רובין הוד האמיתי הצליח קצת יותר

"מה אוקראינה צריכה לעשות כדי לא לאבד את אירוח יורו 2012?". מישל פלאטיני חוזר על השאלה הזו כמה פעמים, מוציא אוויר מהפה, דופק על השולחן עם אצבעותיו. במהלך הראיון עמו, לנשיא אופ"א אין תשובה ברורה לעניין הזה. הוא רומז בפניי שהשבוע אופ"א עשויה לשלול מאוקראינה את הזכות לארח את אליפות אירופה ב-2012 בצוותא עם פולין, אבל בהמשך הוא רומז שלא בטוח שזה יקרה. כמו שהוא מאוד מודאג ממה שקורה בכדורגל האנגלי, עכשיו עם ההשתלטות של אנשי עסקים מאבו דאבי על מנצ'סטר סיטי, אבל לא בטוח שאפשר לעשות משהו נגד זה.

למרות כל הפאר שמסביב משרדי אופ"א בז'נבה, פלאטיני מצליח להיראות כמו איש פשוט. המכנסיים שלו ארוכות מידי, והמראה שהוא אימץ תואם את האג'נדה שלו: אוהד כדורגל שמנסה להגן על המשחק מהפרזיטים העשירים. מעין רובין הוד. זה בכל אופן התפקיד שהוא טוען כי נטל על עצמו. אבל במהלך הראיון עמו מתברר שהרבה הוא לא יכול לעשות.

פלאטיני נחת במשרה שלו בשנה שעברה עם הבטחה להפוך את הכדורגל למאוזן יותר. הוא רוצה שהקבוצות הגדולות יפסיקו לבלוע את הקטנות. הוא סייע בהענקת האירוח של יורו 2012 לפולין ואוקראינה, אחרי שמזרח אירופה לא אירחה טורניר כדורגל גדול מאז 1976. אבל עכשיו הוא רואה איך למרות שהאג'נדה שלו היא לעזור לחלשים, אוקראינה מתקשה לעמוד בסטנדרטים הכלכליים של הכדורגל המודרני. "זה מאוד פשוט שיהיו לך ארבעה אצטדיונים ראויים בפולין ובאוקראינה - אתה רק צריך לשלם", הוא מסביר. "אבל אין להם שדות תעופה, מלונות, מרכזי אימונים לנבחרות שמתארחות. בדונייצק יש אצטדיון ענק, אבל אין שם מלון. אז מצד אחד, יהיה קשה להרים טורניר בפולין ואוקראינה. מצד שני, יהיה הרבה יותר קשה להעביר עכשיו טורניר למקום אחר", הוא מחמיץ פנים.

אחד הדברים שמטרידים אותו יותר מכל הוא מה שקורה בפרמיירליג. הבעיה שלו, שבתור נשיא אופ"א אין לו מה לעשות נגד זה חוץ מלהתלונן. מדאיג אותו מאוד שמשקיעים מאבו דאבי רכשו לא מכבר את מנצ'סטר סיטי. "אני לא בטוח אם נשיא מנצ'סטר סיטי רואה את עצמו כמי שאמור לדאוג לפיתוח של הכדורגל בעיר מנצ'סטר", הוא אומר. "הכדורגל והתחרות בעיר נוצרו בגלל ששחקנים ממנצ'סטר סיטי היו נגד שחקנים של מנצ'סטר יונייטד. היום אני לא רואה שהנשיא של הסיטי רואה את עצמו כמי שאמור להתמודד מול הבעלים האמריקנים של יונייטד. ואם זה ככה, למה מועדון בכלל קורא לעצמו מנצ'סטר. הם צריכים לקרוא לעצמם, אני לא יודע, קוקה קולה אולי. אם אין לך שחקנים אנגלים בקבוצה, למה בכלל לשחק באנגליה? זה כמו שמאה אחוז מהממשל הצרפתי היו זרים".

הוא מהרהר בכל השחקנים שעוברים לשחק באנגליה: "איך זה יכול להיות שזה קורה. הרי מבחינה חוקית זה לא אפשרי. מבחינה כספית - זה גם בלתי אפשרי". אבל הוא יודע שאין ביכולתו למנוע משחקנים זרים או ממשקיעים זרים להגיע לכדורגל. הוא פשוט היה רוצה שהפרלמנט הבריטי היה מחוקק חוק שימנע מזרים להוות את הגורם העיקרי במועדוני כדורגל באנגליה.

אנגליה גדולה עליו

אז מה בכל זאת נשיא אופ"א מצליח לעשות? יש כמה דברים. החל מהשנה הבאה הוא העלה לחמישה את מספר המקומות בצ'מפיונס ליג למדינות בינוניות כמו פולין או רומניה. הוא שכר עוד פקחים שיבדקו חשדות להטיית משחקים, בגלל שלאופ"א יש לא מעט ראיות בעניין הזה. והוא מקווה שתוך ארבע שנים מועדונים שנמצאים בחובות - כמו לא מעט מועדונים באנגליה - לא יוכלו להשתתף במפעלים של אופ"א. "בכדורגל הרבה אנשים קונים מכוניות פרארי, ובכלל לא יכולים לשלם תמורתם", הוא אומר. אבל גם במקרה הזה אין לו את הכוח, כי להבדיל מצרפת ממנה הוא בא, באנגליה החקיקה נגד חובות היא מקלה הרבה יותר. "אני לא רוצה לעשות את זה לרעת המועדונים", הוא מסביר. "אלא דווקא בשבילם".

בשל העובדה שאת רוב השינויים שהוא מנסה להעביר הוא לא יכול, פלאטיני מנסה להחל את הרפורמות שלו כבר על הגילאים הצעירים. הוא מעוניין בחקיקה שתמנע משחקנים לפני גיל 18 לעבור קבוצות, ובכלל להגן על הילדים מהאוליגרכים שחוטפים אותם בגיל צעיר. הוא נזכר בעצמו, ילד שברירי בן למהגרי מאיטליה, נכנס לג'ונגל של הכדורגל. "אני לא יודע אם הייתי משחק כדורגל היום", הוא אומר. "גרתי עם המשפחה שלי עד גיל 22. אם הייתי משחק היום בוודאי הייתי צריך לעזוב את הבית בגיל 13. ואולי בגיל 14 כבר הייתי חוזר חזרה, כי הייתי בוכה, או קטן מדי, או שהייתי נפצע, או בגלל שלא הייתי בשיא שלי בגיל 14".

אני שואל אותו אם מה שהוא עושה היום זה נחמד כמעט כמו לסובב בעיטה חופשית. "אתה יודע, שמחה של ספורטאי זה דבר שנעלם מהר מאוד. האם לאנס ארמסטרונג נהנה בזכייה השלישית שלו בטור דה פראנס כמו שהוא נהנה בפעם הראשונה? כשאתה קצת מתבגר, התחושה היא יותר תחושת הקלה".

ומה ההנאה שהוא שואב מהתפקיד שהוא עושה עכשיו? "ההנאה היא בזה שאני האיש ששומר על הכדורגל האמיתי". או לפחות מנסה.