כי"ל משיבה מלחמה לגוסטב

יואב בורגן הוא אנליסט בלידר שוקי הון

טוב, אז עכשיו כבר ברור לכולם כי הוריקן גוסטב אינו ממש "אם כל הסערות", כפי שכינה אותו ראש עיריית ניו אורלינס רק לפני ימים בודדים. יחד עם זאת, אפשר כבר להצביע על נפגעת ישראלית עיקרית מנזקי גוסטב מניית כיל, שערכה בשוק ירד בימים האחרונים.

מי שמבין שהירידה הזאת מקורה בסנטימנט ולא בשום נתון ריאלי הם הנהלת החברה עצמה, שהבוקר הודיעה על תוכנית גדולה לרכישת מניות מאסיווית מהציבור בכמיליארד דולר.

אכן, בניגוד לחששות המוקדמים, נראה כי גוסטב לא הסב נזקים פיזיים משמעותיים במיוחד לתעשיית הנפט במפרץ מקסיקו (מתקני קידוח ימיים, בתי זיקוק).

והנה, באופן אירוני דווקא בהעדר נזקים פיזיים דרמטיים מדי, גוסטב הצליח להסב נזק משמעותי לתעשיות הנפט, למניות של חברות אנרגיה, ולכל שאר הסחורות (קומודיטיס) שנסחרות בעולם, ולמניות של חברות אשר שוק ההון מתייחס אליהן כאל commodity-based, היינו חברות שפעילותן קשורה בסחורות ובמחיריהן.

מה נזקו ה"אמיתי" של גוסטב? ירידה חדה במחיר הנפט בימים האחרונים, ל-108 דולר לחבית, כאשר רק לפני שבוע הוא עמד על 118 דולר - ירידה זו נזקפת להתפוגגות "פרמיית הפחד" אשר גולמה במחיר הנפט לקראת בואו של גוסטב לקו החוף של מפרץ מקסיקו.

מקומה של מניית כיל לא קופח, ויחד עם בנות משפחתה הגלובליות ובראשן פוטאש ומוזאיק, היא סובלת מירידות חדות יחד עם כל הסקטור העולמי של מניות אגרו-כימיה בכלל ויצרניות דשנים בפרט.

ברור, שבעולם הפיזי של הכלכלה הריאלית מיין סטריט אם תרצו, אין הרבה הגיון בקורלציה העקיפה הזו, שבה מניית כיל מיישרת קו לטוב ולרע, לפי מחירי הנפט הגולמי.

האנומליה הכי"לית של הנפט

אם כבר, אז נהפוך הוא: כיל, כצרכנית כבדה מאוד של אנרגיה, דווקא אמורה ליהנות מכל ירידה במחירי הנפט והאנרגיה (לצורך פישוט העניין, התעלמתי מן העובדה כי מפעלי ים המלח של כיל צפויים ליהנות, החל מראשית 2009, מגז טבעי במחיר קבוע).

כלומר, בעולם הכלכלי הריאלי, רווחיה של כיל, כמו כל תעשייה כבדה עתירת אנרגיה, גדלים ככל שמחירי הנפט יורדים, ולכן מניית כיל אמורה לקבל רוח גבית מכל ירידה במחיר הנפט.

אם בנפט נפלה שלהבת

אך לא כך הדבר בעולם הפיננסי. בוול סטריט (ובלונדון, וברחוב אחד העם בת"א), איש לא מתעניין בהשפעות מחיר הנפט על עלויותיהן של יצרניות דשנים ובכללן כיל.

למרבה הצער, ההתייחסות היום אל כלל הסחורות בעולם (נפט, גז טבעי, מתכות, סחורות חקלאיות), וכן אל מניות של חברות אנרגיה, כרייה, אגרו-כימיה ודשנים, היא כאל מקשה אחת, בלי קשר למאפייניהן הכלכליים השונים כל כך. ואם בנפט, מנהיגו הבלתי מעורער של עולם הסחורות, נפלה השלהבת מה יגידו שאר הסחורות והמניות הנ"ל?

בין הסנטימנט הפיננסי למציאות הפונדמנטלית

האם זה מצב הגיוני ורצוי? בוודאי שלא. והאם קורלציה משונה זו צפויה להימשך? צר לי לבשר, אך גם לכך התשובה חיובית, בוודאי לגבי העתיד הקרוב.

למשקיעי כיל, כל שנותר הוא לקוות שהדברים הבאים ייקרו:

1. שמחיר הנפט יתייצב ברמה כזו או אחרת, ועדיף כמובן, שכמה שיותר גבוה מעל 100 דולר לחבית.
2. שמחירי הגרעינים יתייצבו ויתנהגו "עצמאית" ובמנותק ממחירי הנפט ושאר הסחורות (רמת רצויה: תירס מעל 6 דולר לבושל, סויה מעל 13.5-14 דולר לבושל)
3. וכי בסופו של יום "הכלכלה תנצח" כלומר שמניית כיל תתחיל להיות מתומחרת על סמך ביצועיה הכספיים המדהימים, אשר לדעתי עוד צפוייה להתעצם במשך שנתיים הקרובות.