הצהרה של מנכ"ל חברה בעת מו"מ לפשרה, כי החברה תשלם את חובה, אינה מטילה עליו חיוב אישי לפרוע את החוב, במקרה שהחברה אינה עומדת בהתחייבות - כך פסק בית המשפט המחוזי בירושלים, בקבלו ערעור על החלטת בית משפט השלום בעיר.
כתר הוצאה לאור תבעה את חברת מולטימידע ואת שני מנהליה (שהם גם בעליה) בגין חוב שירותי הדפסה שסיפקה לה. מולטימידע הגישה תביעה שכנגד, ובמסגרת הליך גישור הושגה פשרה, לפיה מולטימידע תשלם לכתר 50 אלף שקל בתשלומים, ואילו התביעות האישיות נגד המנהלים והתביעה שכנגד יידחו.
משלא שולם החוב, תבעה כתר את שני המנהלים ודרשה לחייבם בתשלום 50 אלף השקלים. באמצעות עו"ד קרן צפריר טענה שמולטימידע לא נקטה בכל צעד שהוא לביצוע הסכם הפשרה, מה שמעיד שלמנהליה "לא היתה כל כוונה מלכתחילה לשלם כל סכום שהוא". לכן, לטענתה, מדובר בחוסר תום-לב בניהול מו"מ מצידם ואף בתרמית. המנכ"ל עודד דהן היה מעורב בניסוח הסכם הגישור וגיבושו, הוסיפה, וההסכם נחתם רק לאחר אישורו והתחייבותו כמנכ"ל, שהחברה תעמוד בהתחייבויותיה.
שופט השלום רפי כרמל קבע אמנם כי אין מקום להרמת מסך, אולם מאחר שדהן לא הכחיש בתצהירו שהתחייב שהחברה תשלם את הסכום, הרי שהוא חייב בתשלומו נוכח "הבטחתו - התחייבותו האישית". התביעה נגד המנהל השני, שלא השתתף במו"מ, נדחתה.
תובענה לביטול
באמצעות עוה"ד שלומי תורג'מן ואייל רעני ממשרד אפיק-תורג'מן עירערו המנהלים למחוזי וטענו שכתר מנועה מלטעון להתחייבויות נוספות של מי מהצדדים שלא הופיעו בהסכם.
השופטים משה דרורי, צבי סגל ויורם נועם קיבלו את הערעור וביטלו את חיובו של דהן. הם קבעו כי בהסכם הפשרה נדחו במפורש התביעות האישיות נגד המנהלים, וכי אין כל אזכור לחיוב אישי שלהם. סגל ונועם הוסיפו, שהצהרת המנכ"ל כשלעצמה אינה מטילה עליו חיוב אישי וכן שלא הוכח שהמנהלים תכננו מלכתחילה שלא לשלם.
אם סבורה כתר כי דהן "נקט כלפיה במירמה ובחוסר תום-לב בעת המו"מ לפשרה", הוסיפו, "היה עליה להגיש תובענה לביטול פסק הדין המוסכם, ולא תביעה למימושו של פסק הדין כלפי מי שלא חויב בו".
השופט דרורי, בפסק דין מקיף משלו, הוסיף כי גם אם המנהל אחראי, הרי שיש אשם תורם של 100% מצד כתר שלא דרשה ערבות אישית שלו ואף פטרה אותו מאחריות בהסכם הפשרה.
נימוקים נוספים של דרורי לקבלת הערעור היו שיקולי צדק וכן הביטחון והוודאות המשפטית. "משפטן סביר שהיה קורא את הסכם הפשרה היה משיב בשלילה לשאלה האם מנהלי מולטימידע חשופים לפשרה בעתיד", קבע. יש לחזור "לעולם עריכת הדין הישן והטוב, שבו הסכם זה הסכם, מילה זו מילה, ובית המשפט פוסק את פסק דינו על בסיס הלשון החד-משמעית של החוזה, ללא צורך בשימוש בקונסטרוקציות בעייתיות, שתוצאתן הפוכה מציפיות סבירות של הצד החותם על ההסכם". (ע"א 2001/08).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
