איך ישפיע פסק דין תנובה על ענף התובענות הייצוגיות?

לפני 13 שנים הגישו תופיק ראבי והמועצה הישראלית לצרכנות תובענה ייצוגית נגד תנובה, בטענה כי במשך יותר משנה וחצי הוסיפה תנובה כמויות גדולות של סיליקון לחלב עמיד דל שומן (1%). יותר מעשור "משכה" תנובה, בלי קושי מיוחד, את התובענה בבתי המשפט השונים, בערעורים ובדחיות שונות ומשונות, אך התובעים, יחד עם עו"ד איאד ראבי, שייצג אותם, לא אמרו נואש. הם האמינו שנגרם לצרכנים עוול אמיתי וביקשו פיצוי, ולא פשרה שתבטא את סילוק התביעה בלבד.

רבים סברו שהם שמים את כספם על קרן הצבי, ושעו"ד ראבי לא יזכה לראות תמורה בעקבות ההליכים שפתח נגד תאגיד הענק המונופוליסטי. והנה, בשבוע שעבר, לאחר עשרות דיונים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, מספר ניסיונות כושלים להגיע לפשרה, דו"ח מיוחד של ועדת דנון, וסקר של "מאגר מוחות" בקרב צרכנים שנהגו לרכוש חלב של תנובה, וציינו שהפסיקו לעשות כן לאחר פרסום הפרשה, קיבל בית המשפט המחוזי את תביעתם, וקבע: תנובה תשלם.

חסר תקדים

"לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ... הנני מורה על סכום פיצוי כולל לקבוצה בסך 55 מיליון שקל, אשר משקף שיעור נזק אישי מוערך של כל אחד מיחידי הקבוצה, בסך 250 שקל. נזק בשיעור זה, ואף בשיעור גבוה מכך, בוודאי נגרם לכל אחד מחברי הקבוצה, ולו בשל הפגיעה באוטונומיה של הפרט", קבע השופט ד"ר עמירם בנימיני בפסק-הדין הפרוס על 111 עמודים.

זהו סכום הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק בישראל בתביעה ייצוגית במסגרת פסק-דין, שלא בפשרה. "מדובר ללא ספק בסכום חסר תקדים שנפסק על-ידי בית-המשפט כסכום לפיצוי. כבר היו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות שאושרו, בהן נתבעו סכומים גבוהים יותר, ואף של מיליארדים, אלא שבמקרים אלה מדובר בסכומים שנקבו התובעים ושבדרך-כלל הם רחוקים מאוד מן הנזק בפועל (שיתברר רק לאחר שהתובענה תוכרע לגופה)", אומר עו"ד ברק טל, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון המייצג נתבעים ייצוגיים רבים.

גם בפרשת הסיליקון נתבע סכום גבוה בהרבה מזה שנפסק בסופו של דבר, כ-2 מיליארד שקל לעומת 55 מיליון שקל שנפסקו. עם זאת, לדברי טל, "הסכום שנפסק גבוה מאוד גם במושגים של פשרות שנעשו בתובענות ייצוגיות. בדרך-כלל סכומי הפשרה הגבוהים סבו סביב 8-12 מיליון שקל, למעט מקרה אחד, פרשת זומר נ' גדיש, שבה הוערך סכום הפשרה בכ-80 מיליון שקל".

האם פסק-הדין מסמל שינוי מגמה בבית המשפט? האם התובעים הייצוגיים שתביעותיהם ממתינות להכרעה יכולים להתחיל לחגוג? "בית המשפט לא מפחד. עמירם בנימיני אומר 'אני לא מפחד לאכוף את החוק, אפילו כשמדובר בסכומים גבוהים מאוד ונדירים במשפט הישראלי'", אומר עו"ד יצחק אבירם המייצג תובעים ייצוגיים, בהם את חברת שרנוע מכונות ממוחשבות, שבקשתה לאישור תביעה ייצוגית בסך 7 מיליארד שקל נגד שלושת הבנקים הגדולים - הפועלים, לאומי ודיסקונט - בגין תיאום ריביות, אושרה בתחילת השנה.

סוגיות צרכניות

"המגמה של בתי המשפט בשנה האחרונה היא לא לפחד. לפני חמש-שש שנים, כשניהלנו תביעות ייצוגיות ראינו שבתי המשפט נרתעו מהסכומים שנתבעו, זה נראה להם מופרך שגוף ישלם סכומים כאלה, 55 מיליון ואפילו פחות. פסק הדין מבטא את המשך המגמה של השנה האחרונה, שבמהלכה אושרו תביעות ייצוגיות בסכומים גבוהים וגבוהים מאוד, וכעת בתי המשפט לא נרתעים מלתת פסקי-דין באותה רוח. בית המשפט לא נרתע ממתן פסק-דין בסכומים גבוהים של עשרות מיליונים נגד תאגידים".

מעבר לכך, אומר אבירם, "פסק-הדין בעניין תנובה והסיליקון בחלב הוא למעשה פסק-דין ראשון שמסיים טיפול בתביעה ייצוגית בעניינים צרכניים בפסק-דין. בפשרות הגיעו לסכומים יותר גבוהים, אבל בפסק-דין זה חסר תקדים, ואת זה רוב האנשים לא יודעים - שזו הפעם הראשונה שתיק לא נגמר בפשרה אלא אושר כתביעה ייצוגית, הגיע לערעור בעליון, חזר מהעליון, נוהל בבית המשפט המחוזי, וניתן בו פסק-דין. כל התביעות הצרכניות עד היום נגמרו בפשרות".

עו"ד רם גורודיסקי, המייצג תובעים ייצוגיים בתביעות נגד חברות שופרסל, הראל, אפריקה-ישראל-נכסים ועוד מוסיף, כי לא רק שמדובר בפסק-דין ראשון בתחומים הצרכניים, אלא "מדובר באחד מפסקי-הדין הבודדים שניתנו בתובענה ייצוגית לגופה, לאחר שאושרה ככזו. קדמו לו שני פסקי דין בלבד: עניין מזל נ' דיסקברי בבימ"ש המחוזי בת"א (ת.א. 1341/00), ועניין שמש נ' רייכרט שהתגלגל עד לבית המשפט העליון (ע"א 345/03)".

לגבי הסכום שנפסק, גורודיסקי פחות נלהב מחברו. "פסיקת הפיצוי מאופקת יחסית. הסכום הגלובלי שנפסק (55 מיליון) אכן חסר תקדים בהיקפו. יחד עם זאת, מעיון בפסק הדין רואים כי בית המשפט נוקט זהירות בכל הקשור לפיצוי בסכומים גדולים יחסית".

במסגרת פסה"ד קבע השופט בנימיני, כי הפיצוי יחולק בין 220 אלף אזרחים שרכשו חלב תנובה שאליו הוחדר סיליקון. חלקו יינתן כהטבה לאותם צרכנים באמצעות הוזלת המוצר (או הגדלת התכולה בלא העלאת מחירו); חלק מהפיצוי יועבר לקרן מחקרים ומלגות בתחום המזון והתזונה, שלהם השלכה על בריאות הציבור; וחלקו יגולם כחלוקת חלב חינם לאוכלוסיות נזקקות באמצעות עמותות העוסקות בכך.

"לא נאמר דבר בפסק-הדין גם לעניין הוספת הפרשי הצמדה וריבית לפיצוי בגין האירוע והנזק שהתרחשו לפני כ-13 שנים. מכאן, שניתן לומר כי הסכום שנפסק, באופן ענייני, לא היה על הצד הגבוה, ואם תגיש תנובה ערעור על פסק הדין, מה שסביר שיקרה, יש רגליים לטענה נגדית כי יש אפילו להגדיל הפיצוי", אומר גורודיסקי.

המעוול ישלם

ובכל זאת, גורודיסקי ואבירם סבורים שבפסק-הדין מסר משמעותי מאוד לתאגידי הענק. אבירם: "המסר לתאגידים הגדולים הוא שגם אם ניהול תביעה לוקח המון זמן, יותר מ-10 שנים במקרה הזה, עדיין בסוף הדרך קיים סיכוי טוב שבית המשפט ייתן את הסעד לציבור, גם כשמדובר בסכומים גדולים". לדבריו, התאגידים הגדולים שמשכו הליכים בתקווה לשינוי נסיבות שיפחית מאחריותם יחשבו פעמיים מעתה. "משך הזמן נותן לגופים הגדולים את ההעדפה לא להתפשר בהנחה שמשהו יקרה עד שהתיק ייגמר. אבל פסה"ד הזה מוכיח שאפילו שלוקח המון-המון זמן לנהל תביעה ייצוגית, בסוף יכול להיות סעד מאוד משמעותי לציבור".

לדברי גורודיסקי, "המסר לגופים הגדולים במשק ברור - המעוול ישלם. גם אם נאמר כי ניתן היה לפסוק פיצוי גבוה יותר, סכום של 55 מיליון שקל מהווה הרתעה משמעותית ואזהרה למפירי חוק. החברות לא סתם צריכות להיזהר, אלא להבין שהפסיקה הזאת היא אפילו רחומה. ככל שהזמן נוקף והעיניים של השופטים מתרגלות והאוזניים שלהם מתרגלות לתביעות הייצוגיות, לתוכן, למהות ולסכומים הנתבעים בהן, אז הם מבינים שהנבחרים שבנתבעים הייצוגיים כולם 'כיס עמוק', ועם כל הכבוד חלק גדול מהכיס העמוק הזה נוצר בגלל ניצול של צרכנים. לעובדה שהכוח של הספקים האלה על הצרכנים הוא כוח עדיף בהרבה ישנה תרומה לרווחים שלהם ולכך שהם בגדר כיס עמוק ומכאן גם ההצדקה לחייב אותם".

עו"ד גיורא ארדינסט, מייסד משרד עוה"ד ארדינסט, בן-נתן ושות', העוסק בתובענות ייצוגיות, מוסיף כי "הפיצויים בהחלט מרתיעים, במיוחד בהתחשב בכך שהסיליקון לא גרם נזק לאף אחד". לדבריו, "פסק-הדין מבטא, בין היתר, את הכעס על תנובה על כך שהיא הונתה את הצרכנים והתנהגה בחוסר תום לב, וזה המסר המשמעותי שאומר שתביעה ייצוגית היא לא תמיד עניין שאפשר למרוח אותו ולגמור אותו בפשרה חסרת משמעות".

על איזה חוסר תום לב הייתה צריכה תנובה להיענש? במשך יותר משנה וחצי (ינואר 1994 ועד ספטמבר 1995) הוסיפה תנובה לכ-13 מיליון ליטר חלב עמיד דל שומן 1%, את החומר 'דימתיל פוליסילוקסאן' (DMPS), המוכר בשמו המסחרי "סיליקון". זאת, בניגוד לחוק ולתקן המחייב לחלב, בלי שהדבר סומן על אריזת החלב כנדרש, ובלי לדווח למשרד הבריאות. עם חשיפת הפרשה ב"מעריב" הכחישה תנובה עובדות אלה בפרסומים לציבור ובדיון שנערך בכנסת, "ובכך הוסיפה חטא על פשע", כדברי השופט בנימיני.

הרתעה לחברות

לדברי ארדינסט, "הסיליקון בחלב עצמו היה עניין לא דרמטי. שתיתי חלב ולא רצתי להקיא כשגיליתי שהיה שם סיליקון. לא נגרם נזק ולא קרה דבר לאיש, אך בתי המשפט לא אוהבים לראות חברה גדולה עם מעמד מונופוליסטי, כמו תנובה, מוליכה את הציבור שולל. יש הבדל בין שגיאה והתנהלות שהיא חסרת דעת לבין התנהלות שהיא חסרת תום לב, ואת זה פסה"ד מבטא 'אל תתנהג בצורה לא ישרה ומזלזלת'".

ארדינסט סבור שפסה"ד יצמצם תופעות של תרמית וחוסר תום לב כלפי הציבור. "זה ירתיע חברות במובן הזה שזה ישב לאנשים בראש, העובדה שהיה הליך שבו גוף שלא גרם נזק לאף אחד, אלא רק "רימה" יצטרך לפצות את הציבור על עצם התרמית. מישהו דחף משהו לחלב שלא היה אמור להיות שם ושיקר, ובכך שלל את חופש הבחירה שלי להחליט מה אני רוצה להכניס לגופי, ולכן הוא צריך לפצות אותי".

ארדינסט מזהה מגמה נוספת שעולה מפסה"ד. "זה חסר תקדים במובן נוסף, והוא שלא מנסים כאן לאתר את הניזוקים, אלא הפיצוי על הנזק נפסק לטובת הציבור. יש כאן מעבר מפסיקה בסכסוך אזרחי למשהו בסגנון של קנס מנהלי. אנחנו הולכים לכיוון של המשפט המנהלי שבו המטרה העיקרית היא להעניש את המזיק ולא לפצות את הניזוק. לכן, בית המשפט התעלם מכך שלא נגרם נזק והפיצוי לא ניתן רק למי שהרגיש הרגשת גועל לאחר ששתה סיליקון אלא לציבור כללי.

"הדגש הושם על זה שתובענה ייצוגית היא סוג של מכשיר אכיפה של התנהגות נאותה במסגרת ארסנל אמצעי האכיפה שקיימים. לא רק רגולציה, לא רק רשויות ולא רק תובענות ייצוגיות כאמצעי לפיצוי, אלא גם תובענות ייצוגיות שהפכו בהקשר הזה למכשיר נוסף לאכיפה מנהלית".

לדברי ארדינסט, לפסק-הדין יהיו השלכות חיוביות על הזירה הייצוגית הגועשת. "פסה"ד הוא סנונית ראשונה שמבטאת שינוי מגמה שנראה אותו יותר ויותר בבתי המשפט, או שנראה יותר פשרות משמעותיות. כאשר תאגיד יודע שלגופו של עניין מצבו לא טוב ובעקבות פסה"ד הזה הוא מבין איך זה יכול להיגמר, אז הוא לא ישחק במלחמת מאסף שכל מטרתה לגרור את התובע ולהתיש אותו, אלא הוא יתפשר".

הערכתם של האופטימיים בקרב עורכי-הדין היא שלכל הפחות פסק-הדין יעודד פשרות אמיתיות, בניגוד לפשרות מלאכותיות שנועדו להשתיק תובעים או לסלק תביעות סרק. ארדינסט נמנה עימם. "בתביעות לא אמיתיות המגמה צריכה להיות פסיקת הוצאות משמעותיות נגד התובעים. כשנתחיל לראות תובעים שמחויבים ב-300 אלף שקל הוצאות, אז לא נראה יותר תביעות סרק. מצד שני, בתביעות אמיתיות צריך לפסוק נזקים שבאמת יהוו מכשיר הרתעתי, והמקרה הזה הוא סנונית ראשונה לכך, והוא יעודד פשרות אמיתיות ונכונות".

זריקת עידוד

עו"ד טל אינו מסכים עם חבריו, לא בנוגע לשינוי המגמה בפסיקה ולא בנוגע להשלכות ה"חיוביות" של פסה"ד. "איני סבור שמדובר בשינוי מגמה של בית המשפט בהתייחסות לתביעות צרכניות, משום שלדעתי גם קודם לכן לא הייתה מגמה שלילית נגד תביעות כאלה. בדרך-כלל נתבעים נוהגים לערער על פסקי-דין המחייבים אותם בסכומים כאלה, כך שהמילה האחרונה, מבחינה פורמלית לפחות, טרם נאמרה".

טל מציין עוד, כי לפסה"ד עשויות להיות השלכות שליליות דווקא. "טבעי בעיניי שפסק הדין הזה, מעצם פרסומו והשורה התחתונה שלו, ייתנו זריקת עידוד להגשת תובענות ייצוגיות".

הדיבורים על פסק-הדין והשלכות הרוחב שלו, כמעט משכיחים את ההשפעה שיש לו על תנובה. נראה כי למרות גובהו של הסכום שנפסק, תנובה לא תיפגע באופן משמעותי. בפסק-הדין ציין בנימיני, כי לאור שוויה של תנובה ומחזור עסקיה, הפיצוי "לא עתיד לפגוע בפעילותה השוטפת או לסכן את יציבותה הכלכלית, לכל היותר הוא יפגע ברווחיה בתקופה הקרובה". עורכי-הדין העוסקים בתחום מסכימים, אך בכל זאת סבורים שגם אם לא מדובר במהפכה או ברעידת אדמה בתחום, בסופו של דבר לא ניתן להתעלם משתי עובדות: האחת, זהו פסק-דין ראשון בתובענה ייצוגית העוסקת בתחומים צרכניים; השנייה, מעולם לא נפסק סכום גבוהה כל-כך במסגרת פסק-דין בתובענה ייצוגית.

"גם אם אין פסק-דין זה בגדר מהפכה", אומר עו"ד גורודיסקי, "עדיין הוא מהווה אבן דרך חשובה במאבק לשמירת שלטון החוק ואכיפתו על הגופים החזקים במשק ולאיזון כוחו של האזרח הקטן לעומתם. באופן רגיל, התפתחותה של התביעה הייצוגית בישראל מתקדם עקב בצד אגודל, טיפין-טיפין. פסק הדין הוא דילוג משמעותי לעבר פסיקת פיצויים גבוהים אף יותר". אבירם מסכם כי "תנובה אמנם לא תינזק ובטח לא תקרוס, אבל גופים אחרים ילמדו שיש מחיר למעשים לא טובים. פשוט ככה. בתי המשפט הפנימו שהגופים האלה מגלגלים מיליארדים ושהנזק שנגרם יכול להיגרם - במיוחד כשהוא נגרם לכל הציבור - בעשרות מיליונים". כל שנותר לציבור עתה הוא להמתין לערעור תנובה לעליון, ככל שיוגש, ולפסק-הדין שיינתן בו".

תמריץ שלילי לתובעים ייצוגיים

"חוסר מציאותיות". כך הגדיר השופט בנימיני את דרישת התובעים לפיצוי, המופרז לדבריו, בסך של כ-2 מיליארד שקל, ואת הדרישה לשכר-טרחת עורך-דין בשיעור 20% ממנו (400 מיליון שקל). "זו דרישה מופרכת. זכייה בתובענה ייצוגית איננה זכייה ב'פיס', וגם ב'פיס' אין זוכים בסכומים העושים אדם בן-לילה למולטי-מיליונר", ציין בינימיני, והוסיף: "בית המשפט אינו חייב לפסוק את שכר-הטרחה כאחוז מסכום הפיצוי. אך אם הוא עושה כן - יש לוודא שאחוז שכר-הטרחה ירד ככל שעולה סכום הפיצוי, על מנת לא להגיע לתוצאות שאינן סבירות".

השופט אמנם הותיר את שאלת הגמול הסופי לתובע הייצוגי ואת שכר-טרחת עוה"ד לסוף ההליך, אך כשכר ביניים פסק גמול של 150 אלף שקל ליורשי התובע תופיק ראבי (שנפטר במהלך ניהול התיק), ו-250 אלף שקל למועצה לצרכנות. את שכר-טרחת עורך-הדין העמיד בשלב זה בסכום של 500 אלף שקל. בנוסף, חויבה תנובה ב-100 אלף שקל הוצאות משפט.

"כגמול תובע נפסק סך של 150 אלף שקל, שהם 0.3% מהפיצוי לקבוצה; כשכר-טרחה נפסק סכום של 500 אלף שקל בתוספת מע"מ, וסך נוסף של 100 אלף שקל כהוצאות, לב"כ התובע. בסך-הכול נפסק סכום של 600, אלף שקל לטובת התובע הייצוגי ובא-כוחו, המהווים 1.1%(!) בלבד מסכום הפיצוי לקבוצה", אומר עו"ד רם גורודיסקי.

לדבריו, הסכום הנמוך מהווה המשך ישיר לגישה הזהירה שנקט בית המשפט בפסיקת הפיצויים. "בית המשפט מציין אמנם כי מדובר בסכום ביניים, אך לנוכח הפער שבין סכום זה לשכר-טרחה ראוי בתביעות מסוג זה, שאינו אמור לרדת מ-12%, נראה כי זהירותו של בית המשפט בפסיקת הפיצויים התגברה שבעתיים כאשר פסק את שכר-הטרחה והגמול לתובע".

גורודיסקי אינו שלם עם האמירה שעולה מפסיקת גמול תובע ושכר-טרחת עורך-דין נמוכים כל-כך, ומקווה שבית המשפט ייתן דעתו על-כך בהמשך. "יש לזכור, כי התביעה בעניין זה הייתה מהארוכות ביותר שנוהלו, כ-13 שנה, בשתי ערכאות, המחוזי והעליון, וכי היא לא נסתיימה בפשרה, אלא בפסק-דין סופי.

"אכן, כפי שבית המשפט מציין, זכייה בתביעה ייצוגית אין דינה כזכייה בלוטו, ההופכת אדם לעשיר בן-ליל, אולם לנוכח נסיבות תיק זה, נקווה כי התובע ובא-כוחו יתוגמלו בצורה נדיבה הרבה יותר עד מתן פסק-הדין הסופי. כל תוצאה אחרת תהווה תמריץ שלילי עבור תובעים ובאי-כוחם להגשת הליכים ייצוגיים ותפגע באינטרס הציבור".