היטל ההשבחה יוחזר גם אם שולם בהסכמה

התובע שילם היטל השבחה לרשות כשלא היה צריך לשלמו. התובע דרש תשלום זה מהנתבעת, שהתחייבה לשלם את היטל ההשבחה כשמכרה את הנכס לתובע. הנתבעת דרשה מהרשות להחזיר, אך זו טענה כי התובע שילם לפי שומה מוסכמת, ולכן מנוע מלדרוש. ביהמ"ש דחה את טענת הרשות וחייב אותה להחזיר

סוגיית תשלומים הנגבים מהאזרח שלא כדין נוגעת לפן המינהלי/אזרחי של עולם המשפט. על הרשות חלים הכללים של משפט מינהלי תקין עת היא פועלת מתוקף סמכותה השלטונית, ומשפט אזרחי פרטי עת היא פועלת במישור המסחרי התועלתני, כשעל הרשות חלות שתי נורמות אלו גם יחד.

בשני מקרים אלו על הרשות להוכיח תום לב גבוה יותר מאזרח רגיל.

לאחרונה נדרש בית המשפט השלום בחדרה לסוגיה מעין זו עת שהכריע בתיק 1183/05, סגיר עוזי נ' שרה סמסונוב, שנידון בפני השופטת הדסה אחיטוב. בעניין סגיר, התובע רכש בשנת 1999 קרקע במושע של דונם אחד מתוך חלקה של 5.5 דונם. הרכישה בוצעה מהנתבעת ומבעלה המנוח. בהסכם המכר הנתבעת ובעלה התחייבו כי ירשמו את זכויות התובע בקרקע של דונם, וזאת אחרי שעל חשבונם יעשו פירוק שיתוף וירשמו את הפרצלציה.

המוכרים הפרו התחייבותם זו, ולא ביצעו את המוטל עליהם בעניין פירוק שיתוף ורישום הפרצלציה. בעל כורחו, התובע עשה זאת ונאלץ לשלם לוועדה המקומית שומרון סכומים נכבדים להיטל השבחה, על סמך שומה מוסכמת.

התובע תבע את הנתבעת על הפרת ההסכם, ודרש השבת סכומים ששילם לרשות וכן פיצויים מוסכמים ואחרים. הנתבעת טענה כי התשלום של היטל השבחה נגבה שלא כדין ודרשה מהרשות להחזירו. הרשות מצידה טענה כי התשלום נגבה מתוך "שומה מוסכמת" ועל כן התובע מנוע מלדרוש אותם. הנתבעת הגישה תביעה גם נגד הרשות. בקיצור, מלחמת הכל בכל.

הנתבעת גם טענה התיישנות ושיהוי, אך טענה זו נדחתה על-ידי השופטת הדסה אסיף. עיקר פסק דינה סבב סביב החיוב של הרשות להחזיר את היטל ההשבחה, באשר מסתבר שנגבה שלא כדין, כי לא היה חל היטל השבחה באותו מקרה.

השופטת הדסה אסיף מבססת את חיוב ההחזר על מספר פרמטרים חשובים.

האחד על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. השני על-פי כללי היסוד של המשפט הציבורי, אשר לפיהם הרשות חבה חובת נאמנות, יושר, הגינות ותום לב מוגבר כלפי אזרח, ובעניין זה השופטת אסיף מסתמכת על הלכה ידועה של בג"ץ 1683/93 ביו פלסט נ' בית הדין הארצי לעבודה, הקובעת כי חוסר תום הלב של הרשות לא רק משמש כטענת הגנה, אלא גם כטענה התקפית להצמחת זכות תביעה.

הפרמטר השלישי הינו חוקיות עצם התשלום שהאזרח משלם, אשר צריכה להיות מושתת על חוק ספציפי או על הסכם תקף. בעניין זה הוכח כי תשלום היטל ההשבחה נגבה שלא כדין, והשופטת אסיף קובעת כי על הרשות להחזיר סכום שגבתה שלא כדין גם אם התובע שילם זאת מתוך הסכמה.

השופטת אסיף עוד מוסיפה וקובעת: "כאשר מתברר היום כי מלכתחילה לא היה מקום לגבות היטל בסכום כלשהו בגין הפרצלציה - הרי שהוועדה, כרשות שלטונית, צריכה להשיב את הכספים מיד, ולא לנסות להסתתר מאחורי טענות שונות. שנית, משום שבניגוד לאמור בסיכומי הוועדה, לא מדובר בהנחה ממשית שניתנה לתובע לאחר מו"מ על עצם החיוב".