אי-ודאות בניהול סיכונים? הסטארט-אפים הישראלים דווקא מרגישים שהם יודעים הכל

כתרים רבים נקשרים חדשות לבקרים לחברות הסטארט-אפ הישראליות, על חוש היזמות, הנחישות וכיבוש היעדים שמאפיינים אותן. מחקר חדש, שחוסה תחת הכותרת "שליטה ברמת אי ודאות בחברות הזנק ישראליות", שנערך על-ידי כריסטוף לוך, פרופ' לניהול טכנולוגיה וביצועים וחדשנות עסקית בבית הספר הבינלאומי למינהל עסקים INSEAD, מציג את החברות הישראליות באור פחות מחמיא. לוך יציג את המחקר מחר בפורום ההון סיכון של מרכז המחקר של INSEAD בישראל בשיתוף ארנסט אנד יאנג ו"גלובס".

המחקר, בו השתתפו גם דורון נחמיאס, מנכ"ל מרכז המחקר של INSEAD בישראל; וכן גם ד"ר סבניה סומר וד"ר פאבי יוקלה, ביקש לבדוק את רמת ההתמודדות של המיזמים עם אלמנטים של אי ודאות בהתפתחות החברה. המחקר הניח כי יש לצוותי יזמים ארבע משימות מפתח בשלבים הראשונים של התגבשות המיזם: מציאת מודל עסקי שיממש את הפוטנציאל של הטכנולוגיה, הרכבת צוות ניהולי שיוכל להתמודד עם האתגר, גיוס הון והתמודדות עם מגוון הפתעות וסיכונים בלתי צפויים. האתגר הרביעי הוא הבסיס למחקר, שהשתתפו בו 51 חברות סטארט-אפ ישראליות בתחום התקשורת.

לדברי נחמיאס, נושא זה נבחר כי "ניהול סיכונים ויכולת תגובה ניהולית הולמת מהוות יכולות קריטיות להובלת מיזם להצלחה". התוצאות העלו שקיים פוטנציאל לשיפור בהתמודדות של סטארט-אפים עם הסיכונים הבלתי צפויים.

דוגמה ממיקרוסופט

המחקר סימן שתי שיטות מרכזיות להתמודדות עם הבלתי ידוע - ניסוי וטעייה, וסלקציה. שיטת הניסוי וטעייה עיקרה התקדמות הצוות לקראת התוצאה הטובה ביותר שהצוות יכול לזהות, אך עם מוכנות גבוהה לבצע שינויים מהירים עם קבלת מידע מדש. לצד התועלת המובנת שבה, זו גישה קשה ויקרה, הגוזלת גם זמן ואף יוצרת לצוות תחושה של אי שליטה.

השיטה השנייה להתמודדות עם אי ודאות היא סלקציה, שכרוך בהתנסות במספר תוכניות בעת ובעונה אחת ובחירת התוכנית הטובה ביותר לאחר שאי הוודאות נפתרה. גם פה, לצד היתרונות, זו שיטה עם קשיים משלה - ביצוע ניסיונות רבים במקביל עשוי להצריך השקעה כספית גדולה, וגם הצוותים המקבילים עלולים להתחרות ביניהם במקום לשתף פעולה. מיקרוסופט השתמשה בגישה זו בשנות ה-80, וניסתה מספר מערכות הפעלה במקביל (DOS, Windows, OS/2 ו-UNIX), כיוון שעדיין לא היה ידוע בוודאות מהי מערכת ההפעלה המנצחת.

שתי הגישות מהוות סטייה גדולה מהשיטה המסורתית של ניהול יוזמה. במקום תכנון, הצבת מטרות ומדידת השגתן, הגישות הללו מצריכים התנסות, לא פעם כישלון ולמידה.

המחקר ביקש לבדוק כמה מהמיזמים הישראלים משתמשים בשיטות כלשהן להתמודדות עם אלמנט האי ודאות. חברות הסטארט-אפ ענו על שאלון באורך ארבעה עמודים ומנהל בכיר מכל אחת מהן גם השתתף בראיון בן 30 דקות.

התוצאות מלמדות כי צוותי ניהול מיזמים עסקו מעט מדי בתכנון שיטתי ובניהול סיכונים, דווקא כשאלה היו עשויים להועיל, כלומר כשהחברות עמדו בפני רמת מורכבות נמוכה וסיכונים שרובם היו ניתנים לזיהוי. 60% מהחברות לא הקדישו את הזמן הדרוש כדי לזהות מהם הסיכונים ומה עליהן לעשות אם יתפתחו גורמי סיכון שניתן לצפותם מראש.

מנגד, דווקא כאשר היו קיימים סיכונים בלתי צפויים ורמת מורכבות גבוהה, נעשה תכנון אינטנסיבי על-ידי כל החברות בעוד הלמידה עלתה מעט וניסויים מקבילים לא עלו כלל. נראה כי נעשה שימוש בתכנון מפורט כ"תפילה לתחושת ביטחון, וכתירוץ כלפי המשקיעים כדי שניתן יהיה לטעון 'אנחנו לא אשמים' אם משהו משתבש".

למעשה עולה מהמחקר כי מיזמים היו "תקועים באמצע" בגישתם לאי ודאות: לא שיטתיים מספיק כאשר היה צריך להיעזר בתכנון וניהול סיכונים, אך שמרניים מדי ומשתדלים "לכסות את עצמם" בעת התמודדות עם רמת אי ודאות גבוהה שאינה מותירה כל אפשרות אלא להמר על הצעד הבא.

מטרות פורמליות מקרנות ההון סיכון

יזמים אוהבים להדגיש עד כמה הם גמישים, אך כאשר צריך לגלות גמישות לעתים קרובות, הם מתגלים כפחות גמישים מכפי שהתיימרו להיות. גילוי נוסף היה שחברות הסטארט-אפ הישראליות ערכו מעט מדי ניסויים מקבילים, בעיקר בצד הטכנולוגי.

לדברי נחמיאס, "ייתכן כי קשריהם של היזמים הישראליים עם המשקיעים בחברות תרמו לחולשותיהם. כמה מנהלי מיזמים אמרו כי הם לא חשו שהם יכולים להצדיק את השימוש במספר ניסויים מקבילים של רכיב מערכת מסוים בפני המשקיעים". נתוני התשובות, כמו זו, מספקים גם רמזים לחולשות בדרך שבה משקיעי הון סיכון פיקחו והנחו את המיזמים.

עוד עולה שמשקיעי הון סיכון צריכים לעבוד יותר עם החברות ברמה התפעולית על כל פרטיה, כדי להבין מה קורה ולתת עצות ולא להחליף את ההתמודדות הללו עם הצבת מטרות פורמליות לגבי הכנסות ורווחים או ציוני דרך טכניים. בכך הם הופכים את הפיקוח על המיזם ל"אוטומטי". זו אולי גישה יעילה, אך היא אינה מספיקה במצבים מורכבים, כשהחברות צריכות לקבל החלטות קשות.