גירעון ממשלתי, עכשיו

ערב שמחת תורה הגיעה אלינו, סוף-סוף, ידיעה משמחת. הדולר התחזק והשקל נחלש. אבוי לשמחה זאת. השקל נחלש משום שכספם של ישראלים שעשו כסף בעולם ורכשו דולרים בארץ, התנדף יחד עם מגה-בועה הפיננסית שהתפוצצה.

זה מן הסימנים הברורים שזרם ההשקעות הזרות בישראל הולך ומתייבש. פחות או יותר כמו הכינרת. בעקבות הבועה צועדים עתה למיתון עמוק.

הממשלות במערב - בארה"ב, באנגליה, בגרמניה, בצרפת - השקיעו 2.8 טריליון דולר כדי לשקם את המערכת הפיננסית הקורסת. שם התחילו להלאים בנקים בהיקפים שלא היו כמותם בתולדות הקפיטאליזם. תפישות כלכליות ששלטו בכיפה בדורות אחרונים התערערו מן היסוד יחד עם השערים שהתמוטטו בשוק ההון. מהגישה שגרסה ש"כלכלת השוק החופשי תפתור הכל" לא נותר הרבה. עכשיו הכל תובעים רגולציה ממשלתית ובעיקר כסף ממשלתי, כלומר את כספם של משלמי המסים, ובהיקפים אסטרונומיים.

השלב השני של המשבר של הכלכלה הריאלית מגיע: מיתון, עצירת גלגלי הייצור, עליה באבטלה, צמצום הצריכה הפרטית, פגיעה ברמת החיים של התושבים, ירידה בצמיחה כלכלית. בעולם דנים כיצד מתמודדים עם המיתון שסימניו כבר ניכרים לעין.

החתן הטרי של פרס נובל לכלכלה, פול קרוגמן, כתב בימים אלה: במקום לדבר על צמצום ההוצאה הממשלתית ולתבוע אחריות פיסקאלית, "בדיוק עכשיו, כפי שרופא ממליץ, נכון להגדיל את הוצאות הממשלה ...זה לא הזמן לדאוג לגרעון התקציבי." והרי עוד לפני זה הגרעון בתקציב האמריקאי הגיע לשיאים לא ייאמנו. "כיום נחוץ להגדיל את ההוצאה הממשלתית... תנו לפרויקטים (ממשלתיים) לסובב את הגלגל" קרא קרוגמן.

כלכלן אחר, גם הוא חתן פרס נובל לכלכלה, יוסף שטיגליץ, סבור שבנסיבות הקיימות יהיה זה חסר דעת להוריד מסים וטיפשי להקטין את ההוצאה הממשלתית.

והנה, אצלנו, שר האוצר וכלכלני משרדו מחזיקים עדיין בגישה שכבר נקברה עמוק במפולת הפיננסית. "להגדיל את התקציב הממשלה מ- 1.7 אחוזים ל-2.5 אחוזם זה אסון כלכלי"- זועקים פקידי האוצר. בוושינגטון כבר לא יודעים לספור בכמה אחוזים גדלה ההוצאה ממשלתית. דוברי הממשלה מבקשים להרגיע אותנו. "כלכלת ישראל איתנה". "יש תוכניות מגירה לכל תרחיש עתידי אפשרי" מבטיח שר האוצר. אבל, התרחיש כבר כאן. המשק הישראלי צועד, לא להאטה, אלא למיתון עמוק. כמו כל יתר העולם.

אצלנו שכחו מה זו מדיניות אנטי מחזורית. גם בעתות גאות וגם בעתות שפל עושים אותו הדבר: מדיניות כלכלית מצמצמת ומרסנת. אולי שכחו ואולי לא ידעו כלל את הכלכלן הבריטי קיינס שניסח את תורתו אחרי המשבר של 1929.

פרופ' נחום גרוס מומחה ישראלי וותיק להיסטוריה כלכלית, סיפר כי באוניברסיטאות בארץ הוציאו כ"מיושן" את קיינס מתוכנית הלימודים עוד בשנות ה-.70. לפי הדוגמא האמריקאית. לדעתו, המשק הישראלי נמצא כיום בסיטואציה "קיינסיאנית" טיפוסית.

ראוי היה לשר האוצר, בר-און, לקחת את אנשי האוצר ללימודים מזורזים של תורת קיינס. גם לנגיד בנק ישראל, סטנלי פישר היה רצוי לרענן את ידיעותיו בתחום זה.
אגב, אפשר לקרוא בעברית את ספרו החשוב של קיינס "התיאוריה הכלכלית של תעסוקה, ריבית וכסף". הספר, שנכתב עוד ב- 1953, תורגם באיחור רב, רק ב-2006, בהוצאת מגנס ובתרגומו של חברי יצחק טישלר.

ובכן, מה צריך לעשות לפי קיינס כיום? מדיניות תקציבית מרחיבה על ידי השקעות ממשלתיות בתשתיות (כבישים, רכבת, חשמל, מים, ביוב, אנרגיה חלופית, התפלה) וגם בשירותים ציבוריים (חינוך, בריאות, רווחה).

גם אם יהיה צורך להגדיל את הגירעון ואפילו להגדיל את שיעור המסים על שכבות מסוימות. בטח לעצור את התוכנית הרב שנתית של הורדת המסים. בעולם כבר מתחילים להבין זאת. אצלנו, אולי, יבינו כאשר נהיה בעיצומו של "יום כפורים כלכלי". ואז העלויות לטפל בו יהיו הרבה יותר גבוהות.