מזמיני המידע בפרשת הסוס הטרויאני לא יועמדו לדין למרות שהופללו ע"י אחד החוקרים

הפרקליטות: ריגול עסקי כשלעצמו אינו אסור אלא הוא חלק מעיקרון התחרות החופשית ; בעקבות החלטת הפרקליטות, רק החוקרים הפרטיים בפרשה ומפתחי תוכנת הריגול הועמדו לדין ונידונו למאסר בפועל

הפרקליטות החליטה שלא להעמיד לדין את רוב אנשי העסקים שהזמינו את הריגול העסקי אצל מתחריהם בפרשת "הסוס הטרויאני" - וזאת למרות שאחד החוקרים הפרטיים הפליל אותם, והעיד שידעו כי המידע שהזמינו על המתחרים מושג באמצעות תוכנת הריגול שהוחדרה למחשביהם.

בכך חמקו מאחריות הגורמים העסקיים שהזמינו מידע על מתחריהם ממשרדי החקירות צביקה קרוכמל ובללי-פילוסוף. ל"גלובס" נודע כי הפרקליטות טרם החליטה לגבי כ-10 הגופים שהזמינו מידע ממשרד החקירות השלישי בפרשה, "מודיעין אזרחי", ובראשם yes, פלאפון, אגד ו"מאיר" חברה למכוניות ומשאיות, אך ההכרעה היא שגם הם לא יועמדו לדין.

למעשה רק החוקרים הפרטיים ומפתחי תוכנת הריגול נתנו את הדין על מעשיהם. סמוך לאחר התפוצצות הפרשה, העריך "גלובס" כי הפרקליטות תתקשה עד מאוד בהוכחת הידיעה של מזמיני המידע.

החוקר הפרטי אלכס ויינשטיין, שהיה מומחה המחשבים במשרד החקירות צביקה קרוכמל, הודה במסגרת הסדר טיעון בחדירה ל-27 מחשבים באמצעות תוכנת הסוס הטרויאני והוצאת מידע עסקי ואישי מהם, ובניסיון לחדור למחשבים נוספים.

ויינשטיין הורשע בעבירות שונות ובמסגרת דיון שהתקיים היום בבית המשפט המחוזי מרכז בעניינו, חשף ראש צוות התביעה, עו"ד חיים ויסמונסקי מפרקליטות מחוז תל-אביב, שלאחר הרשעתו פנה ויינשטיין למשטרה ומסר עדויות שהפלילו מספר חשודים ממעגל מזמיני הריגול העסקי. ויינשטיין, שעונשו טרם נגזר, טען כי הם ידעו שהחומרים שהוא מספק להם מושג באמצעות חדירה למחשבי החברה המתחרה.

החוקרים המופתעים התייעצו עם הפרקליטות והוחלט לבצע השלמות חקירה נוספות, ובהן עריכת חיפושים, חקירות נוספות של החשודים ועריכת עימותים בינם לבין ויינשטיין. למרות שהמשטרה הצליחה לחשוף את זהותם של רוב המזמינים (שבמסמכים שנתפסו במשרדי החקירות הוצפנה באמצעות שמות קוד), לאחר ניתוח חומר החקירה בתיק (כ-200 ארגזים) הוחלט בפרקליטות שלא להעמיד את המזמינים לדין.

עדות נגועה

בפרקליטות מציינים כי ריגול עסקי כשלעצמו אינו אסור, אלא הוא חלק מעיקרון התחרות החופשית. לכן, עצם הפנייה של המזמינים למשרדי חקירות פרטיות לצרכי איסוף מידע על מתחריהם אינו מהווה עבירה פלילית.

לגבי חלק מהמזמינים, אומרים בפרקליטות, הוכח באופן פוזיטיבי שלא היתה להם ולא צריכה היתה להיות להם כל מודעות לגבי האופן בו הושגו החומרים ממתחריהם, ולכן התיק נגדם נסגר מחוסר אשמה. נגד מזמינים אחרים עמדה אמנם עדותו המפלילה המאוחרת של ויינשטיין, אולם לעדות לא היתה כל תמיכה או סיוע, ומאידך משקלה מופחת משום שהיא "נגועה" על פניו באינטרס מובהק של ויינשטיין להקלה בעונשו, לנוכח שיתוף הפעולה מצידו.

לכן, מסבירים בפרקליטות, הם נאלצו להגיע למסקנה שאין בעדות מאוחרת זו, העומדת בסתירה לדברים שאמר ויינשטיין בחקירותיו הראשונות במשטרה כשנעצר (שהמזמינים לא ידעו כיצד מושג המידע) כדי להספיק לכתבי אישום. כן נסגר התיק נגד 10 מעובדי משרדי החקירות.

חוסר ראיות או חוסר אשמה

20 מזמיני המידע שהתיק נגדם נסגר מחוסר ראיות: דני טרגן, מנכ"ל חברת תמי 4, שנחשד בהזמנת ריגול עסקי נגד חברות מתחרות בתחום מערכות מי שתייה ומסנני מים; עו"ד יעקב לירז, פרקליטה של אוולין דואק, שעבד מול צבי מנולוביץ' ממשרד החקירות "מטרה" (שהורשע בהזמנת מידע שהושג באמצעות הסוס הטרויאני), כדי לרגל אחר בן-זוגה לשעבר, איש העסקים רוני דואק; טוביה ליבנה וישראל שי, שני בכירי שב"כ לשעבר ובעלי חברת החקירות והאבטחה סיטל בינלאומי, שנחשדו בהזמנת ריגול עבור לקוחותיהם.

מחוסר ראיות נסגר גם התיק נגד איתן שירוני, לשעבר קב"ט חברת אמדוקס, שנחשד בהזמנת ריגול עסקי נגד עיתונאית "גלובס", גתית פנקס, לצורך איתור מדליף בחברה; והתיק נגד אולגה וינוקורוב, מנכ"לית סיגמה ספנות העוסקת בשירותי הובלה ימית וחכירה של אוניות.

מחוסר אשמה נסגרו התיקים נגד פרדי רובינסון, בעל השליטה במילומור הבורסאית, ושמעון הייבלום שהיה אז מנכ"ל רסידו מקבוצת מילומור (וכיום מנכ"ל פסגות מימון ופקטורינג), שנחשדו בהזמנת חדירה למחשבו של איש העסקים קובי מימון; ישראל יניב וזאב שטיין, המנכ"ל והמשנה למנכ"ל דור אנרגיה, שנחשדו בהזמנת החדירה למחשבי מתחרות בשוק הדלק; בועז דקל, מנכ"ל ומייסד משותף בקבוצת בר הפצה; צביקה אלעד ויצחק זילברשטיין, המנכ"ל ומנהל הכספים של חברת ש.י.ר.ן (מפעילת השקליות בבסיסי צה"ל), שנחשדו בהזמנת חדירה למחשבי חברת ביסטופ המתחרה.

מחוסר אשמה נסגרו גם התיקים נגד גיא גרינברג, בעל השליטה בקבוצת גילון, ואיריס בכר-צידון, מנהלת משאבי אנוש בקבוצה; עופר רייכמן, לשעבר ראש תחום המודיעין העסקי בסלקום, שנחשד בהזמנת ריגול עסקי נגד פלאפון ואורנג'; האחים ליאור, עמית וגלעד בר, בעלי חברת מ. בר תחזוקה; ש' פ', שהזמין מידע נגד אשתו במסגרת סכסוך גירושין.

מאסר וקנסות לחוקרים הפרטיים

יצויין כי מפתחי שיטת הסוס הטרויאני, רות ומיכאל האפרתי, נידונו לארבע שנות מאסר ושנתיים מאסר בהתאמה.

החוקרים הפרטיים אליעזר פילוסוף, ניב חי וצבי קרוכמל נידנו למאסר בפועל של 15 חודשים, 22 ו-32 בהתאמה.

על החוקרים הפרטיים ממשרד "מודיעין אזרחי חקירות", אסף זלוטובסקי, חיים זיסמן, ורוני ברהום הוטלו עונשי מאסר בפועל של: 19 חודשים, 8 ו-9 בהתאמה.

בנוסף הוטלו על החוקרים הפרטיים קנסות בסך עשרות אלפי שקלים ורישיונם לשמש כחוקרים או להחזיק במשרד חקירות נשלל לצמיתות או לתקופה מוגבלת.

לא מצאו אקדח מעשן / פרשנות

הסיבה המרכזית לאי-העמדתם לדין של מזמיני המידע בפרשת "הסוס הטרויאני" היא היעדר "אקדח מעשן". המשטרה לא מצאה אצל המזמינים קבצי מחשב או חומרי גלם כמו צילומי מסך ולוגים של הקלדת מקלדת, שלגביהם כל אדם מבין שהושגו רק באמצעות חדירה למחשב.

בפרקליטות ניסו לבדוק איזה מידע הועבר בפועל למזמינים והאם החוקרים אמרו להם כיצד הוא הושג. בשלב החקירה הסמויה, המשטרה כלל לא ידעה מיהם מזמיני המידע. זהותם נחשפה רק לאחר התפוצצות הפרשה, כך שאם היה מידע גולמי בידי מזמיני המידע, היתה בידם שהות מספקת להשמידו.

בפני הפרקליטות עמדו מכשולים רבים בדרך להוכחת "עצימת עיניים" של המזמינים. לא נתפס כאמור חומר מחשב מפליל אצל המזמינים; ההנחה שחוקר פרטי אינו חושף בפני מזמין המידע את שיטותיו קיבלה אישוש כשאיש מהחוקרים הפרטיים לא הפליל את המזמינים, הם דווקא ניקו אותם מחשד; בהסכמי הזמנת המידע מהחוקרים מתחייב החוקר לפעול רק לפי החוק; מזמיני המידע קיבלו ייעוץ משפטי לפיו הזמנת ריגול עסקי על מתחרה אינה אסורה, ולכן היו צפויים לטעון להגנת ההסתמכות על חוות דעת משפטית.

אצל חלק קטן מהמזמינים נתפס מידע בדמות דו"חות עיבוד וסיכום חקירה, שעורך החוקר עבור הלקוח, אולם אין בדו"חות אלה כדי להעיד שתוכנם הושג בהכרח תוך חדירה לחומר מחשב. במספר מקרים נוספים נמצאו תדפיסים של קבצי Word, שאחר כך נתפסו גם כקובצי מחשב במחשבי החוקרים, אולם גם כאן יכול המזמינים לטעון שקיבלו תדפיסים שייתכן והושגו מחיטוט בפחי אשפה.

נקודת המפנה היתה כשהחוקר הפרטי אלכס ויינשטיין הציע להפליל חלק מהמזמינים. אולם לאור התנהלותו במגעים עם הפרקליטות, היה ברור שהוא עושה כן כדי לקבל טובת הנאה, בדמות הקלה בעונש. במשך 10 חודשים ביצעו במשטרה השלמות חקירה בנושא בניסיון למצוא סיוע לטענותיו. בין היתר, התקשה ויינשטיין להציג חומר שברור שהופק ממחשב ושאותו העביר למזמינים. משכך נותרה עדותו האינטרסנטית לבדה, בלא ראיה המעידה שהמזמינים היו חייבים לדעת שקיבלו מידע שהושג תוך חדירה למחשב.

סגירת התיקים מחוסר ראיות

דני טרגן (מנכ"ל תמי 4)

עו"ד יעקב לירז (ב"כ אוולין דואק)

טוביה ליבנה וישראל שי (סיטל בינל')

איתן שירוני (קב"ט אמדוקס)

אולגה וינוקורוב (מנכ"לית סיגמה ספנות)

סגירת התיקים מחוסר אשמה

פרדי רובינסון (בעל השליטה במילומור)

שמעון הייבלום (מנכ"ל רסידו)

ישראל יניב (מנכ"ל דור אנרגיה)

זאב שטיין (משנה למנכ"ל דור אנרגיה)

גיא גרינברג (בעל השליטה בקבוצת גילון)

איריס בכר-צידון (בכירה בגילון)

בועז דקל (בעל בר הפצה)

עופר רייכמן (בכיר בסלקום)

צביקה אלעד (מנכ"ל ש.י.ר.ן)

יצחק זילברשטיין (מנהל הכספים בש.י.ר.ן)

ליאור, עמית וגלעד בר (מ. בר תחזוקה)