ארקדי יכבה את המנורה

1. אני מקווה שאף אחד מאוהדי בית"ר ירושלים לא משלה את עצמו: ארקדי גאידמק בדרך החוצה מהקבוצה. למרבה האירוניה, שני הגורמים שמצילים כרגע את בית"ר מקריסה מוחלטת, הן העיקול שהוטל על אחזקות הבעלים במועדון ומונע מכירה סיטונאית של שחקנים בינואר, כדי להזרים לגאידמק את המזומנים שעל פי המדווח כה חסרים לו. הגורם השני הוא הרשות לבקרת תקציבים, שבמקרה הזה התגלתה כגלגל הצלה: 40 מיליון השקלים שגאידמק נאלץ להעביר לה לפני כחודשיים, יבטיחו את העמידה בהתחייבויות המועדון לפחות עד לסוף חודש מאי 2009.

נדמה כי מכל עסקיו של גאידמק, הדומה ביותר למועדון הכדורגל מהבירה היא תחנת הרדיו "רדיו 99" מהשרון. השתלטותו של גאידמק על התחנה, מזכירה מאוד את הדרך שבה רכש את בית"ר: תחילה הוא שילם הרבה מעל שווי השוק, כדי להיכנס בנעלי הבעלים הקודם; אחר כך הוא הביא לתחנה את כל הכוכבים שניתן היה להחתים: שורה ארוכה של עיתונאים, מנחים ושדרנים (עמנואל רוזן על תקן ברק יצחקי, אראל סג"ל כמיכאל זנדברג, אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' כאריק בנאדו ועידן טל ועוד).

עכשיו עובדי "רדיו 99" ביקשו מבית המשפט כי יורה על פירוקה, אחרי שמשכורותיהם לא שולמו. הפרשה מלמדת על בעיית ההתנהלות של גאידמק בימים אלו: הוא סיכם למעשה על מכירת התחנה ל "רדיו 99", אבל מתקשה לפרוע חובות עבר והתחייבויות קיימות בסך כמה מיליוני דולרים. על פי הבקשה לבית המשפט, ברדיו 99 יש היום עיתונאים ושדרנים שעובדים למעשה בחינם, רק כדי לשמור על הגחלת. מישהו מסוגל לדמיין שחקן כדורגל מקצועני מתרוצץ על הדשא רק עבור המנורה שעל החולצה?

עסקת "רדיו 99", דומה מאוד לעסקת "בית"ר ירושלים". גאידמק לא התעניין בתקשורת ממש, כשם שלא הבדיל בין כדורגל לכדור-נוצית בטרם הפך לבעלים של בית"ר. שתי העסקאות נועדו להגביר את השפעתו באופן שיסייע לו להלחם בכתב האישום המתגבש נגדו. בעיני רוחו ראה גאידמק את המוני אוהדי בית"ר עומדים כחומה בצורה בינו לבין רודפיו.

תחילה היה נדמה כי הוא מצליח. אלפים מאוהדי בית"ר הגיעו להפגין למענו, כאשר איים בעבר למשוך את ידו מבית"ר. אלא שגאידמק של 2006, אינו גאידמק של שלהי 2008. בקושי שליש מיושבי "טדי" הטריחו את עצמם לקלפי למענו, ועוד פחות מכך ייצאו לרחובות ביום פקודה. זהו נתון מטלטל עבור מי שלא התעניין מעולם בכדורגל לשמו.

אגב, סירובו של ראובן עטר להתראיין בנושאים הקשורים לגאידמק, מעיד יותר מאלף מילים על השפעת מצבו של הבעלים על הקבוצה שנוצחה שלשום בגביע הטוטו. יש להניח שבמוקדם או במאוחר השחקנים יתעשתו: לא רק שחוזיהם עד לתום העונה יכובדו, אלא שדווקא אם יעזוב גאידמק את המועדון, המוטיבציה שלהם לשמור על ערכם בשוק ההעברות צריכה להיות גדולה יותר. אבל בית"ר זקוקה משחקניה כרגע להרבה יותר מ-"עסקים כרגיל". יש לה פער גדול לסגור מהמוליכה, וספק אם אופיים הפריך של שחקניה יעמוד להם כדי להצליח במשימה.

החדשות הטובות עבור אוהדי בית"ר, הן אולי החזרה לימים שבהם בערה אש אמיתית במנורה. בית"ר ירושלים הייתה סמל למאבק, לאנדרדוגיות שמתפרצת בכל שבת מחדש. זה הלך רוח שאבד למועדון בימים שבהם מאכלס עסקן העבר שלו את משרד ראש הממשלה, ובעליו הוא אחד האנשים העשירים בישראל. זה לא שאני חושב שרבים מאוהדי בית"ר מתגעגעים למאיר פניג'ל למשל, אבל הם בוודאי נזכרים לעיתים בערגה על הימים שבהם במקום סושי, היו מגישים בבופה קלמנטינות שאפשר ליידות בקוון סורר. אל דאגה רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.

2. כמה לעגו ללותר מתיאוס כשנחת בישראל. קריירת האימון המקרטעת שלו נותחה מעל כל במה. המנטאליות השונה, כך הסבירו, תמנע ממנו להצליח בנתניה. הביטוי "הוא לא ישאר כאן עד ראש השנה", מתחיל להזכיר את "הכל ייגמר עד לחג המולד", משפט שבשמו יצאו צבאות אירופה למלחמת העולם הראשונה. המלחמה אמנם הסתיימה עד לחג המולד, אבל באיחור של ארבע שנים עקובות מדם.

בחזרה לנתניה. החודשים הראשונים של מתיאוס בישראל לא היו קלים. שחקנים שכלשון הקלישאה "עוד לא קרעו זוג נעליים", החלו להתלונן על שיטות האימון שלו. אכן מדובר בהלם מנטאלי. מאמן שדורש משחקני כדורגל מקצוענים להתאמן פעמיים ביום, הרי חייב להיות משוגע. אבל תמיכה חסרת פשרות מצד הבעלים, ביחד עם שחרור של כמה מתלוננים מקצועיים, הבהירו לשחקנים שאפילו אופירה אסייג לא תעזור להם הפעם. הם נאלצו להתחיל להזיע תמורת משכורתם. חידוש של ממש עבור הכדורגלן הישראלי.

התוצאות לא אחרו לבוא. עם סגל בינוני מאוד נראית מכבי נתניה כמי שתקבל תעודת שליש מצוינת בתום סיבוב המשחקים הראשון. היה מי שהופתע למשל מהניצחון של נתניה בחיפה, משום שהיא נתפסת (ובצדק) כקבוצה טובה יותר. אבל האיש שעל הקווים, כך שכחנו, אינו מסוגל להפסיד משחקי הכרעה. בטח אחרי שהיה שחקן פעיל בבאיירן מינכן, וקיבל את השיעור הצורב ביותר בתולדות המפלה הספורטיבית, עם שלוש דקות של תוספת זמן בגמר ההוא בברצלונה כשדייויד בקהאם הולך להגביה את הקרן.

ספק רב אם מכבי נתניה תהיה מסוגלת להתמיד בהולכת הליגה עד לשלבי ההכרעה של העונה. אבל מה שבטוח הוא שאם היא תגיע לשם, יהיה לה על הקווים את האיש הנכון לתת פייט לאלישע לוי, ראובן עטר ואפילו לאבי נמני.

3. כשטבע שלמה שרף, אז בתפקיד המאמן הלאומי, את המונח "השפיץ של הנעל", קמו עליו הפרשנים. איך יכול מאמן לאומי, הסמכות המקצועית הבכירה ביותר בעולם הכדורגל המקומי, לדבר על אלמנט המזל כמוטיב המרכזי במשחק הכדורגל?

ביקום מקביל מזה שבו מתקיים הכדורגל הישראלי, שוכנת גלאקסיית "לה ליגה" הספרדית. בקצה פירמידת הכדורגל של היקום המקביל ההוא, נמצאת קבוצה שנקראת "ברצלונה". בטח שמעתם עליה. ברצלונה היא מופת של מקצוענות: מערך סקאוטינג על פני חמש יבשות, בתי ספר לכדורגל, בחירות כלליות עם עימותים בשידור חי בטלוויזיה. אין עוד מועדוני כדורגל רבים בעולם שיכולים להתחרות בארגון מקצועני שכזה.

את שחקני ברצלונה מוביל השנה אחד בשם סמואל אטו. אטו, האיש שלא מפסיק לכבוש, כבר היה בקיץ בדרך לשום מקום, אחרי שראשי הקבוצה הבהירו לו שהוא לא נכלל בתוכניות של פפ גווארדיולה לעונה הנוכחית. אטו חרק שיניים, החליט לדרוש מהמועדון לכבד את חוזהו, והצטרף לאימונים. השאר הוא כבר היסטוריה שמלמדת את כולנו שגם ברמות הגבוהות ביותר של הכדורגל העולמי, לפעמים הכל תלוי בשפיץ של הנעל. הבעיה שישראל היא המדינה היחידה בעולם שחרטה את הכלל הזה על דיגלה, ושבמקום שיטת משחק, יש לה "חמסה" בכיס.

4. אני מת לדעת מה מערבבים בקפה של מי שקובע את דירוג פיפ"א העולמי. אחרי שהעלה את ישראל למקום ה-15 בדירוג, אני מוכן לשלם לא מעט עבור קמצוץ מהחומר הזה. מה בדיוק גרם לשדרוג מעמדה של ישראל? התיקו בלטביה? הפנדל של יוסי מול לוקסמבורג? אולי השפכטל שהניח אבי לוזון בידיו של ספ בלאטר בטקס הנחת אבן הפינה ל-"בית הנבחרות"? תנו לבלאטר עוד כמה שנים בראשות פיפ"א ותראו איך נתחיל להתייחס גם למונדיאל הגדול באותה רמת רצינות שבה מתקבל בעולם דירוג פיפ"א.