5 חשודים עיקריים

גדעון שור היה חבר הנהלה בבנק ישראל ובבנק לאומי

הכותרת של אתמול שייכת לנשיא צרפת, סרקוזי. הוא דרש להעמיד לדין את האחראים למשבר הפיננסי הגלובלי. יש להניח כי את האחראים בעיניו צריך לחפש בארה"ב, בין וול-סטריט של ניו-יורק והבירה וושינגטון.

אכן היו כאן גילויים של חוסר אחריות בנטילת סיכונים והרבה תאוות בצע. מנהיגים ומנהלים שרובם הורגל בגריפת משכורות עתק במשך שנים, איבדו את החוש החשוב ביותר שמאפיין איש פיננסים מנוסה, הנוגע לסיכונים - היכולת לנתח, למפות ולגדר אותם.

כדי לסייע לסרקוזי הנמרץ להביא את האשמים לדין, הרכבתי להלן רשימה לא מחייבת של חשודים פוטנציאליים.

1. הנשיא ג'ורג' בוש ג'וניור
   הבכיר והחשוב מבין חברי משפחת הפשע והרשע, בכל האמור במשבר הנוכחי. ניהל מדיניות בלתי אחראית בעליל, שהביאה לגירעון עצום בתקציב ובמאזן התשלומים של ארה"ב, והגדלה חסרת תקדים בחוב הלאומי.
   מלחמה מיותרת ויקרה להחריד בעירק, שלא רק שפגעה באלפי חפים מפשע, אלא גם עולה למשלם המיסים האמריקאי מאות מיליוני דולר ביום, והיד עוד נטויה. חוסר הבנה והיעדר חוכמה הן מתכונותיו הבולטות של אחד הנשיאים הגרועים בתולדות ארה"ב, אם לא הגרוע שבהם.
2. נגיד הפדרל ריזרב הקודם - אלן גרינספן
   עליו אי אפשר לומר שאינו מבין או אין לו ניסיון וחוכמה, כמו לנאשם מספר 1. על טעויותיו של גרינספן דובר כבר רבות. הוא אחראי לאופן הבלתי אחראי שבו ירדה הריבית בארה"ב ל-1%.
   בניגוד למנדט של הבנק המרכזי האירופי ובנקים מרכזיים אחרים כמו שלנו בישראל, הפדרל ריזרב עדיין תקוע עם חוק המחייב אותו לפעול לצמיחה של המשק. ריבית נמוכה מעודדת השקעות וצמיחה, וזה מה שניסה גרינספן לעשות לאחר פיגועי הטרור ב-2001, שאיימו להכניס את ארה"ב למשבר כלכלי.
   הלקח הוא שריבית נמוכה לבדה, ובוודאי בצירוף להפחתות מיסים והגדלת החוב הלאומי, היא מתכון בטוח להתפתחות של בועות בתחום הנדל"ן ושוק ההון. היום ממשיך גרינספן להשיא עצות ולנתח את המתרחש כאילו הוא אינו נוגע לעניין.
   לגרינספן גם חלק גדול מן האשמה בכישלון הרגולציה על שוק ההון.
3. 3) ראשי הבנקים למשכנתאות
   בנקים להשקעות, קרנות הגידור ומוסדות פיננסיים אלה אשמים בהירדמות על הגה הספינות שהיו צריכים להנהיג. הים היה רגוע, הסמים חולקו חינם מידי נאשמים מספר 1 ו-2, כל המלחים נרדמו בשמירה, ואיתם הקברניטים.
   הם חילקו מנות סמים לכל דיכפין, החל מלוקחי משכנתאות שרכשו בתים ללא מימון עצמי וללא יכולת החזר מינימלית, דרך יצירת מכשירים פיננסיים, שאף אחד לא ממש הבין את הנכסים העומדים בבסיסם ואת הסיכון שהם נושאים, וכלה ברכישת מכשירים כאלה לתיקי הנוסטרו או הלקוחות.
   כשמגדל הקלפים התחיל להתמוטט הוא איים להטביע את הספינות הקטנות, שבעקבותיהן באות ספינות גדולות יותר ויותר. נדמה כי נפער חור שחור המאיים לבלוע את כולן.
4. 4) נוטלי משכנתאות הסאב פריים
   הם נאשמים בכך שהתפתו בידי נאשמים השייכים לקבוצה 3, לקחת על עצמם התחייבות עצומה להחזיר אשראי, שנראה זול להפליא, ובתמורה לשעבד נכס (דירה) שערכו עולה ללא הפסקה.
   עלות המשכנתא הייתה כה נמוכה ומחיר הבית המשיך לעלות ללא סוף, עד שבא הצונאמי והתפוצצה הבועה הריבית החלה לעלות ומחיר הבתים החל ליפול בעוצמה. לפתע מצאו את עצמם עם חוב תופח ונכס מצומק. הדרך מהחלום האמריקאי לבית נאה בחזרה אל הרחוב, לא הייתה מעולם כה קצרה וכואבת.
5. 5) הפרופסור אדם סמית'
   מי היה מאמין שהתיאוריה שלו על היד הנעלמה והשוק החופשי תתברר כתיאור מצב בלתי יציב. אם רק היינו שומעים לקרל מרקס. אופס, לרגע שכחנו שגם התיאוריה הסוציאליסטית פשטה את הרגל ואיתה גם המניפסט הקומוניסטי.

מה נעשה שנגזר עלינו להיות מעשיים. להעמיד לדין את הנשיא בוש ואת אדם סמית' (הקבור בסקוטלנד)? אינן אפשרויות רציניות. אולי צריך להעמיד את כולנו לדין שמיים. ממילא אנו קרובים לימים הנוראים.

יצר האדם תאב בצע מנעוריו

מה שעומד בבסיס המשבר הוא יצר האדם ותאוות הבצע שלו. מאז אכלו אדם וחווה מעץ הדעת, נגזר על המין האנושי לעמוד בפני פיתויים חוזרים ונשנים. אחד מהם הוא תאוות הבצע הבלתי נשלטת שבה לקו כרישי וול סטריט.

בדיוק לשם כך הוקמו רשויות פיקוח בכל המדינות. תפקידה העיקרי של הרגולציה (בנק מרכזי, פיקוח על בנקים ועל מוסדות פיננסיים, רשות לני"ע וכו') הוא למנוע מתאוות הבצע המובנית בכל אחד ואחת מאיתנו לבוא לידי הפרזה.

היד הנעלמה של אדם סמית' אינה תיאוריה אלא תיאור מדויק של הדרך שבה מתנהלת הכלכלה בידי בני האדם. תפקיד הרגולציה הוא לשמור עלינו מפני עצמנו. למזער סיכונים, להטמיע בקרות ראויות ולהעניש את מי שחורג מהתקנות. מבחינה זו המשבר הזה הוא כשלון הרגולציה. לא אצלנו בישראל, אלא בארה"ב.

אין צורך להעמיד לדין, אלא את אלה שפשעו ביודעין ועברו על החוק וההוראות הרגולטוריות. יש להניח שלא נמצא בין אלה את הנשיא בוש. על חוסר דעת ובורות אין מעמידים לדין. גם אלן גרינספן לא פשע, לכל היותר טעה בשיקול הדעת ובהפעלת סמכויותיו.

בחזרה לטבור

הלקח עבורנו בישראל כפי שניתן להסיקו בשלב מוקדם שבו אנו נמצאים כיום הוא שמסקנות ועדת בכר שיושמו בשנים האחרונות היו מוטעות. הן התבססו על מודל שגוי. המטרה העיקרית הייתה החלשת עוצמת הבנקים הגדולים בשם הגברת התחרות. היום ברור כי הפתרון הנכון הוא דווקא חיזוק הבנקים וקונסולידציה של בנקים קטנים ובינוניים לכדי קבוצה בנקאית גדולה נוספת.

בתי השקעות וחברות ביטוח הם גופים לגיטימיים לניהול נכסי הציבור, בתנאי שהם מפוקחים כראוי. קשה לומר שזה המצב היום בישראל.

רמת הפיקוח לה נתונים הבנקים גבוהה לאין שיעור מזו שמוטלת על חברות ביטוח ובתי השקעות למיניהם. נדרשת חשיבה מחודשת. לא בלחץ והתלהמות כפי שנעשה בוועדת בכר, אלא בשיקול דעת הלוקח בחשבון את הסערה שעוברת היום על השווקים הפיננסיים. זו אחת המשימות החשובות העומדות לפתחה של הממשלה החדשה שתקום.