המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה תוכנית התומכת בהצבת אנטנות סלולריות קטנות

כאמור מטרת התוכנית החדשה היא להוריד את רמת הקרינה בשטח העירוני, מזעור הפגיעה בנוף ושיפור יישום עקרון הצדק החלוקתי. לדעת המועצה, פריסה רחבה של מתקנים קטנים תאפשר גם כיסוי סלולארי רחב ויעיל שיבטיח עוצמות קרינה נמוכות מהטלפונים הסלולאריים עצמם.

פיקוח הדוק יותר

בהתאם לעקרון זה, נקבעו בתוכנית המתאר שלושה מסלולי רישוי ותכנון שונים, בחלוקה לפי טווח הבטיחות הבריאותי מהמתקנים. המסלול הראשון הוא מסלול מהיר, המיועד להסדיר רק מתקנים שנוכחותם הפיזית מינימלית והם בעלי טווח בטיחות מצומצם - טווח בטיחות בריאותי מצטבר עד 3 מטר וללא חריגה מגבול המגרש בשטח בנוי. במסלול זה, יידוע הבעלים או המחזיקים במגרש ייעשה בהודעה ישירה ומפורטת, לאחר החלטת רשות הרישוי בדבר אישור הבקשה להיתר בנייה.

המסלול השני הוא מסלול רגיל, בו יוסדרו מתקני שידור קטנים שאינם עומדים בתנאי המסלול המהיר. טווח בטיחות מצטבר של עד 6 מטר בשטח בנוי למגורים או טווח בטיחות בריאותי מצטבר של עד 12 מטר בשטח בנוי לתעשייה, מסחר וכד'. חובת יידוע הציבור תהיה רחבה יותר וניתן יהיה להגיש התנגדות על פי סעיף 149 לחוק (מתן הקלה מתוכנית), ובטרם דיון בבקשה להיתר. היקף השיפוי של מבקש ההיתר יהיה 80%.

במסלול השלישי תידרש תוכנית מפורטת. הקמת מתקן כזה תחייב הכנת תוכנית כוללת לפריסת מתקני שידור לעיר או לשכונה, או תוכנית מפורטת נקודתית לכל מתקן. תוכנית זו תהיה בסמכות ועדה מחוזית. חובת יידוע הציבור תהיה לפי הקבוע בחוק בעניין התוכנית, כולל חובת הפקדה להתנגדויות והיקף השיפוי לוועדה המקומית ייקבע בהוראות התוכנית.

בכל אופן, בכל המסלולים נדרש אישור הממונה על הקרינה במשרד להגנת הסביבה כי מתקן השידור עומד בכל מגבלות הבטיחות. כיום אין חובה ליידע את הציבור על הוצאת היתר להקמת מתקן שידור. במטרה לשתף את הציבור ולקבל את התייחסותו וכדי למנוע חשש להקמה "בסתר" של מתקני שידור, מציעה התוכנית לחייב יידוע הציבור במסגרת הליך מתן היתר הבנייה למתקן.

האנטנה תסומן

עוד קובעת התוכנית חובת שילוט ברור, המעיד על קיומו של מתקן שידור ופרטים חיוניים אודותיו, כולל טווח הבטיחות הבריאותי ממנו. המועצה הארצית החליטה גם להעביר להשגות הציבור ולהערות הוועדות המחוזיות והמקומיות תוכנית מתאר ארצית חדשה למתקני שידור גדולים שטווח הבטיחות הבריאותי מהם עולה על 12 מטר.

התוכנית קובעת כי הקמת מרבית המתקנים הגדולים תחייב הכנת תוכנית מפורטת בסמכות ועדה מחוזית. היא קובעת שני מקרים בהם ניתן יהיה להקים מתקן שידור גדול מכוח היתר בנייה, לאחר פרסום ושמיעת התנגדויות הציבור: מתקן המוקם על גג בניין גבוה שאינו מיועד למגורים והצטרפות למתקן שידור קיים כדין. זאת בתנאי שטווח הבטיחות הבריאותי המצטבר של המתקן הקיים והמתקן המבוקש לא יעלה על טווח הבטיחות המאושר למתקן הקיים.

נציג הארגונים הסביבתיים בוועדה, יואב שגיא, אמר שהתמ"א "מסדירה מצב בלתי מתקבל על הדעת, לפיו אלפי מתקנים של אנטנות הסלולריות השתלטו על הנוף בשטחים הפתוחים והוסתרו מעינו של הציבור בתוך מקומות יישוב".

לדבריו, ההישג המרכזי של התוכנית הוא בכך שהיא מחייבת את יידוע הציבור לגבי מקום הצבתן ובכך שהיא נותנת העדפה להצבתה של מתקני שידור קטנים בתוך היישובים כדי להקטין את הקרינה. יחד עם זאת אומר שגיא, "שהתחום כולו סובל מבעייתיות רבה, שכן מאחר וכמעט כל מומחי הסלולר בישראל מקושרים כך או אחרת לחברות הסלולריות, כמעט ולא ניתן לשמוע בנושא דעת מומחה, שאינה נגועה בקשרים עם אחת מהחברות".

סגן ראש עיריית תל אביב, פאר ויסנר אמר בתגובה, שהחלטת הועדה הארצית לתכנון ובנייה היא צעד חשוב בהגנה על הציבור מפני ההתחכמויות של חברות הסלולר וכי השקיפות בהצבת אנטנות סלולאריות אינה עניין של זכות אלא היא חובה.