פסק דין מהפכני: אישה נשואה תקבל מזונות וגם פיצויי שיקום להבטחת עתידה הכלכלי

השופטת שולמית וסרקרוג קבעה כי פיצוי כזה יינתן כשניתן ללמוד ממערכת היחסים של הזוג כי הבעל התחייב ליצור עתודה כלכלית לאשתו במקרה של פירוד פתאומי, והוא לא עשה כן במהלך חיי הנישואין

בית המשפט המחוזי בחיפה חייב בעל, בפסק דין מהפכני ותקדימי שניתן בדעת רוב, לשלם לאשתו הן מזונות חודשיים והן "פיצויי שיקום" חד-פעמיים בסך 200 אלף שקל, שיבטיחו את העתודה הכלכלית שלה לאחר הגירושין. עד היום נפסק פיצוי כזה רק לידועה בציבור (שאינה זכאית למזונות לפי ההלכה), וגם לכך התנגדו חלק מהשופטים.

סגנית הנשיאה, שולמית וסרקרוג, בהסכמת השופט יצחק כהן, קבעה כי פיצוי כזה יינתן כשניתן ללמוד ממערכת היחסים של הזוג כי הבעל התחייב ליצור עתודה כלכלית לאשתו במקרה של פירוד פתאומי, והוא לא עשה כן במהלך חיי הנישואין.

האישה (30) היתה חסרת מקצוע והשכלה על-תיכונית, ובעקבות גירושין קשים ויתרה על מזונות לבתה. היא הכירה את בעלה הנוכחי ולאחר שהרתה לו הם נישאו. כעבור שבע שנים עברו לגור בחדרים נפרדים בבית. אחרי 4 שנים הגיש הבעל תביעת גירושין, אך האישה סירבה לתת גט.

באמצעות עו"ד סיגל אלון היא תבעה מזונות חודשיים בסך 10,000 שקל. למרות שלאישה פוטנציאל השתכרות והיא נמנעה במכוון מלצאת לעבודה, נאלץ בית המשפט למשפחה בקריות לפסוק לה מזונות בסך 1,500 שקל. הבעל, שיוצג על-ידי עו"ד אמיר בר-לב, והאישה הגישו ערעורים הדדיים למחוזי.

השופטת וסרקרוג ציינה כי העובדה שבני-הזוג נשואים (ואינם רק ידועים בציבור) אינה מונעת בחינה של התוצאות האזרחיות (חוזיות ונזיקיות) של סטטוס הנישואין. "יש לקרוא לתוך מערך היחסים שבין בעלי הדין התחייבות חוזית או יצירת מצג ליצור בסיס כלכלי סביר לטובת המערערת, כך שאם ייווצר פירוד פתאומי ביוזמת הבעל, תעמוד לזכותה עתודה כלכלית ראויה, לפחות עד כדי גובה פיצוי שיקומי".

בסיס סביר

העיגון המשפטי של וסרקרוג היה עיקרון תום-הלב וכן פסיקה של הנשיא אהרון ברק בעליון, שהביאה חלק משופטי המשפחה לפסוק מזונות לטובת ידועה בציבור, שבן-זוגה ניתק חד-צדדית את הקשר עימה, גם לתקופה שאחרי הפירוד וזאת מכוח קונסטרוקציות חוזיות.

וסרקרוג הדגישה כי לא בכל מקרה תהא עילה לפיצוי כזה. "הפנייה לבדיקת התגבשות העילה החוזית תיעשה בעיקר שעה שמבקש צד להישען על הדין מכוח הסטטוס, כדי להתנער ממחוייבותו הממונית כלפי בת-הזוג. את התגבשות העילה יש לבחון על רקע אומד דעת הצדדים, שעה שנכנסו למערכת היחסים הזוגית, את כוונתם הסובייקטיבית וכן את הציפיות הסבירות שפיתח כל אחד מהם כלפי האחר", ציינה.

במקרה זה סברה השופטת כי הבעל התחייב, במפורש או במשתמע, עם הכניסה לזוגיות ובמהלכה לדאוג לאישה ולבתה, והוא ידע שאין להן מקור כלכלי אחר. "בפועל יצר הבעל תלות כלכלית מלאה ומוחלטת של המערערת בו" וכעת "עושה הוא הכל כדי לנשלה מזכויותיה". לכן פסקה לה על דרך האומדן 200 אלף שקל, תוך אימוץ פסיקת העליון, לפיה "נכסי קריירה" שצבר בן-זוג במהלך שנות הנישואים ייחשבו נכס משותף שיחולק בעת הגירושין.

כפל פיצוי

השופט יצחק עמית, בדעת מיעוט, סבר כי אין לפסוק לאישה גם מזונות וגם פיצויים (ובוודאי לא בשיעור כזה), ורק בדוחק הסכים לפסוק כל אחד מהם בנפרד. "איני רואה במקרה דנן כל ייחוד לעומת מקרים אחרים שנידונים כבדרך שגרה בבתי המשפט", ציין. לדבריו, "לרשות בית המשפט עומד מגוון של כלים להגן על בן-הזוג שיוצא מחיי הנישואין וידיו על ראשו".

הוא הסכים כי מאחר שהאישה השקיעה 11 שנים בעסק המשפחתי על חשבון קריירה עצמאית משלה, יש לסייע לה ביציאה מהנישואין על-ידי פיצוי חד-פעמי "מבלי להידרש לסיווג המדויק של מהות הפיצוי". ואולם, זאת, מבלי להותיר את החיוב במזונות, המהווה, לדבריו, "כפל פיצוי" ש"מעודד סרבנות גט, שהרי אין לאישה כל תמריץ להתגרש בעתיד".

עמית העדיף לפסוק לאישה פיצוי בסך 200 אלף שקל, שיעמוד לרשותה כשתסכים להתגרש, ואם לא תסכים בתוך 60 יום - יופחת ממנו סכום המזונות החודשי. (ע"מ 740/08).