"פינוי-בינוי במקום שיקום שכונות"

המנכ"ל היוצא של חברת עמידר, דורון כהן, יורה: "הכל מתנהל בלי תכנון ארוך טווח ובלי אחריות. כל שר שמגיע למשרד השיכון חושב שהוא חייב להציע איזה אתנן פוליטי"

"למרבה הצער אין בארץ שום מדיניות בנושא דיור חברתי, סיוע בשכר דירה או שיקום שכונות. גרוע מכך: אין אפילו שום סוג של דיון ציבורי בנושא זה", כך אומר מנכ"ל עמידר היוצא, דורון כהן, המסיים קדנציה אחת בארגון ופונה לפעילות נדל"ן פרטית באירופה. לדבריו, המצב הרבה יותר קשה ממה שהציבור בארץ מוכן להודות. "יש מבצעי מכר, יש אלתורים והתנהלות של שאריות, אך לא יותר מכך", הוא אומר.

גלובס: למה זה לא קורה?

"כי הדיור הציבורי הפך לעוד מקור תקציבי לממשלה, המוכרת את הדירות אך לא מפנה את תקבולי המכירה לרכישת דירות חדשות למען נזקקי העתיד. הכל מתנהל בלי תכנון ארוך טווח ובלי אחריות. כל שר שמגיע למשרד השיכון חושב שהוא חייב להציע איזה אתנן פוליטי, הוא עושה דברים מהירים כדי לרצות את הציבור - פה מדרכה, שם קצת צבע, אבל שום דבר רציני לא קורה. בדרך זו נשפכים מיליונים והמצב נשאר ללא שינוי".

- מה אתה מציע?

"במקום שיקום שכונות שאין לו שום תכלית, צריך לעודד תוכניות של פינוי-בינוי גם במקומות בהם הכדאיות הכלכלית אינה מלאה - בלוד, ברמלה, בגבעת אולגה ובירושלים. מקומות שבהם שווי הקרקע אינו אפס, אך הוא אינו מספיק למודל הקלאסי של פינוי-בינוי. בשכונת גילה בירושלים, בקרית יובל, בקרית מנחם יש שורות של בניינים שנראים פשוט נורא. פרויקט פינוי-בינוי ייתן לדיירים דירה סבירה ויעזור לשקם את כל השכונה. בגבעת אולגה יש שכונות במקומות יפהפיים, שהבתים שם סובלים מקורוזיה קשה ומהזנחה מעוררת רחמים.

"גם לא ניתן להמשיך עם המצב שבו המלאי הוא שמנהל את המדיניות. מה שקורה כיום הוא, שלעיתים מתפנה דירת שלושה חדרים, בעוד שבתור ממתינה משפחה בת 10 נפשות. עמידר לא יכולה למכור את הדירה ולרכוש תמורתה דירה גדולה יותר עבור המשפחה, שכן בעת המכירה הכסף הולך לממשלה. התוצאה היא שאת הדירה מקבלת משפחה קטנה יותר, שכעבור שנתיים יכולה לרכוש את הדירה. התרעתי לא פעם, שלא ניתן להמשיך להתנהל כך. אם המדינה החליטה שהיא מוכנה לתת את הדירה בהנחה, מדוע צריך לחכות שנתיים? שתיתן בעלות מהיום הראשון, ותאפשר למשפחה לתכנן את צעדיה. למרבה הצער, לא רק שהמדינה לא רוכשת דירות חדשות, גם כל תקציבי הסיוע בשכר דירה קוצצו ב-80%-70%. מי שקיבל בעבר 1,170 שקל לחודש, מקבל כיום פחות מ-580 שקל, זאת בשעה שעלות שכר הדירה רק עולה".

- אם כך, מה עושים הנזקקים?

"בדרך כלל בסופו של דבר לא נשאר להם כסף כדי לקנות אוכל, לחנך את הילדים או לקנות תרופות. על-פי הערכה, כ-20 אלף עולים קשישים גרים עם ילדיהם, בדירת עולים קטנה. הבעיה הגדולה ביותר היא שהמדינה מאמצת מודלים אמריקאים, בצורה שטחית, בלי חשיבה לעומק, בלי לבדוק השלכות עתידיות ובלי לבדוק האם המודל מתאים לחברה הישראלית. במודל האמריקאי היו שלבים שבהם נתנו לחלשים שכר דירה מסובסד, כאשר לבעל הבניין היתה התחייבות ארוכת טווח. רק אחרי 20 שנה הם יצאו מהמודל של דיור ציבורי. אצלנו עברו מדיור ציבורי לסיוע בשכר דירה, ואז חתכו את הסיוע בחצי. נתנו לעולים מאתיופיה מענקים והכניסו אותם לשכונות חלשות, גם כאן בלי תכנון ובלי חשיבה".

- ולסיכום?

"למרות הכל, זו היתה תקופה מרתקת. הצלחנו להעביר את החברה משנים של הפסדים תפעוליים לרווחיות. אני מאמין שגם הגישה החברתית של המנהלים והעובדים בחברה השתפרה. אני מאמין שעמידר מסוגלת כיום לנהל פרויקטים של פינוי-בינוי".

צרו איתנו קשר *5988