מי רוצה להיות בעל בית? (כנראה שלא יאמר ושניידר)

אילו היה אלישע לוי מאמן את מכבי תל אביב, האם גם אז היתה מכבי מפסידה אתמול (א') וסוגרת משחק שלישי בחמישה משחקים באפס כיבושים? כשמסתכלים על הפרצוף המחייך של לוי והמשחק של חיפה, מתבקש לומר שלא.

ביציאה מאצטדיון רמת גן, דיברו אתמול אוהדי מכבי על החזרתו של - שימו לב טוב - אברם גרנט במקום בן שמעון, שעל הצורך לפטר אותו שרר קונצנזוס כמעט מלא. אותו בן שמעון (ואותו אברם) שאותו הגדירו רק לפני ימים אחדים אוהדי מכבי מאוכזבים נוכח הכדורגל שמציגה הקבוצה שלהם כ"אברם 2". חייבים לומר, אם גרנט חוזר למכבי, הקבוצה תרוץ בצמרת. אבל האם יש בזה צורך?

כשגרנט הגיע למכבי לראשונה, היתה הקבוצה שלו עם שבע נקודות אחרי חמישה משחקים, שכללו שני הפסדים מביכים ותיקו אחד. בעונה הראשונה שלו במכבי, ניצב ניר קלינגר במחזור ה-14 בפיגור של שמונה נקודות מהמקום הראשון, עם כדורגל לא יציב ורע ברובו. שתי העונות האלה הסתיימו באליפות. גם את עונת האליפות השנייה שלו עם מכבי התחיל גרנט בדשדוש.

מכבי תל אביב ונתניה נפגשו אתמול למשחק שאמור היה להגדיר מי מהן בעלת בית פוטנציאלית על הליגה הזאת. התקבל משחק של שתי קבוצות שבורחות ככל האפשר מההגדרה הזאת, ועם מנצחת שאותה אפשר לכנות ככזאת השוכרת את המקום הראשון.

שלא יובן לא נכון, נתניה היתה ראויה יותר אתמול לנצח, אבל האופן שבו היא עשתה את זה, כמו הדרך בה היא סיימה שנייה את העונה שעברה, מקרינים ארעיות וחוסר אמונה. נתניה צריכה זמן כדי לגבש את האמונה בעצמה. כי יכולות יש לה ונכון להיום גם תוצאות. כדי שנתניה תגרום לסביבה שלה להאמין בה כאלופה פוטנציאלית, היא קודם כל צריכה להאמין באפשרות הזאת בעצמה.

מתיאוס לא מכיר את ההיסטוריה של נתניה והכדורגל הישראלי היכרות של ממש. הוא עודכן בה בדיעבד, וגם כך לא באופן מלא. במובן הזה, היא לא נספרת בעיניו. בקיץ לא ספרו כאן כולם את מתיאוס אפילו שהכירו אותו ואת ההיסטוריה המפוארת שלו מצוין. עכשיו צריך מתיאוס לגרום לשחקנים שלו להתעלם מהעבר של הקבוצה שלהם, ולייצר לעצמם בסוף העונה מציאות חדשה. נספרת.

עכשיו נחזור לבן שמעון. הבטן אומרת להעיף אותו. עם יכולת כזאת, עם שלושה משחקים בלי שערים, עם בוזגלו שאבד. והתוצאות. מכבי תל אביב נכון לאחרי חמישה מחזורים, היא קבוצה שעדיין לא השתחררה מהלחץ של עצמה. אחרי 12 שנים בהן היא לא נספרה, אבל עם המורשת הכי נספרת בכדורגל הישראלי, הונחה על הכתפיים של בן שמעון מעמסה שלא פשוט שלא להיכשל בה. גם גרנט באליפות הראשונה וגם קלינגר, עשו זאת עם קבוצות שמראש נדמו כתעתיק של כישלונות קודמותיהן. גם כך, לקלינגר היה את בנין בתור מנהיג, ולגרנט את קלינגר ומלמיליאן. לבן שמעון אין כלום, כי הקבוצה שלו חדשה ונבנתה שנים בצל מנהיג הרסני. הבעיה שלו, שלא בטוח שבסגל שלו קיים אותו אחד שממנו מייצרים מנהיג.

יכול להיות שלבן שמעון אין את זה. נכון להיום, אין יכולת ממשית לדעת את זה. בן שמעון זקוק לסבלנות. מכבי כולה זקוקה לסבלנות. כל משחק של מכבי העונה נפתח ברבע שעה טובה והיעלמות לאחריה. זה מעיד על לחץ, על חוסר בטחון. בן שמעון צריך להרגיש שהעונה מכבי מחכה לו. שהמערכת סביבו במכבי לא יושבת לו על הווריד וסומכת עליו שימצא פתרונות.

בן שמעון צריך לעבוד בקטן. בלי זעזועים דרמטיים. רק ככה הוא יוכל להקרין את זה לשחקנים שלו. הוא צריך לקחת את בוזגלו ולגרום לו לשחק כמו שהוא יודע. הוא צריך להרגיע אותו. לתת לו בטחון. שסתום אחד שייפתח, לאט לאט ייפרץ הסכר.

ובאשר לשאלה הפותחת: החיים של אלישע לוי קלים. הוא בא העונה לקבוצה שעדיין חווה את עצמה כבעלת מניות על האליפות, ובו זמנית ככזו שציפו ממנה לפחות, בהשוואה לבית"ר ומכבי. זה שילוב נסיבות כל כך נדיר שאי אפשר להיכשל בו. אם מביאים בחשבון שנוסף לכל לוי גם מאמן טוב, אז בינתיים הוא באמת מצליח יפה מאוד.