"מולכו הילך אימים על המערכת הבנקאית"

בדיונים שהתקיימו בשבועות הראשונים לאחר קריסת חברת חפציבה אשתקד, אולם בית המשפט היה מלא מפה אל פה. צעקות של רוכשי דירות נשמעו במסדרונות בית-המשפט, וסוללת עורכי-דין עמדה כחומה בקדמת האולם. באחד הדיונים קמה אישה קשת יום בעיניים דומעות, ובקול שבור סיפרה את סיפורה. לאחר שחתמה על חוזה לרכישת דירה מחפציבה, ושילמה את כל הכסף מראש, בעזרת חסכונות והלוואות ממשפחה ומחברים, התברר לה שהקרקע שנועדה לפרויקט המגורים לא שייכת לחפציבה. "כעת נשארתי בלי כסף, בלי דירה, ובלי כלום". רבים באולם מחו דמעה.

לאחר שנה ארוכה של התכתשויות בין הבנקים, הרוכשים והמנהל המיוחד, עו"ד יצחק מולכו, נסגר החודש פרק משמעותי בפרשת חפציבה שהסעירה את המדינה מאז שהתפוצצה ביולי 2007. החודש אישר בית המשפט המחוזי בירושלים את ההסדר האחרון להשלמת בניית הפרויקטים של החברה, ואלפי רוכשי דירות שיחררו אנחת רווחה. אך בכך לא הסתיימה הפרשה: נותרו עדיין לא מעט נפגעים שעניינם לא נדון במסגרת ההסדרים, לרבות ספקים, קבלני-משנה ועובדי חפציבה, וגם חילופי ההאשמות והטחת ביקורות בין הבנקים למנהל המיוחד מולכו, עדיין חיים ובועטים.

לדברי עו"ד רונן מטרי, שמונה לכונס על 7 פרויקטים של חפציבה, בהם 500 דירות, מטעם בנק מרכנתיל, "הסדר שהיה צריך לקחת חודש, לקח יותר מחצי שנה. המנהל המיוחד הציב מטרות נכונות ברמה הציבורית, שהם למצוא פתרון למשפחות שניזוקו קשות מהתנהלות חפציבה, אך הדרך שבה בחר - להיכנס בכוח במערכת הבנקאית - הייתה מוטעית, שגויה ולעומתית. ניתן היה להשיג אותה תוצאה, ואפילו טובה יותר, תוך חודש".

בני ערובה

עם סיום הפרשה, הטיח מולכו האשמות שונות בבנקים. לטענתו, הם התנהגו בצורה לא בוגרת, לא הכירו באחריותם הציבורית, וחשבו שירוויחו מקריסת חפציבה. הבנקים לא נותרים חייבים. לטענת הכונסים מטעמם, זו הגישה שעיכבה את ההסדר ומנעה מדיירים רבים מלהיכנס לדירות מוקדם יותר. הבנקים חשו שמולכו מנסה לחנך ולהכניע אותם, ועל הבסיס הזה לא היו מעוניינים להגיע להסכמות.

מטרי: "הוא בחר להלך אימים על המערכת הבנקאית, ולטעון שהם שגו ברמת הפיקוח שלהם על חפציבה. זה מנוף כוחני ולא נכון. הצורה שבה מולכו הציג את הדברים הייתה 'אני אשבור אתכם ואגרום לכם להסכים למתווה שלי, כי אתם מפחדים מתביעה על האחריות שלכם'. כך שהיו בנקים, לאו דווקא הבנק שאני מייצג, שלא היו מוכנים להגיע להסדר על בסיס איום. על זה בוזבז זמן יקר. כל עוד מולכו התעקש על מטרות חינוכיות, אי אפשר היה להתקדם, וחבל".

לאורך הדרך הציג מולכו גישה מוסרית-ערכית שלפיה יש לסייע לרוכשי הדירות החלשים ביותר, שרכשו דירות ללא ליווי בנקאי, לא קיבלו בטוחות, וחמור מכך, רכשו דירות על הנייר כשהקרקעות בפרויקטים לא נרכשו על-ידי חפציבה (ראו טבלה). כונסי הבנקים מסכימים, כי הגישה הזאת - של צדק חלוקתי - ראויה ונכונה, אך טוענים שמולכו טעה ביישומה.

עו"ד יהודה רוה, כונס של כ-1,200 דירות מטעם בנק דיסקונט למשכנתאות ובנק ירושלים, אומר כי "אחד הדברים שהמנהל המיוחד הדגיש היה הצד המוסרי-ערכי, שצריך לדאוג לחלשים. מאוד אכפת לבנק מאלה שנקלעו לצרה הזאת, אך השאלה היא איך פותרים את הבעיה שלהם. האם צריך לפתור אותה באמצעות עיכוב שאר הדיירים?. במשך שנה שלמה אנשים שיכולים היו לקבל את הדירות לא קיבלו אותן. גם הרוכשים שהיה להם ליווי בנקאי היו חלשים. הם לא עשירים מופלגים שקנו דירות לצורכי השקעה".

בפרשת חפציבה קרה דבר מפתיע: מתחילת הדרך הייתה זהות אינטרסים בין רוכשי הדירות שהיה להם ליווי בנקאי לבין הבנקים שליוו אותם. שני הצדדים רצו להשלים את בניית הפרויקטים מוקדם ככל האפשר, לתת ולקבל דירות, אך מולכו, בתמיכת בית-המשפט, חשב גם על ה"חלשים יותר", ולא אישר הסכמים שלא התייחסו אליהם. לא פעם הוטחה לעברו האשמה, כי החזיק את רוכשי הדירות בפרויקטים בליווי כבני ערובה.

עו"ד אילן שביט, הכונס מטעם בנק הפועלים, מציין כי "לדיירים בפרויקטים בליווי בנק הפועלים הוצע פתרון מיידי, סמוך לקריסה, וזאת בבקשה לאישור הסכם להשלמת הבנייה עם הקבלן המבצע, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים עוד ב-30.8.2007, פחות מחודש לאחר הקריסה. אולם המנהל המיוחד סירב לתת הסכמתו להסדר כזה, כל עוד לא יאות הבנק להעמיד מקור לתרומה לדיירי פרויקטים אחרים. דרך פעולה זו - לפעול בטור ולא במקביל - גרמה להתמהמהות בהשלמת הפרויקטים. אפשר היה להגיע לאותה תוצאה ולאפשר קודם את השלמתם, ואחר-כך לדון על תרומה לדיירים אחרים שלא היה להם בנק מלווה". לדברי שביט, "ניתן להגדיר את ההתנהלות במקרה חפציבה כ'דרך לא דרך'".

מולכו דוחה את הביקורות. לדבריו, הוא הציג, יחד עם כונס הנכסים הרשמי, את המתווה להסדר בבית המשפט כבר בתחילת המשבר, באוקטובר 2007. "היאחזות הבנקים בפתרונות שלהם, על אף שנדחו על-ידי בית המשפט, היו המחסום שעצר את ההתקדמות. המתווה שהצגנו קיבל תמיכה גורפת מבית המשפט למרות התנגדות הבנקים. לאורך כל הדרך בית-המשפט תמך בתזה שלפיה רק פתרון מאוזן, שוויוני וכולל, שאינו מבדיל בין רוכשי דירות עם ערבויות מכר לרוכשי דירות נטולי ערבויות כאלה, יציל את עשרות אלפי הנפשות שנקלעו למשבר הזה. ללא המתווה, היה סיכון ש-8,000 איש היו נפלטים לרחוב".

את מטרי זה לא משכנע. לדבריו, "ניתן היה ליצור קופה למטרות הציבוריות שקשורות בפרשת חפציבה, והמערכת הבנקאית הייתה נרתמת בשמחה. המערכת הבנקאית מלכתחילה לא התייחסה לדיירים שלא היה להם ליווי בנקאי, בבחינת ייקוב הדין את ההר, והייתה נכונה להגיע להסדרים. ניסינו להגיע להסדר כזה שיוכל לשקף הסכמות ולא ניצחון שבו צד אחד מכניע את הצד האחר, אבל מולכו לא קיבל את הצעותינו".

מלחמת גרסאות

למרות מלחמת הגרסאות לגבי "מי אשם, ובמה", נחתם החודש הסדר כולל. המתווה של מולכו קובע, שהבנקים ישלימו את הפרויקטים שהם מלווים וישכנו בהם את רוכשי הדירות (הן בעלי ערבות המכר והן נטולי ערבות המכר). בנוסף, יידרשו הבנקים לשלם 70% מהכספים ששילמו רוכשי הדירות לחפציבה, ושלא הועברו לחשבונות הליווי של הפרויקטים, ואת שאר הכסף (30%) ישלמו הרוכשים בעצמם. מיעוט הרוכשים שלא יזכו להיכנס לדירות, בין היתר כי החברה מכרה להם דירות בשטחים שאינם שלה, יקבלו פיצוי על הכספים ששילמו שלא לחשבונות הליווי, בשיעור 70%, אשר בדרך אחרת היו יורדים לטמיון.

עוד הוסכם, כי רוכשי הדירות יפרישו 1%-1.5% ממחיר הדירות המקורי לקופת הנשייה הכללית של נושי הקבוצה, והבנקים יעבירו תוספת של עד 20 אלף שקל לכל דירה בפרויקטים שלהם, לצורך הקמת קרן לפיצוי רוכשי דירות שלא יוכלו לקבל את הדירות שרכשו.

מבחינה משפטית, לא ניתן היה להכריח את הבנקים ואת רוכשי הדירות המובטחים "לתרום" לרוכשי דירות לא מובטחים (ראו מסגרת). לדברי עו"ד פיני יניב, שמונה לכונס הנכסים על ארבעה פרויקטים מטעם מזרחי-טפחות, "אין לזה שום הצדקה משפטית, בית המשפט לא יכול לכפות דבר כזה, ובלי הסכמה אי אפשר להגיע לתוצאה כזו. לכן, הבנקים התנגדו לזה משך חודשים ארוכים".

טעם מר

את טענותיו של מולכו לגבי "עצימת עיניים וסגירת אוזניים" מצד הבנקים, דוחים באי-כוח הבנקים על הסף. לדברי רוה, "כשיש כשל שכתוצאה ממנו חלק מהציבור מפסיד כסף, מיד מחפשים את האשם. מי האשם? הבנקים. איך אפשר להגיד שהבנקים עצמו עיניים, או שיתפו פעולה כשאיש לא חקר אף פקיד או מנהל בנק. לא הייתה חקירה של הטענות, ואיש לא הוכיח אותן. בבית המשפט מולכו אמר שהבנקים צריכים לתרום את חלקם, כי הם העלימו עין. מי אמר שהם העלימו עין? איזה בנק? אחד? חמישה? כלום. הבנקים מצטיירים כמישהו שהציבור אוהב לשנוא, והם תמיד אשמים. למה הם אשמים הפעם? הבנק נתן הלוואה, וכתוצאה מפעולות של הלווה, הכסף ששילמו הלקוחות נעלם. מה רוצים מהבנק?. אין דרך שבנק, שמצטייר כגוף עשיר, גדול וחזק, יעמוד מול משפחה שאין לה כסף, וייצא מזה טוב".

שביט חושב, כי "מולכו מדבר בצורה מאוד כללית וברמה של סיסמאות". גם יניב מתנגד להאשמות: "לומר, כמו שאומר מולכו, שהבנק חשב להרוויח מהסיפור, זה פופוליזם. קל מאוד לבוא בטענות אל הבנקים, כי הציבור אוהב את זה, לשנוא את הבנקים. אבל אם נבדוק את העובדות בקור רוח, כתב האישום נגד בועז יונה, שמדבר על זה שכל העובדים בחברה - מהמנכ"ל, דרך המנהלים וכלה בפקידים - עסקו במרמה באופן שיטתי, מחזק את זה שהבנקים לא עצמו עיניים, ולא היו מסוגלים לעלות על התרמית הזאת. הם הולכו שולל והפסידו הון".

בסופו של דבר כל המעורבים בפרשת חפציבה נותרו עם טעם מר בפה, ועל דבר אחד כולם מסכימים: אין מנצחים בתיק הזה. רוה: "אין מנצחים, והמפסידים הם כולם. צריך לזקוף לזכותו של המנהל המיוחד את זה שיש הסדר, אך כל דבר הוא יחסי. השאלה אם ההסדר הזה יותר טוב מאשר לא כלום, התשובה כן, בהחלט!". מולכו מסכים: "בפרשה זו אין מנצחים ומפסידים, וישנם הרבה נפגעים. יישום המתווה הביא לאיזון, כך שלא יהיו מצד אחד נפגעים שלא תהיה להם תקומה, ומנצחים שירוויחו מהמשבר".

בשבוע שעבר הוגש כתב אישום נגד בועז יונה, שהיה בעלי ומנכ"ל חפציבה. ליונה מיוחסים תשעה אישומים הכוללים עבירות חמורות, החל מגניבה, רישומים כוזבים, זיופים והברחת נכסים ועד לעבירות ני"ע והלבנת הון. כתב האישום הוגש במסגרת הסדר הטיעון שנחתם עימו, ולפיו הוא אמור להודות באישומים וייגזרו עליו 7 שנות מאסר. יש מי שאומר שעם הסדר כזה, יונה הוא "המנצח" העיקרי בפרשה העגומה. *