הקרב על החטיף האחרון

עבורי, זו היתה התמונה הכי חזקה: בנקאים מתחרים לממש את כספם בכרטיסים מגנטיים שהוטענו מראש, ולהפוך אותו לסוכר, קרמל ושומן.

כאן אפשר היה לראות בקטן את צו השעה. פאניקה, דיכאון, קטנוניות וכל אחד לעצמו. הם איבדו את מקורות הכנסתם, נפרדו מעמיתיהם, ותגובתם הראשונית בעזיבתם את משרדיהם היתה להסתער על מכונות לממכר חטיפים. "מחליא", אמר חבר. "שילמו להם כל כך הרבה, והם נאבקו על חטיף המארס האחרון".

אני לא מסכימה שהיתה זו תופעה מחליאה; בדרך מטורפת והפוכה, היה בכך היגיון בריא. למעשה, הייתי רוצה להתנבא: אלה שפדו את חטיפי המארס יהיו גם אלה שיסתגלו בצורה הטובה ביותר לנסיבות החדשות והמחרידות שלהם.

כשלב התחלתי, הם התנהגו בדיוק כפי שמצופה מבנקאים להתנהג. ההתרה של חוזי ההסעדה ואגירת ממתקים הראו רצון לאיזון ספרי החשבונות, תשומת לב לפרטים, רתיעה מבזבוז, והתעקשות לתבוע חזקה על נכסיהם - בצדק.

ההתרכזות בשוקולד היתה הגיונית גם מבחינה פסיכולוגית. להגיב למשהו עצום ובלתי נתפס ע"י פעולה קטנה ומדויקת זה סימן לבריאות נפשית מצטיינת; ושוקולד כשמצב העניינים בכי רע זו דרך מוכחת דרכה יכול אדם להתעודד.

"חטיף מארס אחד ביום עוזר לך לעבוד, לנוח ולשחק", אומרת הפרסומת. אך באותו יום שחור, "העבודה" הוצאה מהמשוואה, והותירה רק מנוחה ומשחק.

זו דרך טובה להתחיל; עצתי למי שאיבד כעת את עבודתו - או לפחות לאלה מביניהם עם קצת כסף בכיס - היא לבלות בעתיד הקרוב במנוחה ומשחקים.

העצה הזו עומדת בסתירה לזו שהעלו ג'ק וסוזי וולש, מלכי חוכמת הניהול, מציעים למובטלים הטריים תוכנית חדשה של רגשות ידידותיים ודחיפות ריקה. "אנחנו באמת מצרים על תחושת האובדן... ההלם, העצבות, הכעס והבלבול".

עצתם? "אל תרעבו לעבר. היו צמאים לעתיד". הם מצביעים על העובדה שבוול סטריט לא מחפשים עובדים, ולכן ממליצים על שינוי בקריירה או על מעבר למקום אחר. "התחילו להשתמש בקשרים שלכם כבר היום", הם אומרים.

זו עצה גרועה. כולנו יודעים שבוול סטריט לא מחפשים עובדים; זה כל העניין. ואנו יודעים שכמה מהבנקאים לשעבר ימצאו תעסוקה חדשה במקומות אחרים או בקריירות חדשות. אבל עצתי היא: אל תתחילו לחפש היום. קחו זמן לחשוב, ותחליטו אם אתם באמת רוצים לעבור לדובאי או להיות כומר, לפני שתעשו משהו טיפשי.

גם מאמני קריירה אחרים הפיקו שלל עצות עלובות. 'תחשבו במה אתם טובים'; 'הפעילו קשרים חברתיים בטירוף'; 'אווררו את כרטיסי הביקור הישנים'; 'נערו את קורות החיים'; 'נצלו את החוזקות והחולשות שלכם'; 'בנו לעצמכם נוכחות אינטרנטית חזקה יותר'; 'היו גמישים'; 'קראו ספרי עזרה עצמית'; וכו' וכו' וכו'.

עצות חיפוש עבודה רגילות לא עובדות בזמן כזה. מאוחר לנקוט פעולה הגיונית; גם אם יש לך רשת חברתית מצוינת היא לא תוביל אותך לשום מקום, כי כולם באותו מצב. ביום שני שעבר אכלתי ארוחת צהריים עם מישהו שעובד בבוטיק פיננסי, ואולי יש לו מקום עבודה או שניים בשרוול. אבל מאז ערב ראשון הטלפון שלו לא הפסיק לצלצל, כשעל הקו אנשים שהכיר היטב. "מצטער", חזר ואמר.

אפילו העצה שניתנת למי שטרם איבד את מקום עבודתו נראית מגוחכת. חלק מכובד ב"הרוורד ביזנס ריביו" האחרון נותן שלוש עצות איך לשמור על עבודתך בעת משבר כלכלי: לנהוג כשורד, להראות אמפתיה לבוס שלך, ולהיות "אזרח ארגוני טוב". אני לא רואה משהו מזה שיכול לעזור: ההשפעה היחידה תהיה להפוך העבודה לדבר כה מעורר סלידה, שלא תצטער אם בסוף תאבד אותה.

בנקאים מובטלים חיים בעולם שהוא מעבר לעצות. רק ארבעה דברים יכולים לעזור - ואף אחד לא ניתן למצוא בספרי עזרה עצמית או ללמוד מנותני עצות.

עצות שאין בספר

1 הדבר הראשון, הוא שתהיה לך ערימה יפה ומסודרת של חסכונות, מונחת בבטחה מתחת למזרון - ועדיף במטילי זהב. אם חסכת מספיק כסף ליום סגריר, אתה יכול עכשיו להשתמש בו כדי לבלות חופשה ארוכה ושמשית.

2 אחרת, פשוט צריך אופי. מילה נפלאה זו יצאה לצערי מחוץ לאופנה, אבל מה שהיא טומנת בחובה הוא שדרוש בזמנים קשים - עמוד שדרה והיגיון בריא.

3 אופי יעזור גם עם הדבר השלישי שתצטרך: התמדה. למצוא עבודה אחרת יכול לקחת זמן, ולדרוש הרבה עבודת רגליים.

4 ולבסוף, מה שמבדיל מנצחים ממפסידים אפילו יותר טוב מערימת חטיפי מארס - הוא מזל. כשהיצע כוח העבודה עולה לאין שיעור על הביקוש, אלה שמצליחים למצוא עבודה אינם בהכרח הטובים ביותר; אלה הם אלה עם הכי הרבה מזל.