אהוד ברק משוחח עם אודי

מה רוצה האיש הגמלוני והיהיר בעל המוח האנליטי וחוש ההומור שמצחיק רק אותו

מה באמת רוצה וחושב האיש המשונה, הגמלוני, היהיר, עם המוח האנליטי וחוש ההומור שמצחיק רק אותו? מה עובר בראש מתוחכם ומבריק, זה של אהוד ברק, שר ביטחון וראש מפלגת העבודה, שהוא מתנהל בצורה כה פאתטית? איך קורה שהאסטרטג הגדול נראה בעצם טקטיקן זעיר, ואפילו זה לא ממש הולך?

עם מי הוא מדבר, עם מי מתייעץ? על מי סומך? נראה שבעיקר הוא מדבר עם עצמו, לפעמים בנוכחותם השקופה של אחרים, אבל לרוב במישרין. ראש בראש, אודי עם אהוד. מונולוג, ויכוחים סוערים, מסקנות דו"ח פעילות ובסוף תמיד צל"ש. זה לא הוא, זה אנחנו. זה אנחנו שלא מבינים, לא מסוגלים לקלוט את הגודל, אילו רק היינו יכולים...

פעם מאוהב באהוד אולמרט, אחר כך מעיף אותו, מדבר ממשלת אחדות, מחכה שכבר יקראו לו להיכנס לממשלה החדשה, אבל קורא לבחירות, סוג של בדיחה פנימית, שהרי ברור, אפילו לו, שייפול על הפרצוף. אז הוא אומר שצריך בחירות רק כי כך לדעתו הוא משפר עמדות, ויגיע למו"מ גבר-גבר. הוא יעני מתבדח, חמודי כזה, לוקח סוג של אפוטרופסות, המבוגר האחראי, וקורא לה ציפורה. וכשאנו הפרולטריון חושבים שזה מתנשא ושוביניסטי, אז במקום להתנצל, הוא חושב, דן, שוקל (בינו לבינו) ומחליט על פעולת איזון: הוא "מכניס" לשאול מופז. עכשיו הם תיקו. ציפי ושאול.

כך קרה שברק ויתר לימים ארוכים מדי על ציבור מצביעיו הקיימים והפוטנציאליים. הוא קבע יעד אחד בלבד: ציפי לבני. הוא סידר כותרות ובנה סדר יום להעביר מסר לבן אדם אחד. ומכר את השאר.

רק שציפורה, מה לעשות, לא מתרגשת. אז הברק עושה שרירים והולך לפגישה עם בנימין נתניהו (סוג של אחוות לוחמים).

הוא מזגזג ומדלג, חושב שכולם מטומטמים והוא החכם שיוביל אותם בלי שירגישו. עד שאתמול, יום רביעי, הוא מגיע: פודל בעור של בולדוג שזנבו מקופל בין הרגליים, לפגישה עם מועמדת קדימה לראשות הממשלה. או-אז מתבררת האמת הגדולה: הוא, ביג אהוד ברק, פשוט רוצה לעשות סטאז' אצל, לא פחות ולא יותר, ציפקה שלנו. היא תהיה המנחה-מאמנת שלו בסטאז' לראשות הממשלה.

הנה תוכנית ההתמחות כפי ששרטט ברק:

כלכלה ומינהל עסקים: ברק דורש שותפות מלאה בניהול כל ענייני המדינה. יחסים בינלאומיים: יצירת בסיס קירבה לראשי הממשל החדש בבית הלבן. האמצעי: ברק יוביל את המו"מ עם סוריה ויהיה מעורב בניהול המו"מ עם הפלסטינים.

בסך הכל בחור טוב, אומר אחר מהכי קרובים אליו. יש לו חסרונות בתקשורת עם קהל, אבל יתרונות עצומים בחשיבה, נחישות, אחריות. הוא מסוגל להתמודד עם איומים אסלאמיים, איראניים, מיתון כלכלי ואתגרים מדיניים, אבל יש לו דפקט פנימי, ביחסי אמון עם אנשים. אז היום מנסים לדחוף אותו החוצה. חבל.

האמת, ציפי לבני ואהוד ברק די דומים. שניהם קרירים ומרוחקים, לא מאמינים, לא סומכים, ממדרים אנשים, שושואיסטים. אמנם חייכניים, אבל בהחלט לא מסתדרים עם אנשים בסביבתם ולא משדרים חום למצביעיהם. הם לא נאהבים אבל בהחלט מוערכים. לשניים יש סיסמה אחת: מבחן התוצאה. שניהם לא מסוגלים ולא רוצים לקלוט שהדרך והאנשים שאתה פוגש או משאיר בדרך, חשובים באותה מידה.

שניהם למדו, בקושי רב, במאמץ ניכר ורק אחרי שהבינו שבלי זה זה לא ילך, להיות סחבקים. להסתחבק. ללטף, לנשק, לרדת אל העם. היא אפילו אכלה פלאפל במסע הבחירות שלה, הוא אפילו התכופף אל הקשישה במסדרון בית החולים. בהחלט אפשר שהם יסתדרו מצוין יחד - או שתהיה כאן מלחמת עולם. *