הכדורסל הוא מזמן לא הדבר העיקרי

המעבר של אלן אייברסון לדטרויט פיסטונס מלמד כי עסקאות הטרייד ב-NBA נעשות בהרבה מקרים נגד רצון המאמנים. המחשבה של מנהלי הקבוצות היא לעתים בראייה של שנתיים-שלוש קדימה, לפנות כסף בתקרת השכר היום כדי שיהיה אפשר לחגוג מחרתיים

1. סיפור הטרייד של דטרויט וקליבלנד הוא כביכול עוד סיפור טרייד ב-NBA. שחקן גדול עם חוזה ענק שעובר קבוצה תמורת שלושה שחקנים אחרים. בפועל מדובר בעוד דוגמה שיכולה להמחיש כמה מורכב הניהול של קבוצת ספורט בארצות הברית. ויותר מזה, כמה העניין הספורטיבי ורצון המאמן אינם מהווים לעתים שיקול כשנכנסים לעסקאות פיננסיות שעתידות להשפיע על המועדון בשנים הבאות.

נתחיל בפרטים היבשים. אלן אייברסון עבר מדנבר נאגטס לדטרויט תמורת צ'ונסי בילאפס, אנטוניו מקדייס וצ'ייק סאמב. מאחר ושתי הקבוצות נמצאות כבר מעל תקרת השכר הן יכולות לצרף שחקנים בעלי שכר משמעותי רק באמצעות עסקאות טרייד שוות ערך. החוזה של אייברסון לעונה הנוכחית עומד על 21.9 מיליון דולר, בדטרויט חיפשו איזה שחקנים סוגרים את החוזה הזה ומצאו שלושה - את צ'ונסי בילאפס (11 מיליון דולר) אנטוניו מקדייס (6.8 מיליון) וצ'ייק סאמב (787 אלף) ועוד קצת מזומנים.

עד כאן הכל בסדר כביכול. אלא שהפרטים עמוקים יותר: דטרויט ויתרו על בילאפס, שחקן שחתם רק לפני ארבעה חודשים על הארכת חוזה לחמש שנים. ובנוסף ויתרו על מקדייס, שחקן שהמאמן מייקל קארי בנה עליו כגורם משמעותי בפאזל שלו ועד עכשיו לא מאמין שנלקח לו מתחת ליד.

2. מה בעצם המהות של העסקה הזאת? קחו למשל את דטרויט. הקבוצה אמנם איבדה שני שחקנים מרכזיים, אבל שיחררה מעצמה בעונה הבאה חוזים בשווי 35 מיליון דולר. החוזה של אייברסון מסתיים בתום העונה והוא יצטרך למצוא לעצמו, כנראה, מקום חדש שיסכים לקבל את העול הזה על עצמו. המשמעות היא שכשתתחיל העונה הבאה דטרויט תהיה בסביבות 30 מיליון דולר מתחת לתקרת השכר, מה שיאפשר לה להביא פרי-אייג'נטס משמעותיים מאוד. היא תהיה אחת הקבוצות הבודדות בליגה שיכולות להציע סכומים כאלו לשחקנים, ולמעשה תוכל להביא בסכומים כאלו כל שחקן היום בליגה, כולל את הגדולים ביותר.

3. העניין היותר מעניין הוא דווקא דנבר. הנאגטס לקחו את אנטוניו מקדייס רק לצורך ביצוע העסקה. כדי שישלים את הכסף שדרוש לביצוע שלה. אף אחד בדנבר לא חשב לרגע שהשחקן יזכה אפילו לרשום משחק אחד במדי הקבוצה. ברגע שהגיע, דנבר מיד הציעה לו 6 מיליון דולר ביד רק כדי שיסכים לוותר על החוזה בן השנתיים שנותר לו. מקדייס עשה חשבון פשוט: אני לוקח 6 מיליון דולר בלי לשחק יום אחד, מוותר על קרוב ל-9 מיליון דולר (יתרת החוזה) ורץ לחתום בקבוצה אחרת כפרי-אייג'נט.

איפה הוא רוצה לחתום? נכון לעכשיו, רוב הסיכויים שמקדייס יחתום בקבוצה ש"גירשה" אותו רק לפני פחות משבוע... הפיסטונס. הבעיה היחידה היא שהפיסטונס תוכל להציע לו רק 1.9 מיליון דולר בגלל מגבלות תקרת השכר שלה.

רצון המאמן? מייקל קארי, מאמן דטרויט, בכלל לא היווה שיקול כשנעשה הטרייד. גם במקרה הזה, עסקאות כל כך משמעותיות נסגרות מעל ראשיהם של המאמנים. "הייתי רוצה מאוד שמקדייס יחזור אלינו. איתו אנחנו נהייה קבוצה טובה הרבה יותר", אמר קארי.

4. המלחמה על תקרת השכר היא מאוד ברורה ב-NBA. היא מעסיקה את ראשי הקבוצות ואת סוכני השחקנים כמעט בכל רגע נתון. עם זאת, המושג תקרת שכר הוא מעט מרמה. ב-NBA, למשל, מדובר בתקרה גמישה. מותר לעבור עליה, והעונש היחיד הוא הכסף שצריך לשלם ("מס לוקסוס") בגין המעבר. יש קבוצות שלא אכפת להן לעבור על התקרה ועושות את זה שנה אחרי שנה (הניקס), כי הגב הכלכלי שלהן מאפשר את זה. אבל יש כאלו שעושות הכל כדי לא לעבור על התקרה, מאחר והכסף שהן מקבלות על כך שלא עברו על התקרה הוא מרכיב משמעותי מאוד בהכנסות שלהן.

תקרת השכר נקבעה העונה ל-58.9 מיליון דולר. אבל קבוצות מתחילות לשלם "מס לוקסוס" של דולר אחד עבור כל דולר חריגה, רק אחרי שהן עוברות את הרף העליון של התקרה - 71.15 מיליון דולר. העונה, למשל, קבוצות שמתכננות טוב את צעדיהן יקבלו כל אחת 3.6 מיליון דולר על כך שלא חרגו מהרף העליון. נכון לעכשיו יש 22 קבוצות כאלו מתוך 30.

כמה זה משמעותי? קחו למשל את שיקגו בולס שאיבדה את הגארד המוביל שלה לשלושה חודשים, קירק היינריך. הבולס עומדים עכשיו על שכר כולל של 70.9 מיליון דולר. על הג'נרל מנג'ר ג'ון פקסון יש לחץ עצום להביא שחקן, אבל הוא בקיא בפרטים. "אנחנו צריכים עכשיו להתנהל בזהירות עצומה, כי אנחנו מסתכלים איפה אנחנו עומדים מבחינת תקרת השכר שלנו. אני הולך אמנם לראות איזה שחקנים יש בשוק, אבל גם לראות בדיוק כמה מקום נשאר לי מבחינת מס". הבעיה של הבולס היא פשוטה, אפילו אם יביאו שחקן רוקי בשכר מינימום של 442 אלף דולר (מינימום לרוקי), הם יעברו את תקרת השכר ויאבדו גם בונוס של כמעט 4 מיליון דולר בגין שמירה על התקרה.

יש קבוצות עשירות מספיק שפחות מתחשבות בתקרה. ג'רי באס, הבעלים של הלייקרס, התייחס השבוע בראיון ב"לוס אנג'לס טיימס" לשאלה הקשה ביותר: מה יקרה אם קובי בראיינט יחליט בתום העונה לוותר על השנתיים האחרונות בחוזה שלו שמוערכות ב-47 מיליון דולר? ההנחה היא שכדי להחתים את בראיינט הוא יצטרך להתחייב לחוזה של 135 מיליון דולר לחמש שנים, חוזה המקסימום שבראיינט ידרוש. "אני אעשה כל מה שצריך ואשלם כמה שצריך כדי להמשיך ולנצח", אמר באס. "אני אמנם מאוד לא אוהב את העובדה שאני צריך לשלם מס לוקסוס, אבל אני אהיה חייב לעשות את זה".

צרו איתנו קשר *5988