"ך - נמצא במצב קשה ועלוב, הרחוק שנות אור מזה לו הוא ראוי - מעמד של אתר לאומי מוכרז, המתוקצב בהתאם למעמדו.

בהיכל מבקרים מדי שנה עשרות אלפי מבקרים, רובם תלמידי בתי ספר וכן יהודים מחו"ל. בכירים שביקרו במקום תהו כיצד מדינת ישראל מפקירה אתר לאומי בסדר חשיבות שכזה. דמי הכניסה לאתר, בסך 15 שקל, מספיקים בקושי לתפעול המקום, אך לא לעבודות שיפוץ ושימור.

היכל העצמאות, בו בוצעה ההכרזה (הקומה התחתונה מבין השלוש), מופעל כיום על-ידי מוזיאון ארץ ישראל. עיריית תל אביב מוכנה לקחת על עצמה את הטיפול במבנה, אולם אך ורק אם "בית התנ"ך" יוצא ממנו ויועבר למקום אחר. אנשי בית התנ"ך וגורמים נוספים, כולל המועצה לשימור אתרים, סבורים שבית התנ"ך צריך להישאר במקומו, בדיוק כפי שהורה בשעתו דוד בן-גוריון. בכנסת מתגלגלת הצעת חוק שתבטיח את נושא עתידו של המבנה באותו פורמט כפי שהוא היום (היכל העצמאות ומעליו בית התנ"ך).

במקום שבו ניצב כיום היכל העצמאות, התכנסו ביום כ' בניסן תרס"ט (1909) 66 משפחות. מטרת ההתכנסות היתה הגרלת מגרשים לשם הקמת שכונה יהודית חדשה מחוץ ליפו, היא "אחוזת בית". במעמד זה זכו מאיר דיזנגוף ורעייתו צינה בחלקה מס' 43, ובה בנו את ביתם.

קומה אחת עם רעפים

המבנה, שבנייתו הסתיימה ב-1910, שנה לאחר הכרזת הקמתה של העיר העברית הראשונה, היה מהבתים הראשונים של שכונת אחוזת בית, שהוקמה צפונית ליפו. המבנה תוכנן כבית רעפים בן קומה אחת. דיזנגוף, שהיה מראשוני הקבוצה שהחליטה על הקמת אחוזת בית, היה גם אחד מחברי ועד השכונה, ובין השנים 1911-1921 עמד בראשו. בשנה זו נבחר לראש העיר הראשון של העיר העברית הראשונה.

באותה תקופה קבעו הוא ורעייתו את משכנם בבית שבשדרות רוטשילד, לא הרחק מפינת רחוב הרצל. בשנות ה-20 המאוחרות התווספה לבניין קומה שנייה, שעוצבה בסגנון אקלקטי-מזרחי על-ידי האדריכל דוד הרשקוביץ. מתוקף תפקידו של בעל הבית נהגו להתכנס בו כל ראשי היישוב באותה תקופה, ולמעשה הפך המקום לבית העירייה הראשון.

עם מות רעייתו ב-1930, החליט דיזנגוף להקדיש את הבית לזכרה "למפעל האמנותי והתרבותי, מוזיאון תל אביב", כשהוא רוכש חלק מיצירות האמנות מכספו שלו. ב-1932 נפתח המוזיאון רשמית, במעמד הנציב הבריטי העליון. במקביל פעלו בבית באותה תקופה בנק והקונסוליה הבלגית. דיזנגוף המשיך להתגורר בקומתו השלישית של הבית עד מותו ב-1936, ובצוואתו הוריש את המקום "לילדי תל אביב ולתושבי העיר".

בחדר אחד בקומה השלישית נמצאים פריטים מקוריים מדירתו של דיזנגוף. על הקמת חדר הזיכרון החליטה עיריית תל אביב בשנת ה-90 להקמת העיר (1999). רהיטים ויצירות אמנות מהדירה המקורית הוצאו מהמקום ומאוחסנים כיום באחד ממחסני העירייה.

כשהחליט בן-גוריון על הכרזת המדינה, נבחר המקום כמתאים ביותר לארח את מועצת העם לטקס החגיגי, היות שנחשב כמוגן מפני הפצצות אפשריות של חילות האוויר הערביים. האולם שבקומה הראשונה הוכן בזריזות לקראת ההכרזה, כשבתי הקפה הסמוכים מנדבים כיסאות. בשעות אחר הצהריים של ה' באייר תש"ח הקריא בן-גוריון מעל גבי הדוכן המאולתר את הכרזת העצמאות בפני 350 קרואים, בעוד ההמונים - ששמע האירוע גונב לאוזניהם - גדשו את השדרה מחוץ לבניין, והאזינו לה באמצעות רמקולים שהוצבו.

כיום אפשר לבקר באולם ההיסטורי, שבו הוכרז על הקמת מדינת ישראל. מרבית הפריטים המוצגים מקוריים, וחלקם משוחזר בדייקנות מרבית. על בימת הכבוד ועל הכיסאות מצוינים שמות האישים שנכחו בטקס. על הקירות נותרו רוב התמונות, שהוצגו במקום כחלק מאוסף מוזיאון תל אביב ביום ההכרזה. בפינת האולם מוצגים פריטים שונים הקשורים לטקס ההכרזה, וכמו כן ניתן להאזין להקלטה המקורית של הטקס, אולם כאמור המקום משווע לשיפוץ ושיקום (מדבקות מתקלפות, שלטים חסרים, תחושה כללית של הזנחה), הן מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה מעמדית.

הקמת בית התנ"ך

עם פטירתו של דיזנגוף הועבר המבנה לבעלות עיריית תל אביב, אולם זו העבירה את הבעלות עליו לידי המדינה, ועם מעברו של המוזיאון למשכנו הנוכחי בשד' שאול המלך ב-1971, נסגר המבנה. שנה מאוחר יותר החליט בן-גוריון לגאול את האתר ההיסטורי משממונו והכריז על הקמת מוסד לחקר התנ"ך הראשון מסוגו בישראל. המבנה הועבר לידי החברה לחקר המקרא, ומוזיאון בית התנ"ך החל בפעולתו הצנועה, הנמשכת עד עצם היום הזה.

כיום מפעילים אותו מתנדבי העמותה לחקר התנ"ך, ללא תקציבים וללא תמיכה עירונית. במוזיאון התנ"ך הקטן, התופס חלק מהקומות הראשונה והשלישית של המבנה, מוצגים מוצגים שונים המנסים לספר את סיפורו של התנ"ך ותולדות עם ישראל בתקופתו. כמו כן מתקיימות במקום תערוכות מתחלפות בנושאי יודאיקה ומקרא, ונערכים הרצאות וסיורים בנושאי מקרא. במקום כמה ספריות שעניינן התנ"ך וארץ ישראל.

למרות היותו מוסד יחיד במינו, מעמדו לא עוגן מעולם בחוק בדומה למוזיאונים אחרים. ניסיונות שונים נערכו בשנים האחרונות להביא לשיפוצו של הבית, ללא הועיל.

דרוש סכום זעום

גלובס: מנכ"ל המועצה לשימור אתרים, יוסי פלדמן, איך המועצה רואה את המצב ומה ביכולתה לעשות?

פלדמן: "אין דרך אחרת להגדיר את מצבו של היכל העצמאות אלא כבושה וביזיון למדינה. אתר זה צריך היה לקבל מעמד מיוחד במינו, ראשון במעלה מבין האתרים ההיסטוריים של קום המדינה. אין ראוי ממנו".

- מדוע המועצה מתנגדת להעתקת בית התנ"ך מהבניין, שתבטיח את שיקום המקום?

"יש שילוב טבעי בין הבניין לבין בית התנ"ך. זה צריך להיות בית אחד עם הנהלה אחת, שישרת את שני האינטרסים, ולא אחד על חשבון השני. יש לקות שעיריית ת"א תמצא לנכון שהמקום יראה אחרת. חייבים להתייחס אליו בדחילו ורחימו, ההיכל צריך להיות אתר לאומי מס' 1 בארץ".

- האם נדרשת השקעה גדולה, גם בשדרוג המקום וגם בשיפוץ הנדסי?

"ממש לא. הבניין נמצא במצב הנדסי מצוין, וכל שדרוש הוא טיפול קוסמטי. 100 אלף מבקרים בשנה כמעט מכסים את כל העלויות של המקום, ויש צורך רק בכמה עשרות אלפי שקלים בשנה. בשנת ה-60 למדינת ישראל, יש לקוות שסכום זעום זה יימצא".

העירייה: חוזה חכירה

עיריית תל אביב מסרה ל"גלובס" בתגובה: "בדיונים שנערכו עם נציגי הממשלה אכן הציעה העירייה כי המבנה יעבור לרשותה וינוהל על ידה באמצעות חוזה חכירה. בהתאם לכך, תפעל העירייה לשיפוץ המבנה, אשר במסגרתו יועבר בית התנ"ך למקום אחר. לאחר שיפוצו ישמש מבנה רוטשילד 16 כהיכל העצמאות והכרזת המדינה על כל קומותיו". "

ron-p@globes.co.il