אין מקום לביטול המס ההיסטורי

ל רקע הדיון בביטול מס המכירה והקלות במס רכישה לדירת מגורים, הצעת חקיקה אחרת שלא זכתה לפרסום מספיק הינה ההצעה לבטל את המס המופחת על נכסים שנרכשו בין 1948 ל-1960. מקרקעין כאמור זכאים כיום לשיעור מס שבח של 12% לנכסים שנרכשו עד וכולל שנת המס 1948, בתוספת של 1% ביחס לכל שנת מס מאוחרת יותר - עד ל-24% לנכסים שנרכשו בשנת המס 1960 (עד 31.3.1961). שיעור זה חל למעשה על השבח הנומינלי ולמעשה על התמורה.

ההיגיון המקורי ביסוד השיעורים המופחתים היתה העובדה שבעבר מס השבח פחת ככל שתקופת ההחזקה במקרקעין היתה ארוכה יותר - עד כדי פטור מוחלט ממס. בעת תיקון החוק (ב-1975) הטענה היתה שלגבי בעלי קרקעות שהחזיקו זמן רב ממילא רוב השבח היה אמור להיות פטור, ומכאן קביעת שיעורי המס המוגבלים היוותה פשרה במסגרת הליכי החקיקה.

כיום, מוצע לבטל בהדרגה את השיעורים המופחתים, בדרך של הוספת 2% לשיעור המס כל שנה ביחס למכירות בשנים 2009 ו-2010 ו-1% ביחס לכל שנה נוספת, ככל הנראה עד להגעה לשיעור המס הרגיל כיום - 20%.

הנימוק להצעה הוא רצון לעודד מכירת נכסים ותיקים ובדרך זו להמריץ ביצוע עסקאות במשק. זאת ועוד, כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעה, חקיקה דומה התקבלה ביחס למיסוי רווחי הון (נכסים שאינם מקרקעין). בעבר, נעשה ניסיון לתיקון דומה שלא צלח במלואו. כפשרה נקבע, שהעלאת השיעורים תחול רק על מכירה בידי חברה שהכנסתה מעסק או יחיד שקיבל זכות במקרקעין בפירוק חברה כאמור.

התעמקות במהות הדברים מצביעה על כך שאין מקום לאשר ההצעה הנוכחית, העומדת בניגוד למגמת השנים האחרונות להקטין נטל המס. "עידוד" למכור נכס בדרך איום, ב"קנס" של הגדלת המס - איננו דרך ראויה. כמו כן, כמעט בכל המקרים בהם הועלה שיעור המס נקבע מטעמים של הגינות מיסויית כי שיעור המס החדש יחול רק ממועד השינוי ואילך ו/או נקבעו הוראות ביחס לקיבוע שיעור המס הנמוך בדרך של מכירה רעיונית - ולא כך בתיקון המוצע, אשר פועל למעשה כ-50 שנה אחורה.

זאת ועוד, הסיבה המרכזית לאי מכירת נכסים במשך שנים ארוכות בד"כ אינה מיסויית. פעמים רבות הסיבה היא כי רשויות התכנון לא הפשירו את הנכס לבניה. כתוצאה מכך - בעוד שרשות אחת של המדינה מונעת ניצולו היעיל, מבקשת רשות שניה לקנוס את הבעלים על שלא מכר את הנכס. בכך, שונה המצב בין מקרקעין, לבין נכסים אחרים. זאת ועוד, בעלי מקרקעין ותיקים שילמו פעמים רבות מס רכוש במשך שנים ארוכות (עד ביטולו). דהיינו לא די שנפגעו במשך שנים שתוצאה מהטלת מס רכוש על קרקעות שלא ניתן היה לבנות עליהן (בעטיין של מגבלות שהטילו רשויות התכנון), הרי שעתה עוד מבקשים לחייב את הבעלים ב"קנס" על אי מכירה, או לחלופין למכור את המקרקעין במצבם הלא מפותח ולהפסיד רווח מהותי שיכול להיווצר כאשר תשונה סופסוף התב"ע. לחלופין - בעלי קרקעות כאמור שהתייאשו בשלב מסוים והפסיקו לשלם את מס הרכוש, חשופים כעת למצב שאם ימכרו את הקרקע, רוב תמורת המכירה אם לא כולה תילקח לכיסוי חובות מס הרכוש.

תקוותנו הינה איפוא כי התיקון המוצע לא יתקבל בסופו של יום, וכי הסרת חסמים תכנוניים ואולי גם ביטול מס המכירה יובילו להמרצת ביצוע עסקאות בקרקעות אלה.

הכותבים הם ממשרד עו"ד דר' אלתר ושות'