בישראל, חיבה לטבע ולאיכות הסביבה משויכת לרוב לשמאלנים יפי נפש. גם בארה"ב קיים זן של שומרי איכות סביבה מכרסמי גרנולה ומחבקי עצים, אך יש גם זן אחר, מן הצד השני של הקשת הפוליטית: גברים גברים שהנופש המועדף עליהם הוא קמפינג כמה שיותר עמוק במעבה היער, עם סיכויים סבירים לפגוש דובים. הם היו בצופים האמריקניים (הפתוחים לגברים בלבד), יודעים להדליק מדורה גם משרף רטוב והכי אוהבים לבלות לילה גשום באוהל, מחובקים עם שלושת רובי הציד האהובים עליהם.
שר האוצר האמריקני הנרי פולסון, האיש אותו מסמנת ארה"ב כמושיע של הכלכלה הכושלת שלה, משתייך פחות או יותר לדגם השני, עם כמה סייגים. האחד הוא שעם בואו של יום ראשון הוא פושט את דגמ"ח החאקי, לובש חליפה ויוצא לפגוש את חבריו הנהנתנים מוול סטריט. השני הוא שהאיש באמת מעריך את הטבע ואת יופיו, ולא רק את ההתמודדות ההישרדותית עמו.
בכתב העת "Fortune" מסופר על נסיעת עבודה רגילה עם האיש, בג'יפ השטח שלו. רגע אחד הוא מהרהר בטלפון חשוב שעליו לבצע בנוגע למיזוג בין שני בנקים וברגע השני - חריקת בלמים ורברס. פולסון ראה בצד הדרך נחש והוא חייב לעצור לתקשר אתו. "כמה אני אוהב נחשים. אני אוהב להחזיק אותם ולהביט בהם", הוא מספר. אשתו, וונדי, טוענת כי היא יודעת לזהות את הבעת הפנים הייחודית שלו אחרי שהיתה לו "חוויית זוחלים" מוצלחת.
אם אתם סבורים שיש לחשוש מלהפקיד את כלכלת ארה"ב בידיים של מלטף הנחשים הזה, אולי כדאי לשמוע גם מדוע הוא כה אוהב חיות טורפות. "הן עומדות בראש הפירמידה של שרשרת המזון", הוא מסביר, "ואם הטורף לא מבצע את עבודתו כמו שצריך, כל המערכת קורסת". כדי להעביר את המסר, נהג האיש להחזיק עופות דורסים גם במשרדים שלו כשהיה מנכ"ל הבנק גולדמן זאקס. לא תמיד הם היו בכלוב.
הנרי (הנק) פולסון, בן 62, גדל בחווה באילינוי, במרכז ארה"ב. אביו היה סוחר תכשיטים. הוריו היו בני דת ה-Christian Science, נגזרת רחוקה של הנצרות אשר מאמינה כי כאב, מחלות וחטא לא יכולים להיות אמיתיים, כי אלוהים לא היה יוצר עוולות שכאלו, ולכן כל מה שעלינו לעשות הוא להתפלל להתגלות כי המצב הוא בעצם טוב מכפי שאנחנו חושבים. כיום פולסון אינו דתי באופן מופגן, אך גם לא ניתק לחלוטין את קשריו עם הדת. מעת לעת אפשר לראות אותו מתפלל והוא הזכיר בעבר את דתו כמה שלימד אותו שהחסם העיקרי לחיים מוגשמים הוא הפחד.
עוד מילדותו אהב פולסון חיות וחלם להיות שומר יערות. בבית הספר הוא הצטיין מאוד וגם עסק בפוטבול ובהיאבקות. באוניברסיטה למד דווקא שפות וספרות אנגלית ומשם המשיך לתואר במינהל עסקים בהרווארד. את לימודיו סיים בהצטיינות. חבריו ללימודים וכל מי שנתקל בו מאז מספרים על אדם מבריק מבחינה אינטלקטואלית. מאוד לא פשוט לזכות בהגדרה כזו בין תלמידי מינהל עסקים בהרווארד, בין מיטב הבנקאים של וול סטריט ובין הפוליטיקאים המושחזים ביותר של וושינגטון, אך רבים אומרים שחריפותו השכלית היא המזכה אותו בהערכת סביבתו ומאפשרת לו להנהיג. זאת משום שהוא אינו נואם כריזמטי ולא איש רעים להתרועע.
בשנות לימודיו פגש את אשתו עד היום, וונדי, חובבת טבע כמוהו אבל דווקא בעלת נטיות פוליטיות דמוקרטיות. יחד איתה הקים על האדמה השייכת להוריו בית מלא כל חי. הזוג גידל רקונים שהסתובבו חופשי בין החדרים, סנאים מעופפים, תנינים, עכברים, ציפורי טרף, צבים וצפרדעים, עכבישים ארסיים וכמובן - נחשים. בקיצור, בית שהיה מחייב את החברים מוול טסריט במקלחת של שעה אחרי ביקור בו. מלבד גן החיות, הביאו בני הזוג לבית הזה גם שני ילדים.
כשהתחיל להתקדם בסולם הדרגות בגולדמן זאקס, פולסון ניסה לדחות ככל האפשר את המעבר לניו יורק והעדיף לעבוד מן המשרד בשיקגו. אך בסופו של דבר ב-1994, כשמונה פולסון למס' 2 בבנק, המעבר נהפך להכרחי והמשפחה עברה להתגורר במגדל דירות בקרבת הסנטרל פארק.
האיש מוגדר עד היום כוורקוהוליק קיצוני. סדר היום שלו כולל עבודה ושהייה בחיק הטבע, וכמעט שום דבר אחר. הוא מתעורר בשעה 4:30 בבוקר ויוצא להתעמל. במשרד הוא נמצא משעות הבוקר המוקדמות וב-21:00 בערב הוא כבר בדרך כלל במיטה. את המילה "עבודה" הוא תופס באופן קצת שונה מהבנקאי הרגיל. "מלשבת ולדבר ולצחוק עם אנשים לא יוצא הרבה. זו לא עבודה אמיתית", הוא אומר.
שמורות טבע בסין
פולסון ואשתו מעורבים עמוקות גם בפעילותה של רשות השימור הלאומית של ארה"ב, העוסקת ברכישת שטחים לצורכי שימור. עד היום תרם 100 מיליון דולר לרשות לשימור הסביבה והוא מתכוון להשאיר את יתר הונו למטרה זו. "אני אוהב את הילדים שלי יותר מדי. לכן לא אשאיר להם כסף", אמר.
פעילות השימור של פולסון אינה מוגבלת רק לתחומי ארה"ב. פולסון נחשב כמומחה לאסיה וכמעורב מאוד בשוק הסיני, עוד מתקופת גולדמן. את הקשרים העסקיים שלו באסיה הוא ממנף היום לתחום של הפעילות הציבורית למען הטבע. כך למשל הוביל פעולה להקמת רשת של אתרי שימור טבע בסין, בחסות הממשלה. האסטרטגיה שלו היתה לגייס למשימה את אנשי העסקים המובילים בסין, כדי לשכנע את הממשלה שפיתוח כלכלי ושימור סביבה הולכים ביחד. איכות הסביבה איננה בהכרח הבון טון של הקהילה העסקית בסין, אך פולסון הצליח לגייס את הבכירים ביותר למשימה שלו, וכך הצליח לשכנע גם את ממשלת סין להקדיש 3 מיליון דולר לפרויקט.
אנשי עסקים שעבדו איתו הגדירו את הלחץ שלו על עמיתיו למעורבות בענייני איכות הסביבה כמלחיצה עד מרתיעה לעתים. כשהפנה עשרות מיליוני דולרים מכספי גולדמן זאקס להצלת פארק לאומי בצ'ילה (במסגרת התוכנית הפילנטרופית של הבנק), זכה לקיטונות של ביקורת ממי שחשבו שהתרומה היתה מוגזמת וכי יעדיה אינם בהכרח החשובים ביותר לרוב בעלי המניות של הבנק.
על פעילותו ההתנדבותית הוא אומר: "זה לא רק כדי לעשות טוב. כיף לי. אני לומד על אנשים ותרבויות מזווית אחרת ממה שאפשר ללמוד עליהם רק מהכיוון הפיננסי". הוא מוסיף כי פעילותו בתחום שימור הטבע גם "גורמת לאנשים להסתכל עליו אחרת".
פולסון, איש של מערכות יחסים ארוכות, בילה 32 שנים בגולדמן והגיע עד תפקיד המנכ"ל. תקופת כהונתו לא היתה נטולת ביקורת. יש שכינו אותו "נחש" מתוך ידיעה שזוהי גם החיה האהובה עליו. יש שכינו אותו "איש הברזל". הוא נחשב לאחראי הישיר להדחתם של שני בכירים - ג'ון קורזין מגולדמן זאקס, אותו החליף (היום הוא מושל ניו ג'רזי), וריצ'ארד גרסו מה-NYSE.
פולסון גם נחשב לבעל סגנון דיבור בוטה - "חיבור המוח-פה", כך כינה זאת בעצמו. בתקופת גולדמן אף נאלץ להתנצל בפומבי על אמירה כי "20% מכוח האדם שלנו מביאים 80% מהקופה", בארגון שחרט על דגלו את רוח עבודת הצוות.
באשר לסגנון עבודתו, הוא הוגדר בעבר כמי שחותר למגע עם בעיות, לא מתעלם מהן אלא מאתר אותן ומתעמת איתן בכל הכוח. הוא נחשב למנהל פרפקציוניסט, מעורב מאוד. הוא חובב ויכוחים פוליטיים ועקרוניים ואינו רואה בהם בזבוז זמן. בעת ויכוח לא יהסס להרים את הקול ולדפוק על שולחנות.
כאמור, מנהיגותו נבעה בעיקר מחריפותו השכלית, אך גם מנוכחותו הפיזית - האיש גבוה (1.98 ס"מ), שרירי, קרח ובעל עיניים כחולות וחודרות.
אף שפולסון נחשב לדמות שונה מן הסטריאוטיפ של בנקאי ההשקעות בוול סטריט, קשריו עם הקהילה הזו מצוינים, וזו גם אחת הביקורות החזקות ביותר נגדו עם יציאתו להתמודד עם המשבר הפיננסי הנוכחי. "תודה לאל שזה דווקא הנק שם בוושינגטון, מטפל בעניינים", אומרים בהקלה הבנקאים בניו יורק, אך במערכת הפוליטית והאקדמית חוששים שפולסון יטה את תוכנית החילוץ שלו יותר מדי לטובת המילייה העסקי הקודם שלו.
סולד מביורוקרטיה
הוא נחשב לאיש שאינו אוהב ביורוקרטיה - יתרון בעיני רבים אך חיסרון בעיני אחרים, אשר טוענים כי החלטותיו המהירות יוצרות תחושה של אי ודאות בשוק. הוא גם נחשב לאדם גמיש ולא מקובע בשקילת אפשרויותיו, אך גם כאן הואשם ביצירת אי ודאות. כך למשל, כאשר ביקש את האישור לתמוך בסוכנויות למימון משכנתאות פרדי מק ופאני מיי, הוא טען כי מדובר בנשק לשעת הצורך, שלא ימהר להשתמש בו. אבל מהר מאוד הוא כן השתמש בו.
ברמת העיקרון, דעותיו הכלכליות הן רפובליקניות והוא מאמין גדול בשוק חופשי - אך הנסיבות מובילות אותו לפעול בדיוק להיפך. כשהלאים לבסוף את פאני מיי ופרדי מק אמר: "אני שונא את זה לא פחות מכם אבל אין ברירה. לא הגעתי לכאן כדי לתמוך בהתערבות ממשלתית, אבל זה טוב יותר מהאלטרנטיבה". *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.