מהעיר לשדות - ובחזרה

באיחור ניכר, מנסה הוועדה המחוזית מרכז לעשות קצת סדר בכל הקשור להקצאת משאבי הקרקע שלה, ובעיקר להלחם בתופעת השימושים החורגים בקרקע חקלאית, שהפכה למכת מדינה - מלחמה שהחלה בגני האירועים על שטחים חקלאיים.

אין ספק, ששיאה של המלחמה בשימושים החורגים היה בשבוע שעבר (ג') בהחלטת הוועדה לסרב לאשר תוכנית להכשרת שורה ארוכה של מבנים שהקים קיבוץ געש על קרקעותיו החקלאיות. המתחם המסחרי העצום שהקים קיבוץ געש, על כביש החוף, במרכז המדינה, הפך עם השנים למשל ולדוגמא לכל נושא השימושים החורגים בקרקע חקלאית.

הסיבה לכך היא מיקומו של המתחם במרכז המדינה, שהפך למוקד עלייה לרגל לשוחרי הקניות של שבת ולאחת הסיבות המרכזיות לפקקים הקשים שעל כביש החוף. אך לא רק זאת. הוא הפך לסמל בעיני ראשי הערים הגדולות, שראו כיצד העסקים, שעד כה שילמו ארנונה לקופתם, נודדים מתוך העיר אל השטח הפתוח. במהלך השנים נפתחו במתחם חנויות ענק של קוסמוס והום סנטר, אולמות אירועים, מגרש גולף, חנויות לרהיטים, חמי געש, מתחם לול בו ועוד ועוד.

כל אלה הוקמו בניגוד לדעת הוועדה המחוזית, שלא אישרה את מרבית השימושים, בניגוד לדעת מינהל מקרקעי ישראל, אך בעידוד המועצה האזורית חוף השרון. במהלך השנים ניסתה הוועדה המחוזית לסגור חלק מהשימושים ואף הצליחה במקרה של קוסמוס, אך ביתר המקרים השימושים נמשכו למרות ההתנגדות.

מחברת החוברת "שימושים חורגים בשטחים חקלאיים פתוחים", בהוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל, איריס האן, קבעה כי קיימים 34 מתחמים של שימושים חורגים לאורך כביש 4 בטווח הקרוב לכביש, ועוד כ-80 עסקים בין היישובים. כנגד 15 מהם בלבד התנהלו הליכים משפטיים.

בין 2002-2000 הוגשו לוועדה המחוזית דרום 45 בקשות לשימוש חורג. במחוז ירושלים הוגשו 5 בקשות, במחוז הצפון הוגשו 13 בקשות. במחוז המרכז הוגשו 152 בקשות, מהן 96 בקשות במועצות האזוריות, 24 בקשות בערים ו-23 בקשות במגזר הערבי.

השאלה הנשאלת היא, מה כל כך רע בשיטת השימוש החורג? שורה ארוכה של סיבות, שהופכות את השימוש החורג לפסול ואף מקומם. לדברי האן, שיטת השימוש החורג מיטיבה עם קומץ של אנשים, חברי הקיבוץ או המושב, אך גורמת לנזק רב לסביבה ולחברה. כך למשל, אזור מסחרי הבנוי בשטח הפתוח גוזל קרקע חקלאית יקרה וגוזל פעילות מסחרית מהעיר.

אך לא רק זאת. מבנה מסחרי המוקם בשטח הפתוח מאלץ לגרור אליו תשתיות של חשמל ומים, בדרך כלל ללא תכנון מוקדם. מאחר ומדובר במבנים שלא תוכננו מראש, הם בדרך כלל אינם מחוברים למערכות ביוב, והשפכים מוזרמים בדרך כלל לשטח הפתוח.

העובדה שהמבנים מוקמים על קרקע חקלאית גורמת לכך שהנגישות אליהם אפשרית אך ורק באמצעות רכב פרטי, עובדה המגבירה את כמות המכוניות על הכבישים, בעיקר בשבתות. נפח התנועה הכרוך בפעילות עסקית שאיננה חקלאית חורג מזה המקובל בשכונת מגורים, אינו תואם את התשתית התחבורתית וגורם למטרדי רעש, לכלוך, אבק, בטיחות וזיהום אוויר.

כדי לעורר את עניין הציבור, מקימים בעלי העסקים שילוט גדול שגם הוא פוגע בסביבה. חלק מהעסקים הבלתי מורשים מחזיקים חומרים מסוכנים ודלק, ללא רישיון עסק וללא היתרים. כתוצאה מכך פרצו לא אחת שריפות במחסני צבעים במושב בצרה ובמושב גנות.

גם אוצר המדינה מפסיד, שכן על פי חוקי התכנון והבנייה, במקרים של בנייה ללא היתר אין גובים אגרות והיטלי פיתוח. לא רק זאת: שימוש חורג אינו משלם היטל סלילת רחובות, היטל תיעול וניקוז, היטל בנייה ועוד, שכן הסכומים הנגבים אינם משקפים את נפח הבנייה האמיתי. ועוד: בינוי לא חוקי מכתיב לא אחת את התכנון, שכן אי אכיפה גורמת לאחיזה בשטח של המבנים, ואלה מסכלים כל אפשרות לממש תכנון סביר של השטח.

האן מדגישה עוד, שלהיקף העצום של תופעת השימושים החורגים יש משמעות ערכית חמורה, שכן היא מבטאת את חוסר רצונם וחוסר יכולתם של השלטונות להתמודד עם עבירות על החוק שנעשות ביודעין. דור שלם של אנשים גדל במושבים ובקיבוצים לתוך מציאות שבה עברה על החוק היא נורמה והעבריינות משתלמת.