הפטור ממס שבח למוסד ציבורי: רק לנכס ששימש במישרין

בית הבראה השייך לעמותת שירותי בריאות כללית ושימש את חבריה וגם מי שאינם חבריה, נחשב כנכס ש"שימש במישרין" את מטרותיה הציבוריות של העמותה, ולכן מכירתו זכאית לפטור ממס שבח

הפטור ממס שבח במכירת מקרקעין על-ידי מוסד ציבורי מותנה בכך שהמקרקעין "שימשו במישרין" את המוסד במשך תקופה שנקבעה בחוק. במקביל קובעת תקנה 9 לתקנות מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), כי מוסד ציבורי ישלם מס רכישה בשיעור 0.5% בלבד (במקום 5%) ברכישת מקרקעין שישמשו אותו במישרין.

בחוק ובתקנות לא מופיעה הגדרה למונח "שימוש במישרין", ולכן השאלה האם נכס מסוים שימש מוסד ציבורי "במישרין" או לא, מגיעה בתדירות גבוהה יחסית לבתי המשפט, כאשר בשנים האחרונות ניתנו מספר פסקי דין בעניין זה.

פסק הדין המנחה בשאלת ה"שימוש במישרין" הוא פסק הדין בעניין הטכניון (ע"א 527/69), בו נקבע כי דירה שהעמיד הטכניון לרשותו של פרופסור חבר המוסד על מנת שתשמש לו כמעונו, איננה דירה ששימשה את המוסד "במישרין". זאת, כיוון שהיא אינה כלי להשגת המטרה של הוראה לפיתוח המדע, שלמענו קיים המוסד. אמנם הדירה משמשת למטרות המוסד, שכן היא מסייעת להעסקתם של עובדים, אולם בכך היא משמשת את המוסד בעקיפין ולא במישרין.

לעומת זאת, בעניין מכבי קרן (ו"ע 1206/02) נקבע, כי נכס שהושכר על-ידי העוררת לקופת החולים מכבי שימש את העוררת במישרין, באשר מטרתה הציבורית של העוררת היתה להגיש סיוע לקופת החולים. ועדת הערר קבעה שהקלת המס בסעיף 61(ב) לחוק תחול במקרה זה, למרות שהנכס הושכר לקופת החולים בתמורה מלאה, כך שניתן היה לטעון שפעילותה של העוררת בנכס אינה שונה מפעילות עסקית רגילה.

לאחרונה ניתן פסק דין נוסף בסוגיית ה"שימוש במישרין", בעניין שירותי בריאות כללית (ו"ע 6067/06). במקרה שנדון מכרה העוררת נכס עליו היו בנויים מספר מבנים ששימשו חלק מבית הבראה. על-פי עדות העד מטעם העוררת, נרכש הנכס על-ידי העוררת בשנת 1966, ומאז ועד שנת 1993 (אז הפסיקה העוררת לנהל בעצמה את בתי ההבראה שלה) שימש כבית הבראה לטובת חבריה ועובדיה של העוררת.

מנהל מיסוי מקרקעין טען, כי הנכס לא "שימש במישרין" את העוררת. המנהל התבסס על עדה שטענה כי בשנת 1984 שכרו אביה ואמה חדר בבית ההבראה, על אף ששניהם לא היו חברי העוררת.

ועדת הערר קבעה, כי "לא יכול להיות ספק כי הנכס הנ"ל שימש את מטרת העוררת במישרין". הוועדה ציינה, כי בין מטרות העוררת, המפורטות בתקנונה, צוינה המטרה "להושיט לחבריה ולבני משפחותיהם ולכל אדם אחר הזכאי עזרה רפואית...". עוד צוין בתקנון, כי לשם מטרותיה רשאית העוררת להקים ולנהל מוסדות רפואיים, לרבות בתי הבראה.

הוועדה קבעה, כי בית ההבראה שנוהל בנכס הנ"ל היה בגדר הושטת עזרה לחברי העוררת, לעובדיה ו"לכל אדם אחר" הזכאי לעזרה רפואית. "כל אדם אחר" משמע גם אדם שאינו נמנה על חבריה או עובדיה של העוררת.

עוד נקבע, כי העובדה שהעוררת גובה כספים עבור שירותיה כבית הבראה אין בה כדי להפקיע ממנה את האופי של מוסד ציבורי, וכי גם אוניברסיטאות ובתי חולים גובים כספים עבור השירותים שהם נותנים מבלי שהדבר גורע ממעמדם כמוסדות ציבור. עוד צוין, כי גם אם מוסד גובה מחיר מלא עבור שירותיו, ועושה זאת למען מטרה ציבורית, אין בגביית המחיר המלא כדי להפקיע ממנו את מעמדו כמוסד ציבורי, ומכאן שגביית הכספים היא כשרה.