ההיסטוריה של נמל תל אביב מלווה את ההיסטוריה של הציונות עוד לפני הקמת המדינה. סיפור הנמל כולל, בין היתר, קבלת רשות לפרוק סחורות בחוף תל אביב על-ידי הסוכנות היהודית ב-1936, סגירת הנמל לתנועת אניות עקב מלחמת העולם השנייה ב-1940, שיקום הנמל ב-1945, ירידת העולים הראשונים ב-1948 ועוד. ב-1965 הופסקו פעולות הפריקה והטעינה בנמל.
עם השנים האזור הידרדר ונכנסו אליו מוסכים וחנויות קרמיקה. זאת עד להחלטה מ-2001 שמסמלת את התקופה הנוכחית: נמל תל אביב החדש. החזון של חברת אוצר מפעלי ים המנהלת את הנמל, נציגי העירייה, משרד התחבורה ובעלי עסקים במקום, היה לעצב הנמל "כאכסניה למגוון פעילויות פנאי, בילוי, תרבות, קניות, יצירה...".
אדריכל: משרד מייזליץ-כסיף זכה בתחרות אדריכלים.
אייקון ישראלי: לדברי האדריכל גיל שנהב, מדובר בפרויקט המלמד כי ניתן באמצעים לא גדולים להפוך אזור מוזנח לאטרקציה בולטת ברמה ארצית ובינלאומית. לדבריו, "מה שיפה בפרויקט הוא השגת תוצאה מצוינת ומקום בילוי שמגיעים אליו מכל שכבות האוכלוסיה בכלים יחסית מינימליים, לא מורגשים, בלי הרבה בנייה ובטון, אלא רק דק עץ מקסים, ריהוט רחוב יפו, שיפוץ מבנים בעדינות ואמצעים לא דרסטיים. זה הלקח: כשאתה לוקח אזור ומטפל בו, גם באמצעים יחסית צנועים, אתה יכול להחזירו מיד למעגל החיים העירוניים. אנשים אוהבים דברים מובנים ופשוטים, שלא מכבידים. הפרויקט נותן במה לסיפור המרכזי - הים, האוויר, הגלים והאנשים. לא צריך הרבה תפאורה להצגה טובה".
יחד עם זאת, לא מעט יזמים (בולט מכולם אלפרד אקירוב) מצרים על כך שדווקא צפון-מערב ת"א נכבש ע"י "האנגרים" ענקיים, במקום להתמלא בבתי מלון ובבניינים (מסחר, תיירות וכד') יותר משמעותיים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
