לאן זורם הכסף באוניברסיטאות

זה לא ויכוח על כסף, הרי מחלוקת על 70 מיליון שקל לשנה בין האוצר לראשי האוניברסיטאות היא כסף קטן לשני הצדדים. זו לא דאגה למוחות הגדולים הבורחים, או המדענים הרוצים לשוב ואין לאן. זו לא איכפתיות עמוקה של סקציית התעשיה האקדמית הפרוסה באוניברסיטאות, בממשלה ובכנסת על לימודי המדעים המתדרדרים, או המחסור המתגבר ברופאים. זו איננה מלחמה על עושר אינטלקטואלי ומוח ישראלי.

זה אפילו לא ויכוח בין צעירים לצעירים, למרות שיו"ר ועדת הכספים, פרופ' אבישי ברוורמן, זעק היום (ד') כי אין זה תפקידם של "ילדים בני 20 עד 30" לנהל את האוניברסיטאות. ברוורמן, לשעבר נשיא אוניברסיטת בן גוריון ובשר מבשרו של האיגוד המקצועי האקדמי, כעס על פקידי האוצר הצעירים יחסית שישבו מול ראשי האוניברסיטאות, המבוגרים יחסית, והעזו לדבר אל מול פני כבוד המורה.

צבע הכסף

זה לא הכסף. זה החשש מאובדן "החופש האקדמי", שהוא כולו רק רצון אישי להחליט לאן ועבור מה להפנות את מיליארדי השקלים שהקופה הציבורית מעבירה לאקדמיה בכל שנה.

אפשר גם לומר שזה מאבק של כוח ואגו בין האוצר, שרוצה לשלוט בתנועות הכסף הציבורי, ובין ראשי האוניברסיטאות, שרוצים להמשיך לעשות מה שברצונם, ושלא יתערבו להם.

מי יודע, חוץ מכמה מורמים מעם, מה בדיוק עושים ראשי האוניברסיטאות בכסף שנמסר לידיהם? הדו"ח הכספי השנתי האחרון של הוועדה לתקצוב ותכנון (ות"ת) של המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) הוא משנת 2005-2006. מי יודע, מחוץ למנהיגות האקדמית המקצועית, מהו ואיך נקבע תקציב כל אוניברסיטה, מה הקריטריונים לתקצוב מחקרים? מי מחליט ומי מאשר הסדרי שכר חריגים שהפכו לשם דבר באוניברסיטאות?

מי מחוץ לברנז'ה הבכירה, יודע מה הקריטריונים האמיתיים להענקת כספים למענקים אקדמיים? למה ומי מקבל כספים מ"קרן קשרי מדע"? מי, למה וכמה מקבלים כספים בגין "דמי ייצוג וגילום דמי ייצוג"?

האוצר רוצה להיכנס לתמונת שיקול הדעת בבחירת נתיבי הכסף. ואם לא, אז לפחות לקבע מצב שההחלטות הכספיות הנוכחיות יתאימו להמלצות ועדת שוחט. אלא שראשי האוניברסיטאות - מתוגברים בפרי טיפוחיהם, יו"ר ועדת הכספים ברוורמן ושרת החינוך יולי תמיר, שני פרופסורים שמקצועם אקדמי -מסרבים להצעה בטענה של "שמירה על חופש אקדמי". מה הקשר? האם פיקוח ציבורי על תנועות ההון באוניברסיטאות יביא לאיזה שבר מדעי עמוק?

כספי השידרוג המדעי הועברו ללימודי יהדות

ראשי האוניברסיטאות הסכימו לדרישת האוצר לנווט חלק מהתקציב לפי המלצות ועדת שוחט. ראשי האוניברסיטאות אמרו: תנו לנו 350 מיליון שקל "בלנקו", כלומר לשיקול דעתנו הבלעדי, ונסכים ל-100 מיליון שקל "צבועים" ליעדים מוגדרים, לפי רשימת העדפות ועדת שוחט. כספים אלה יועברו למשל: לקרן לאומית למדע, לקרן מחקר רפואי, תגמול דיפרנציאלי לסגל הצעיר, תוספת תקנים לסטודנטים בתחומים מוגדרים כמו בבתי הספר לרפואה ועוד. כמעט סגרו. אבל בסוף סירבו.

בדיוק לפני שנה, בדיוק אותו איום של ראשי האוניברסיטאות לא לפתוח את שנת הלימודים, כשבסוף הסגל האקדמי הבכיר הוא זה שפתח בשביתה ארוכה. באותו לילה ישבו ראשי האוניברסיטאות עם מי שהיה הממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר. סוכם על העברת כחצי מיליארד שקל, ובהחלטה משותפת נקבע כי 50 מיליון מזה יועברו למימון "שדרוג חוגי לימוד". כלומר, למעבר סטודנטים ממדעי החברה למדעי הטבע שעלות הלימודים בהם יקרה בהרבה בגלל תשתית המעבדות והמחקרים.

עברה שנה. התברר ש-10 מיליון שקל מתוך כספי השידרוג המדעי הועברו ללימודי יהדות. בהחלט כבוד גדול ללימודים אלה, אבל הרי ועד ראשי האוניברסיטאות התחייבו למשהו לגמרי אחר.

אז מי מפקח על המיליארדים הזורמים לאקדמיה? הות"ת, המל"ג, ראשי האוניברסיטאות, שר החינוך ויו"ר ועדת הכספים - כולם יונקים מאותה אסכולה ואותו ברז. אז מי מפקח? אף אחד.

עוד שנה, עוד איומים, עוד פיצוץ, עוד שרת חינוך, עוד ראש ממשלה שמתערב, עוד ועדה ממלכתית, ועדת שמואלי, ועדת דברת, ועדת שוחט. וכלום לא זז.