רהט: הכי קרובה לעיר

אייקון ישראלי: רהט וערים בדוויות (שילוב מלים תמוה כשלעצמו כשמדובר באוכלוסייה הבדווית) הן תוצר ייחודי לישראל. לדברי האדריכל ארי כהן ממשרד מלצר-איגרא-כהן, רהט הוקמה על ידי המדינה, לאחר שהחלו להבין את הבעייתיות של הפזורה הבדווית, כשמצד אחד אי אפשר לבטל את טענותיה לקרקע ומאידך, דרך אחיזתה בקרקע אינה קבילה במדינה מפותחת. כך החל העיור של האוכלוסייה הבדווית - דבר ייחודי בעולם. מעבר לרהט הוקמו שבע ערים נוספות, כאשר יש עדיין המון יישובים שאינם מוכרים.

"לבוא עם המונח "עיר" ליישוב בדווי זה כאילו לא מתאים, השפה העברית קצרה פה", אומר כהן. "בעיר יש מאפיינים ברורים של חיי רחוב, תרבות, פעילות כלכלית מסוימת, תעסוקה ומסחר, וברור שהערים הבדוויות בישראל הן לא עיר במלוא מובן המילה. בחלק גדול מהערים הבדוויות וביישובים ערבים, עדיין יש צורות חיים מסורתיות, כמו כבשים בחצר, חקלאות ותעסוקה אחרת. בכל אופן, מבין הערים הבדוויות, רהט היא הכי קרובה להגדרת עיר, ומתחילות בה פעילויות מסחר וכלכלה שמאפיינות עיר, אך היא עדיין צריכה להתפתח. עדיין יש בה מרחבים פנויים ואין צפיפות. נעשה ניסיון להקים בה בתים משותפים, אבל הפתרון השכיח שיתקיים למשך חמש השנים הקרובות יהיה מעין בנה ביתך".

כהן רואה ברהט תוצאה של דיאלקטיקה בין האינטרס לצופף את הארץ בשל המחסור בקרקע לבין אורח החיים השונה של האוכלוסייה: רהט לא התפתחה באופן אורגני לאורך שנים, אלא במעשה בנייה, בהינף אחד, של המדינה, של גורם מפתח ששיקוליו אינם של תכנון אורגני. למרות הביקורת, כהן רואה ברהט הישג.