ביהמ"ש: פסילת רישיונות נהיגה של עברייני תנועה ע"י רשות הרישוי - סמכות דרסטית מדי

רשות הרישוי החלה לפסול עברייני תנועה כבדים מלהחזיק ברישיון; השופטת אילונה אריאלי-לינדנשטראוס: הרשות לא יכולה להשתמש "פתאום עכשיו, פתאום היום" בסמכות כה דרסטית

מידי כמה שנים נדרש כל אזרח לחדש את רישיון הנהיגה. לא רבים מודעים לכך שפקודת התעבורה מאפשרת לרשות הרישוי שלא לחדש את הרישיון, אם שוכנעה שנהיגתו של אדם מסכנת עוברי דרך, או שהנהג "פרוע או מופרע". הפקודה דורשת לאפשר לנהג לטעון בנושא ולנמק את ההחלטה לפסול את רישיונו.

לפי הפקודה, על הרשות לבקש בתוך 30 יום משופט תעבורה לאשר את הפסילה אחרת היא תפקע. במשך שנים לא עשתה רשות הרישוי שימוש בסמכותה זו. היא הסתפקה בשימוש בשיטת הניקוד, שלפיה נהג הצובר 36 נקודות רישיונו ייפסל ל-3 חודשים. ב-2006 אף ביקשה התנועה להגינות שלטונית מבג"ץ לחייב את רשות הרישוי להפעיל את סמכותה זו, אולם הרשות הודיעה שהדרך המתאימה יותר לטפל בנהגים היא שיטת הניקוד ש"פותחה ויושמה לאחר מחקר מעמיק".

אלא שבאחרונה התעוררה הרשות ובמסגרת המאבק בתאונות הדרכים החלה לפסול רישיונות לעברייני תנועה כבדים. ועדיין, אותם הנהגים יכולים לשחרר אנחת רווחה. מהחלטה שניתנה בשבוע שעבר בבית המשפט לתעבורה בנצרת עולה, כי יחלוף זמן לא מעט עד שתוכל הרשות להשתמש בסמכותה זו.

רשות הרישוי ביקשה מבית המשפט לאשר את הורדתם מהכביש של 3 נהגים שצברו עשרות עבירות תנועה ומאות "נקודות". לחובתו של סיידה זיידן רשומות 72 עבירות תנועה, רובן ב-5 השנים האחרונות והן כוללות מהירות מופרזת, רמזור אדום, עקיפות אסורות ועוד. הוא צבר 130 נקודות ונפסל מלהחזיק רישיון ל-5 שנים. מוחמד אבו איסמעיל צבר 139 עבירות תנועה, חלקן הגדול נסיעה באור אדום ומהירות. לחובתו רשומות 196 נקודות ורישיונו כבר נפסל 15 פעמים בעבר. כעת פסלה אותו הרשות ל-7 שנים. לחובתו של פיראס סעאידה רשומות 83 הרשעות תעבורה, לרבות רמזור אדום ונהיגה ברכב לא תקין. הוא אף צבר 130 נקודות, ונפסל "רק" ל-3 שנים (משום שהוא מפרנס יחיד).

הרשות ביקשה מבית המשפט לאשר את הפסילה. אלא שהשופטת הטרייה אילונה אריאלי-לינדנשטראוס פסלה את הפסילות "שנעשו בשרירותיות ובחוסר סבירות", למרות שעמדה על חשיבות סמכות הפסילה. "בנקיטת סעד זה תקדים רשות הרישוי תרופה למכה ותמנע מבעוד מועד פגיעה בקורבנות תמימים מהמשתמשים בדרך".

השופטת דחתה את טענת הנהגים, שיוצגו על-ידי עו"ד שושנה אטד, לפיה שלילת רישיונם בשל צבירת הנקודות מונעת מהרשות לפסול אותם מהחזקת רישיון בגין אותן עבירות, משום שמדובר ב"סיכון כפול". היא קבעה, שכאשר הוספה לחוק שיטת הניקוד, לא נמחקה ממנו הסמכות האמורה. "אכן סמכות זו לא הופעלה על-ידי הרשות במשך שנים ארוכות והיתה כאות מתה בספר החוקים". אולם אין בכך כדי להצדיק את ביטולה. "המאבק בקטע בדרכים הוא צו השעה ויש לנקוט בכל אמצעי שיכול לשרת מטרה זו, גם אם מדובר באמצעי שטרם הופעל עד כה".

ואולם, הדגישה, "אין להיסחף בלהט המאבק ולאשר את השימוש בסמכות דרסטית זו בלא שתיבחן סבירות ההחלטה לגופה". כמו במקרים אחרים בהם נבחנת החלטת רשות, בית המשפט אינו בוחן מה היה מחליט במקומה, אלא רק האם ההחלטה לוקה בחוסר סבירות קיצוני. אריאלי השיבה בחיוב.

"הואיל ומדובר בסמכות-על בלתי מפורטת שטרם הופעלה", ציינה, "נראה כי לא היה מקום להפעילה באחת, בטרם גיבשה הרשות קריטריונים ברורים ומדויקים להפעלתה, ובעיקרם - קביעת התנאים שבקיומם תופעל סמכות הפסילה ותקופות הפסילה בהן מדובר".

זאת, לאור ההלכה במשפט המינהלי, לפיה כדי שסמכות הרשות תופעל באופן שוויוני, הוגן וסביר, על הרשות לקבוע הנחיות וקריטריונים ברורים, ענייניים ושוויוניים להפעלת הסמכות, ולפרסמם ברבים. עצם ההחלטה להפעיל את הסמכות בלי לקבוע קריטריונים ברורים, פסקה, "היא כשלעצמה אינה עומדת במבחן הסבירות".

הפקודה קובעת, שעל הרשות להיות משוכנעת על סמך ראיות שהנהג מסוכן. "דרוש קיומו של קשר סיבתי, ברמה של 'אפשרות ממשית', בין דרך נהיגתו של אותו אדם לבין הסכנה הצפויה ממנו לעוברי הדרך", היא ציינה. בשלושת המקרים קבעה השופטת, שהרשות לא נימקה כראוי את החלטתה אלא הסתפקה בהנמקה של מספר שורות, וכן שההחלטה לא בוססה כראוי בראיות.

לדבריה, הראייה הטובה ביותר היא גיליון ההרשעות של הנהג, שעל הרשות לנתח ב"ניתוח מעמיק". אמצעי עזר יהיה גיליון הניקוד של הנהג. "על הרשות לנתח את שני הגיליונות ולבחון האם היה באותו אמצעי תיקון שננקט ביחס לאותו נהג (לפי שיטת הניקוד - נ.ש.) כדי לשפר את דפוס נהיגתו, שמא חרף אותו אמצעי תיקון ואף לאחריו המשיך אותו נהג לנהוג באופן שיש בו כדי להוות סכנה למשתמשים בדרך".

"המבחן הקובע לא יכול להיות ספירה בלבד של כמות ההרשעות הקודמות, מתוך כוונה להעניש את אותו נהג על עצם ריבוי עבירותיו", הדגישה. "המבחן הוא מבחן 'מופרעותו' של הנהג, כלשון פקודת התעבורה, או הסכנה הצפויה מדרך נהיגתו".

עוד הוסיפה, שראוי שהרשות תבחן את העבר התעבורתי לאור מחקר מדעי שיבדוק אילו עבירות מהוות באופן מובהק את הגורם העיקרי לתאונות דרכים. בנוסף, ראוי היה שהרשות תפנה את הנהגים "לאבחון אישי, מעין 'תסקיר' בדבר קיומה של 'מופרעות' או מסוכנות מצד הנהג".

היא ביטלה את פסילת הנהגים מהחזקת רישיון, וקבעה שהרשות לא תוכל להפעיל את סמכותה עד שלא תקבע קריטריונים ברורים ותבחן שוב את הראיות לגבי כל נהג באופן ממצה. (בפ"ת 559-01-08).