חוק המרפסות: חוזרים לבאוהאוס

מזה 16 שנה קובע חוק התכנון, כי בבניין מגורים תהיינה מרפסות לסירוגין (מרפסות קופצות). מי שלא בקיא בתכנון אדריכלי יכול לטעות ולחשוב שמדובר בחשיבה יצירתית או עיצובית מעניינת, אולם חוק זה חוקק במטרה אחת בלבד - למנוע ולהקשות על הדיירים "לסגור" מרפסות ולמנוע הפיכתן לחלק מחלל הדירה.

בפועל תבע החוק מהאדריכלים מאמץ מיוחד כדי לתכנן בניינים שחזותם לא תהיה תזזיתית ותיצור "חוסר שקט". כאשר התרבו בנייני המגורים בהן המרפסות פתוחות, פרחה מחדש המרפסת בדירה הישראלית, הדייר למד להנות מאיכויותיה וכיום אין דירה מתוכננת בלי מרפסת שמש, ומאידך קשה למכור דירה ללא מרפסת.

לאחרונה הועלתה הצעת חוק על-ידי אדריכלים ויזמים לשינוי חוק המרפסות, וחזרה לתכנון של בנייני מגורים בסגנון שנות ה-50, בהם המרפסות בנויות האחת מעל השנייה, וגודלן הממוצע כ-15 מ"ר. חוק זה אושר בימים אלה עקרונית במועצה הארצית לתכנון ובנייה.

מבחינה עיצובית נוצרה הזדמנות פז לחזור לעיצוב שקט, נינוח ואסתטי, כפי שהיה קיים בתקופת הבאוהאוס. בעוד חוק המרפסות הנוכחי יצר אדריכלות חיצונית פחות אסתטית של בניינים עם מרפסות תזזיתיות ועיצוב "עצבני", החוק החדש מציע לתקן את העיוות העיצובי הזה.

החוק החדש בא לתקן עוול מסוים ולבטל סוג של אדריכלות מלאכותית, שנולדה מחוק שכל תפקידו נועד למנוע את סגירת המרפסות. ללא ספק, האתגר העומד בפנינו האדריכלים מעתה הוא כיצד לתכנן מרפסות בעלות ערך מוסף גבוה לדיירים, ובכך למנוע את המוטיבציה לסגירתן.

החוק הישן וזה החדש שופכים אור ומהווים הזדמנות לדיון על חוקי התכנון והבנייה והתקנות למיניהן, שהינם רבים מדי, חלקם סותרים אחד את השני, כאשר לא בהכרח חוקים הם הדרך לבנייה איכותית. האם נדרשים כל כך הרבה חוקים תכנוניים בישראל? מן הראוי שהמחוקקים יתנו קצת יותר אמון במתכננים ובדיירים. לדעתי, עדיף לחוקק פחות חוקים וינתנו פחות מגבלות תכנוניות. האחריות לבנייה הטובה והאיכותית תוטל על כתפי המתכננים, ומי שלא יתכנן כראוי מסתכן בכך שהדירות לא תמכרנה.

הכותב הינו שותף במשרד כנען שנהב אדריכלים, מתכנני שכונות מגורים.