בעלות בעיזבון - במועד ההסתלקות

לגבי חוק מיסוי מקרקעין, אדם שזכה בעיזבון עקב הסתלקותו של אדם אחר מן העיזבון לא ייחשב כבעל העיזבון ממועד פטירת המוריש, אלא ממועד ההסתלקות מן העיזבון. זאת, בשונה מן ההסדר הקבוע בסעיף 6 לחוק הירושה

סעיף 6 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, קובע כי יורש רשאי "להסתלק" מחלקו בעיזבון לטובת בן זוגו, ילדו או אחיו של המוריש, וכן כי יראו את מי שהסתלק מחלקו בעיזבון כאילו לא היה יורש מלכתחילה.

בפסק דין שניתן לאחרונה (ו.ע 1037/07 חסון אלעזרה) נדונה השאלה הבאה: ראובן מסתלק מחלקו בעיזבון לטובת שמעון. האם, לעניין פטור לדירת מגורים יחידה לפי חוק מיסוי מקרקעין, ייחשב שמעון כבעל העיזבון כבר ממועד פטירת המוריש, או שמא יש לקבוע הסדר ספציפי לעניין זה לפיו שמעון ייחשב כבעלים רק ממועד הסתלקותו של ראובן מחלקו בעיזבון?

במקרה שנדון בפסה"ד, נפטר אחיה של העוררת בשנת 2001, והוריש דירה לאלמנתו (להלן: "דירת הירושה"). ביום 15.3.2005 נתן בית המשפט צו קיום צוואה, במסגרתו הסתלקה האלמנה מחלקה בעיזבון הנפטר, לטובת העוררת. ביום 18.6.2006 מכרה העוררת את דירת הירושה, וביקשה פטור ממס שבח לפי סעיף 49ב(2) לחוק, למכירת דירת מגורים יחידה.

מנהל מיסוי מקרקעין סירב להעניק לעוררת את הפטור בטיעון הבא: לעוררת היתה דירה אחרת בבעלותה (להלן: "הדירה האחרת"), שנמכרה בחודש יולי בשנת 2002. לפי סעיף 6 לחוק הירושה, לאור ויתור האלמנה על חלקה בעיזבון, רואים אותה כמי שלא היתה יורשת מלכתחילה. לפיכך, יש לראות את העוררת כמי שירשה את דירת הירושה עם פטירת האח בשנת 2001. מכאן, שבתקופה מפטירת האח (בשנת 2001), ועד למכירת הדירה האחרת (בחודש יולי 2002), היו לעוררת שתי דירות מגורים בעת ובעונה אחת - דירת הירושה והדירה האחרת.

סעיף 49ב(2) שולל את הפטור ממי שהיו לו בארבע השנים שקדמו למכירה שתי דירות מגורים בעת ובעונה אחת. לטענת המנהל, כיוון שהמכירה בגינה מתבקש הפטור נעשתה ביוני 2006, ולעוררת היו שתי דירות מגורים בעת ובעונה אחת עד ליולי 2002 - היא אינה זכאית לפטור.

העוררת טענה, כי סעיף 6 לחוק הירושה אינו קובע את המועד הרלוונטי לבעלות על הדירה, לעניין חוק מיסוי מקרקעין. לפיכך, אין לראותה, לעניין חוק מיסוי מקרקעין, כבעלת דירת הירושה עוד משנת 2001, אלא רק ממועד הסתלקות האלמנה בפועל מן העיזבון, בשנת 2005.

ועדת הערר קיבלה את טענת העוררת וקבעה, כי לצורך חוק מיסוי מקרקעין יש לסטות מן הכלל בחוק הירושה. הטעם לכך הוא, כי לעניין חוק מיסוי מקרקעין, נחשבת הסתלקות מנכסי עיזבון כ"מכירה" (הזכאית לפטור). אם הכלל בסעיף 6 לחוק הירושה היה חל גם לעניין מיסוי מקרקעין, לא היתה ההסתלקות נחשבת כ"מכירה".

עוד ציינה הוועדה, כי קבלת עמדת המנהל תביא לתוצאה האבסורדית, לפיה אם אדם מוכר דירת מגורים בבעלותו בפטור ממס לדירה יחידה (לפי סעיף 49ב(2)), ולאחר מכן מקבל דירה מעזבונו של נפטר, בגין הסתלקותו של אחר מחלקו בעיזבון, הפטור עשוי להישלל ממנו באופן רטרואקטיבי, על אף שההסתלקות מן העיזבון לא היתה צפויה במועד המכירה בגינה נתקבל הפטור.

לדעתנו, גם פרשנות תכליתית של סעיף 49ב(2) לחוק מובילה לתוצאה זו. תכלית הפטור היא להקל על מי שבבעלותו דירה יחידה לעומת מי שבידו שתי דירות. במקרה הראשון נדרשת תקופת צינון של שנה ומחצה לצורך מכירה בפטור, ואילו במקרה השני נדרשות 4 שנים. מכאן, שכל עוד לא הסתלקה האלמנה בפועל מחלקה בעיזבון, לא ניתן לומר כי העוררת זכאית ליהנות משתי הדירות שבידה, ולכן עד לשלב זה אין לראותה כמי שהיו בידה שתי דירות בעת ובעונה אחת.