ועדה מקומית לתכנון ובנייה תפצה חברה קבלנית בשל מתן היתר בנייה פסול

התובעת טענה כי היתר הבנייה הפסול בפרויקט בקריית בן-גוריון בחולון גרם לה נזקים כבדים בסך כ-2.3 מיליון שקל. זאת, בשל הצורך להרוס את מה שבנתה לפי ההיתר, וכן בשל עיכוב של למעלה מ-15 חודשים בתחילת עבודות הבנייה ושיווק הדירות. התובעת טענה כי בהוצאת היתר הבנייה הפסול הפרה הוועדה המקומית את חובתה החקוקה לפעול כדין והתרשלה במילוי התפקידים הסטטוטוריים, המוטלים עליה לפי דין.

הוועדה המקומית טענה שהתובעת היא שהפרה חובה חקוקה והתרשלה בכך שהגישה את בקשתה להיתר הבנייה לוועדת הרישוי במקום להביאה ישירות לוועדת המשנה. בכך, נטען, יצרה התובעת מצג שווא שהטעה את הגורמים המוסמכים בוועדה המקומית לחשוב כי אין בבקשה חריגה מנספח הבינוי.

עוד טענה הוועדה המקומית כי בפועל לא נגרמו לתובעת נזקים כספיים, כיוון שבמהלך הדיונים בבקשה להיתר, אישרה הוועדה לשנות את הרכב הדירות ומספרן, כך שנוצרו לתובעת רווחים גבוהים הרבה מעבר להפסד הנטען.

השופטת ציפורה ברון קבעה, כי הוועדה המקומית הוציאה לתובעת היתר בנייה הנוגד והחורג מתוכנית תקפה, ולכן אינו לפי הדין. בכך, נקבע, הפרה הוועדה את חובתה להוציא היתרים לפי דין ואת חובת הזהירות המוטלת עליה בביצוע תפקידה. השופטת קבעה כי על הוועדה לפצות את התובעת בסכום של 960 אלף שקל בניכוי 350 אלף שקל - שהוא הרווח שנצבר בפרויקט כתוצאה מהיתר הבנייה החדש. (ת.א. 3075/98).