החמרת ענישה לעברייני בנייה

בית המשפט העליון הצביע כבר לפני למעלה משני עשורים על היותן של עבירות התכנון והבנייה חזון נפוץ וקבע, כי על מנת למגר נגע זה מצווים בתי המשפט של הערכאות הנמוכות לנקוט אמצעי ענישה חמורים ומשמעותיים, לרבות הטלת עונשי מאסר בפועל (ע"פ 917/85). אולם דומה, כי חרף גישה בלתי מתפשרת זו של בית המשפט העליון כלפי התופעה, היא רבתה וגברה.

אפשר שההסבר להתגברות התופעה הוא בענישה הפשרנית הננקטת בגין עבירות הבנייה. למרות שהדין מתיר הטלת מאסר בפועל בגין עבירה של בנייה ללא היתר, לרוב גוזר בית המשפט על מי שהורשע בעבירה זו קנסות כספיים וצווי הריסה בלבד, ונמנע מהטלת מאסר בפועל. יתכן עוד, כי מקור התופעה הוא דווקא ועדות התכנון והבנייה, אשר לרוב אינן דורשות כלל הטלת עונשי מאסר, אלא מסתפקות מלכתחילה בעונשים קלים בהרבה.

במקרה שהונח על שולחנו של בית המשפט המחוזי בחיפה לאחרונה (ע"פ 3162/08) נדון דווקא ערעורה של המדינה כנגד קולת עונשו של נאשם אשר הורשע בבית משפט השלום (על פי הודאתו) בביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר ובסטייה מתכנית, עת בנה בית מגורים בשטח של 160 מ"ר, מקירות בטון ובלוקים, בשטח חקלאי ביישוב כמאנה הצפונית, סמוך לכרמיאל.

בית משפט השלום גזר על הנאשם קנס בסך 12,000 שקל או 240 ימי מאסר תחתיו, ותשלום כפל אגרת בנייה בסך 9,840 שקל. בנוסף, הוצאו צו הריסה וצו איסור שימוש, שייכנסו לתוקפם תוך 30 חודשים לאחר מתן גזר הדין. עונשו זה של הנאשם נגזר בין היתר עקב התחשבות בטענותיו בדבר עיכובים ממושכים מצד רשויות התכנון בהליכי התכנון ביישוב כמאנה (בשל עיכובים אלה פנו בני היישוב לבג"ץ על מנת לאלץ את ועדות התכנון לעשות מלאכתן בזרירזות הראויה - בית המשפט העליון תמך בעמדתם).

במסגרת הערעור טענה המדינה, כי גם אם הליכי התכנון משתהים יתר על המידה, אין זה מצדיק הקלה בעונשו של הנאשם. נטען עוד, כי העונש שנגזר בערכאה הראשונה אינו עומד ביחס מתאים להיקף הבנייה שביצע הנאשם וחסר בו יסוד של הרתעה ולפיכך על ערכאת הערעור להתערב בעונש, ולהחמירו.

ב"כ הנאשם טען מנגד, כי אין להחמיר בעונשו של הנאשם וזאת תוך התחשבות במחדלי רשויות התכנון שהקשו מאוד על מצבו של הנאשם שנזקק לבנייה לצורך מגוריו.

לאחר בחינת טענות הצדדים נקבע, כי מי שנוטל את החוק לידיו ובונה בלא היתר, חייב לתת על כך את הדין, והדין מצדיק ענישה מחמירה שעה שהבנייה היא בהיקף נרחב, תוך יצירת עובדות מוגמרות. בית המשפט הוסיף וקבע, כי למרות השתהות הליכי התכנון ביישוב כמאנה היה על הנאשם לקיים את החוק ולבצע את הבנייה רק לאחר קבלת היתר, או אף לנקוט בהליכים מינהליים לשם זירוז הליכי התכנון.

יחד עם זאת נקבע, כי אין להתעלם במקרה זה מקביעות העליון כנגד הוועדה המחוזית, המהוות אישור למחדלי הרשויות ביישוב כמאנה. לאור כל אלה, נקבע כי יש לקבל את הערעור בחלקו כך שהקנס שהוטל על הנאשם יוכפל ל-24 אלף שקל, ותקופת הכניסה לתוקף של הצווים תקוצר ל-12 חודשים מיום מתן גזר הדין בערכאה הראשונה.

הכותב הוא שותף במשרד עורכי דין מרום-הלפרט, המתמחה במקרקעין.