לאחרונה אישרה ועדת הכספים מספר תיקוני חקיקה, שלהם השלכה על מיסוי המקרקעין. להלן סקירה קצרה של התיקונים. האמור להלן כפוף לבחינה ספציפית של נוסח החקיקה שיפורסם לאחר שיאושר סופית בקריאה שנייה ושלישית.
ביטול מס המכירה: כפי שהובטח בעבר, אושר ביטול מס המכירה. הביטול ייכנס לתוקף רטרואקטיבי ביחס למכירות החל מ-1.8.07. מס המכירה היה בלתי רצוי כיוון שהציב מחסום בהטילו מס שלא על הרווח. בייחוד בלט הנושא ביחס למי שהפסיד במקרקעין - שכן לא די שהפסיד אף נדרש לשלם מס מכירה, ולאור ההפסד לא יכול היה אף לעשות שימוש בתשלום המס כהוצאה והמס ירד לטמיון.
ככל הנראה, מי שעשה עסקאות שעניינן דחיית מס כמו העברה לחברה, העברה לקרוב וכו' ובמיוחד משחלפי הנכסים הרוויחו, שכן המס שלא נגבה (ונדחה לעתיד) לא ייגבה כלל!
העובדה כי המחוקק גילה דעתו בדבר העובדה שמדובר במס בלתי רצוי, צפוי להערכתנו לגרום לכך שגם פסיקת בתי המשפט במחלוקות שעוד נותרו, כמו סוגיית ההנחה וסוגיות אחרות תהיה ליברלית יותר ונוטה לצמצם את תחולת המס.
ביטול שיעורי המס ההיסטוריים: שיעורי המס המופחתים לרוכשי נכסים עד שנת המס 1960 בוטלו בהדרגה. בשונה מההצעה המקורית שקבעה ביטול הדרגתי מ-2009, בסופו של דבר אושר שהביטול יחל אך ורק בשנת המס 2011. ההדרגתיות הינה בהעלאה של המס באחוז אחד כל שנה, והחל מ-2013 בשני אחוזים נוספים כל שנה (או חלק ממנה), ובכל מקרה לא יותר מ-20% ליחידים ו-25% לתאגידים.
סביר להניח, כי המנגנון יגרום לתנועה בשוק הנדל"ן, שתגרום לחלק מבעלי הנכסים הותיקים תמריץ לממשם תוך ניצול המס הנמוך. חשוב לתת את הדעת לשתי נקודות על מנת לבצע חישוב מס מיטבי: האחת - שהמס בשיעור היסטורי אינו לוקח בחשבון הגנה אינפלציונית כלל. השנייה - הבחירה בשיעורי מס היסטוריים נתונה לנישום. לכן, בפרט לאור העלאת השיעורים ההיסטוריים, חשוב לבחון האם משתלם לבקש את שיעור המס ההיסטורי ולאבד הגנה אינפלציונית על אותו נכס.
ביטול חוק התיאומים: אושרה ההצעה לביטול חוק התיאומים החל מ-2008, לאור שיעורי האינפלציה הנמוכים ועם הוראות מעבר.
להחלטה מספר השלכות. ראשית, ביטול החוק יגרום להרחבת הרלוונטיות של ההלכה בעניין דבורה ורה שכטר לכלל הנישומים - דהיינו יום הבסיס למידוד של כל הוצאת השבחה יהיה ביום הוצאתה ולא בשני שליש תקופת הבנייה. זאת, לאור העובדה שיותר לא ישרור סעיף 31א לחוק שממילא קבע מפורשות לגבי מי שהחיל עליו את פרק ב' לחוק (חברות בעיקר) כי המידוד מיום ההוצאה גובר על הוראות חוק מיסוי מקרקעין.
כמו כן, לא יהיה צורך לברר האם מדובר בזכות בקרקע לצורך השאלה אם הסכם שכירות מהווה נכס קבוע (עם תוספת בשל אינפלציה). הכרעה בסוגיה זו (ר' לדוג' הלכת הקומקום) תהיה רלבנטית אך ורק לשאלת החבות במס רכישה.
שאלה המתעוררת הינה האם לאור ביטול החוק (ובמיוחד פרק ג') יהיו זכאים הנישומים לקבל בצורה ריאלית על פני אורך חיי הנכס ובמכירתו את הוצאות המימון הריאליות הכרוכות ברכישה. בקשר לכך ולנושאים נוספים, כגון הפסד ריאלי במכירת נכס, יהיה צורך לעקוב גם אחר הוראות המעבר כפי שיפורסמו בעתיד הקרוב.
הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
